בשבוע שעבר, במסגרת טיול בצפון, עוד צעדתי עם בני בתוך כפרים ערביים בגליל. השבוע כבר זרקו אבנים באותם כפרים. ביום שני בבוקר בכניסה הדרומית לבאר-שבע, עלו שוטרים לאוטובוס שבו נסעתי ובדקו את תעודות הזהות של כל הנוסעים הבדווים, כנראה בעקבות אירועי ראשון בלילה, שבו נחסמו כמה כבישים בדרום בידי מתפרעים. בהמשך אותו בוקר, אזעקת צבע אדום תפסה את אשתי ובתי באמצע קניות שגרתיות בבאר-שבע. תחושת הביטחון בפריפריה התערערה קשות כבר בתחילת השבוע. אין פלא שביום שני בערב, כשהתפרסמו בכלי התקשורת ידיעות על כך שירי הטילים עלול להתרחב לאזור המרכז, היו לא מעט תושבים בדרום שסיננו בשקט: יופי. אולי עכשיו הממשלה תתעורר.
,תהלוכה לציון אירועי אוקטובר בסכניןצילום: חמד אלמקת
יש משהו מעוות במציאות שבה תושבי פריפריה מייחלים לערעור המצב הביטחוני במרכז הארץ, כדי שהירי עליהם יקבל מענה. הבעיה מתחילה כבר בטרמינולוגיה של הפרשנים. אין שום "עליית מדרגה", לא "החמרה", ולא "הסלמה" באפשרות שטילים ייפלו לא רק בבאר-שבע אלא גם בראשון-לציון או בתל-אביב. הטילים הם אותם טילים גם כשהם נופלים במועצה האזורית אשכול שסובלת מהם כבר כמה שבועות, וגם כשהם נופלים ברחובות. אין שום סיבה שפגיעה בבית בגוש דן תיחשב חמורה יותר מפגיעה בבית בשדרות. בדרום הארץ, בדיוק כמו במרכז, מתגוררים אזרחים ישראלים שזכאים להגנה ולשגרה ואפשר לצאת למבצע צבאי גם לפני שהאזעקה מגיעה למחנה המטכ"ל בקריה.
נחלת בני שמעון
הנוסעים מהמרכז לבאר-שבע בחודשים האחרונים יכולים להבחין ליד צומת להבים-רהט במפעל חדש ובולט לעין של חברת 'סודה סטרים'. מדובר במפעל אחד מתוך כארבעים שעומדים לקום באזור התעשייה החדש 'עידן הנגב' ששטחו הכולל יעמוד על 4,500 דונם. הסיפור היפה של פארק התעשייה הוא השותפות שקיימת בו בין שלוש הרשויות השכנות: המועצה האזורית בני שמעון, העיר הבדווית רהט והמועצה המקומית להבים. אף שהפארק החדש הוקם בשטחה של בני שמעון, נתח הארנונה הגדול מהמפעלים בפארק ילך למועצת רהט, והיא תקבל 44% מההכנסות. בני שמעון תקבל 39% ומועצת להבים 17%.
פעוטות ברהטצילום: חטיבת דובר המשטרה
השותפות העסקית באה לידי ביטוי גם במנהלת משותפת לשלוש הרשויות וגם בזהות העובדים במפעלים. ב'סודה סטרים' למשל, עובדים כיום 130 עובדים, כשבעים מהם תושבי רהט. סיגל מורן, ראש מועצת בני שמעון, הסבירה בכנס ירוחם לצדק חלוקתי שההחלטה לתת לרהט אחוז מניות גבוה יותר משל שתי הרשויות היהודיות, לא נבעה אצלה מאלטרואיזם אלא מסיבות פרקטיות. "האינטרס שלנו, תושבי בני שמעון, הוא שרהט תתחזק כי הפער בינינו ובינם פוגע גם בנו. התחזקות של רהט תביא גם להורדת אחוז הפשיעה וכולנו נהנה מהתוצאה". מורן מתכוונת ליישם את התפיסה המשתפת באזור תעשייה נוסף שעומד לקום בצומת שוקת בשותפות של בני שמעון עם חורה, לקיה ומיתר.
אמנם מבחינת שטח השיפוט, 75% מהשטח המיועד שייכים לבני שמעון ו–25 אחוזים ליישוב מיתר, אך לפי ההסכם שנחתם בין הרשויות, הארנונה מהאזור המתוכנן תתחלק שווה בשווה בין הרשויות היהודיות והבדוויות באזור. הציניקנים יאמרו על צעדיה של מורן שלא חכמה גדולה להיות נדיב כשיש לך כל כך הרבה שטחים והכנסות, אבל צריכים לזכור שבזמן שמורן משתפת את נכסיה עם הרשויות שלצדה, ראשי מועצות אזוריות אחרות עדיין מתנהגים כמו אדוני הארץ.
בין זהבה לשלי
התגובות להחלטת שר הפנים גדעון סער למנוע מעיריית תל-אביב לעגן בחוק עזר עירוני פתיחת מרכולים בשבת, חשפו את פרצופם האמיתי של לא מעט פעילי שמאל חברתי
. פתאום מתברר שלפעילי מרצ שאמורים להפגין השבת מול ביתו של סער נגד ההחלטה, הרבה יותר חשובה החילוניות מאשר הצדק החברתי. מעבר לסוגיית צביון השבת במדינה, פתיחת מרכולים וקניונים בשבת היא ביטוי מובהק לקפיטליזם ציני, ולתחרות כלכלית לא הוגנת ולא מוסרית. הרשתות הגדולות והחזקות שמתעקשות על מתן שירות גם בשבת, מאלצות את בעלי המכולות הקטנות לעבוד שבעה ימים, והעובדים שנאלצים לוותר על יום מנוחה משתייכים רובם ככולם לשכבות החלשות.
שלי יחימוביץ' התייצבה לימינו של סער בהחלטתו זו, כי היא חברתית יותר מאשר חילונית. לעומתה, זהבה גלאון תקפה את החלטתו של סער כי הרבה יותר חשוב לה חופש הדת מאשר דאגה לשכבות החלשות.
אצל גלאון התפיסה המדינית והאנטי-דתית קודמות לכול. זה גם מה שהביא אותה לתמיכה המביכה שלה במאיר שטרית בסיבוב השני לנשיאות. אף שידעה על ההסכם התמוה ששטרית חתם עם עוזרת הבית שלו, היא לא העזה להרהר באפשרות של תמיכה במועמד הימין. לעומתה, יחימוביץ' לא היססה להצהיר מראש על תמיכתה ברובי ריבלין כבר בסיבוב הראשון. בניגוד לגלאון, אצל יחימוביץ' השמאלנות אינה מעוורת.