כשהבן נפצע: התחזקי ארץ אהובה
שיחת טלפון שמבשרת על פציעת הבן מכניסה אותנו למעגל. ובו יש צוותים מאירי פנים, והכרה טובה יותר של מי אנחנו ומי האויב שמולנו
אני בודק את הסלולרי ורואה מספר שיחות שלא נענו ממספר לא מוכר. אני מתקשר חזרה ומהצד השני עונה לי הרופא שטיפל בו, שמעדכן שהכל בסדר ושיש לו שריטה בכתף.
אנו יוצאים אל בית החולים, ובדרך מתברר שהמסוק נחת לבסוף בהדסה עין כרם. אנו מסתובבים ונוסעים לירושלים, שם אנו פוגשים את החייל הגיבור שלנו.
היחס בבית החולים מדהים: הרב הלל הורוביץ, רב בית החולים במצב חירום, מחכה לי בכניסה. אנחנו מכירים כבר קודם, והוא מוביל אותי אל החייל שלי. כל הצוות הרפואי והצבאי מאיר פנים ורוצה לסייע, והכל מתפקד מסביב כמו שעון.
אני חושב לעצמי כמה טוב להרגיש שזה
אלה לא בתים אלא מוצבים של החמאס. שג'עייה צילום: EPA
הפציעה שלו לא חמורה, ואני מודה לאל שהוא חייל מקצועי וזהיר. כשהוא ביצע ירי של מטול אל דלת חשודה, התפוצץ מטען ורק הכתף החשופה ספגה כדורית מתכת. אני מהרהר מה היה קורה אילו היה חשוף ואילו חיילים נוספים היו מתקרבים ומנסים להיכנס למבנה. כן, הם מלכדו את הבתים, חפרו מנהרות ומפעילים חוליות נ"ט. במילים אחרות, זוהי לא אוכלוסייה אזרחית אלא מוצבים של החמאס. עזה מזמן לא מקום יישוב. היא מערכת של מחילות, של מלכודים, של אויב שונא הרוצה לפגוע בנו. תעשיה של טרור ומוות.
אינני יכול שלא לחשוב על העזתים, שיכלו להשתמש במיליארדים שהם מקבלים לבנייה כלכלית מואצת, לפיתוח מערכות חינוך, לבניית בתים ויצירת ריוויירה לתיירים. אבל הם בחרו בפיתוח של טילים ואמצעי השמדה, במוות ובחדלון. עד איפה השנאה שלהם יכולה להגיע ומה הם רוצים להשיג?
סיפרו לנו שלאחר שנתנתק הם יפסיקו, שכל הסיבה לקיומו של הטרור היא הנוכחות שלנו בעזה ושאם לא נהיה שם לא תהיה להם שום סיבה ללחום נגדנו. אבל המציאות טפחה על פנינו, שכן כנראה שהמאבק שלהם בנו הוא יותר שורשי, יותר רוחני, יותר עמוק. הם רואים בנו אויב שמטמא את אדמתם, אויב שחייב לגלות מהמקום ולהיעלם, בכל צורה שהיא.
לכן, למרות המחיר האישי אני חושב
הדיבורים על הפסקת אש והחיפוש האובססיבי של גורמים בחברה אחריה, גורמים לנו נזק. אם צריך לירות, תירו, אל תדברו, שכן דיבורים על הפסקת אש מחלישים אותנו ומחזקים את החמאס. הם משאירים להם תקווה שהנה מיד תיפסק האש והם ישרדו. רק מיטוט כוחם הוא הפתרון. אולי זהו אינו הפתרון המוחלט, אבל זהו בהחלט פתרון חלקי וצודק.
הרוח הגדולה שמפעמת כעת בעם צריכה להימשך ולתקן תיקון מוסרי גדול את החברה בישראל. יש בכוחה להביא את החברה למקום של עזרה הדדית, אחווה, הפסקה של מעשי פשיעה, הטמעה עמוקה של ערכי הציונות והבנה עמוקה מדוע אנחנו כאן בארץ. יש בה להזכיר לעצמנו ולעולם כולו שאנו נישאר בארצנו האהובה, מאז ולתמיד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם