כנס הארץ: שלום בלי הימין
כינויי ההסתה כלפי נפתלי בנט בכנס שכותרתו "שלום" מספר סיפור עגום. את המסיתים צריך לעצור
ציפי לבני ונפתלי בנט צילום: פלאש 90
הימין נמצא תחת התקפה מתמדת. לטענת השמאל אנו אשמים ברצח הנערים התמימים בגלל תמיכתנו בהתיישבות, אנו אשמים בהתפרעויות במזרח ירושלים בגלל מאבקנו על ארצנו ואנו גם אשמים ברצח הנער הערבי משועפאט בגלל רצוננו להגיב בתוקף נגד החפצים להשמידנו. אבל הפעם ההסתה נגד הימין עלתה לשלב הבא, שהינו מסוכן עד מאוד: שלב ההשתקה, ההאשמה ברצח והאלימות. בפעם הקודמת שקראו למנהיג בשלטון "רוצח" הוא נרצח בעצמו על ידי חמום מוח מטורף, אז אמרו שהכתובת הייתה על הקיר. ההסתה הזו נגד בנט כבר נתנה אותותיה הפיזיים באגרוף שקיבל בועידה והסתה כזו עלולה להזמין את הרצח הבא, אסור שזה יקרה כאן שוב. על כן יש לפתוח בחקירה ולמצות את הדין עם הפורעים, טרם דבריהם יהפכו למעשים.
בינתיים, איני יכולה שלא לתהות היכן קולות "אבירי השמאל". מדוע הם שותקים? איש מהם אינו גינה את מה התחולל באירוע.
האלימות המילולית לא הסתיימה בועידה, תומכי השמאל הגיבו בטוקבקים רבים וקראו לאלימות נגד בנט, איחלו לו להרגיש "איום באופן אישי" ואף השוו אותו [שוב] לחמאס. טל שניידר, בלוגרית מהשמאל הקיצוני, המשיכה אף היא את ההסתה באומרה כי: "לא כל נגיעה בכתף מאח שלך או מילד בכיתה זו מכה שצריך ללכת עליה למורה או אלי". אלו בשמאל המתהדרים כל כך בקבלת הצד השני, בפתיחות ובהבנה, מסיתים כעת עקב דעה שונה משלהם ואף נותנים גושפנקא לאלימות. זו לא דמוקרטיה, זו צביעות.
אנשי "מחנה השלום" צריכים להבין שלפני שעושים שלום עם אויבנו צריך קודם לעשות שלום בינינו לבין עצמנו. ההתנהגות המביישת של משתתפי הועידה הוכיחה שלדידם חופש הביטוי אינו רלוונטי לכולם; בעוד שמצופה מהימין לשמוע את השמאל, כנראה שהשמאל לא חושב שראוי לשמוע את הימין. היום נוכחנו לדעת שהשמאל חפץ בדבר אחד בלבד - דיקטטורה מחשבתית. כשאומר השר בנט "אני רוצה להציג חזון של שלום, אבל שלום אמיתי", ובתמורה צועקים לו "בכמה אנשים טבחת?" זה אומר שאנשים אלו הם האחרונים שרוצים שלום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם