
צוק איתן: מבצע מיותר לשחרור זעם
אין דבר שיזיק יותר לחזון הסיפוח של הימין מכיבושה מחדש של עזה. המבצע מוביל להרג מיותר ומרחיק אותנו מהפתרון היחיד האפשרי

שהרי אם בנט חולם על איזרוחם של כל הפלסטינים בשטחי C תוך השארת האחרים תחת שליטת של הרשות הפלסטינית, הכנסתם של עוד מיליון וחצי פלסטינים תחת שלטון צבאי ישיר שלנו תרוקן תוכנית זו מכל תוכן או הגיון. שוב נהיה כובשים אליבא דכולי עלמא, ולא משנה מה קורה ב-C או ב-B. אליצור, כמו גם ציפי חוטובלי ורובי ריבלין, חושבים על אזרוח מלא של כל הפלסטינים שתחת שליטתנו, מתוך הנחה שאלו שבעזה יישארו לנצח תחת החמאס ולא באחריותנו.
ממילא כיבושם המחודש ישים קץ גם לרעיון הזה. מכל הסיבות להלן כיבוש הרצועה הוא הדבר האחרון שרוצים מנהיגי הימין, ואם לא היו מתים במבצע 'צוק איתן' אנשים ממש אפשר היה לומר שמדובר ביריית סרק. אבל מתים בו אנשים. עד כה, למעלה משמונים פלסטינים עזתיים נהרגו מהפצצות צה"ל, 22 מהם ילדים, ועוד היד, לאסוננו, נטויה. איזו הצדקה יש אפוא למבצע שהתחיל ללא כל ראיה לאשמתו של הצד המופצץ וללא כל מטרה ברורה או תכלית מגובשת?
יש לומר בברור:
בסופו של דבר, רק פתרון מדיני יכול להוציא אותנו מהמסילה המעגלית שאנחנו סובבים עליה סחור וסחור. על כן יש לברך על כניסתו של החמאס לממשלת אחדות עם הרשות, ויש לחדש מיידית את המשא ומתן בינה לבין ישראל. יש לעשות הכל כדי להגיע לחלוקת הארץ הזאת לשתי מדינות (תוך הסדרי ביטחון קפדניים), וזאת מתוך שאיפה לנטרל את החמאס לא בכוח, אלא מתוך שילובו בהסכם המדיני. אין פתרון אחר. ללא מהלך שכזה נידונו לחזור ולהפציץ, לחזור ולהיות מופגזים ברקטות, כל שנה או שנתיים. אם זה הקוץ בתחת שנפתלי בנט דיבר עליו כדאי לבשר לו שהוא הזדהם ופיתח דלקת.