שתי ברכיים לעם אחד
עמדותיו של עמוס עוז לא השתנו מאז מלחמת לבנון הראשונה, אבל עמדות הציבור השתנו מאוד
השבוע פרסם המגזין האמריקאי יהודי "פורוורד" מאמר על הסופר עמוס עוז בו דווח הכתב כי הסופר הישראלי הידוע ואחד התומכים הראשונים בפתרון שתי המדינות, מאושפז עקב ניתוח בברכו ולכן אינו יכול לרדת למרחב מוגן כאשר טילים נורים לעבר ישראל. בכתבה מציין הכתב כי הדבר אינו מדאיג כלל את הסופר. מה שכן מדאיג אותו הוא "מעשי האיבה ומותם של חפים מפשע כולל אנשים רבים ברצועת עזה". אל מול החלטות הממשלה להרחיב את המבצע הוסיפה בתו של עמוס עוז בשם אביה כי הוא "התנגד אז ומתנגד גם היום לפלישה הקרקעית של ישראל לעזה".חיילים הרוגים, מנהרות תופת והסבל שעובר על תושבי הדרום לא נמצאים בכתבה. לעומת זאת הכותב מדווח כי עמוס עוז ובתו פרופ' פניה עוז זלצברג, מודאגים מאד מהידרדרות השיח הציבורי בישראל, בעיקר בימין הישראלי. הבעיה האמיתית של ישראל היום היא לא טילי החמאס סיכמה בתו של עוז את המצב, אלא שיח השנאה של לאומנים קיצוניים. בשעה שטילי החמאס משוגרים מעזה חשים עמוס עוז ובתו פניה במצוקה, אך אין זו מצוקה לאומית אל מול המלחמה בה נמצאת מדינתם כנגד ארגון טרור שחרת על דגלו מלחמת שמד כנגדה, אלא מצוקה אידיאולוגית הנובעת מהתרסקותו של חזון שתי המדינות לאור איום הטילים והמנהרות. מצוקה אותה הם מנסים לדחוק באמצעות התקפה על הימין הישראלי והשיח הציבורי אשר בזמן כזה הנו שיח פטריוטי שלא מתכופף בפני המצב.
התקשורת האמריקאית תודרכה על ידי הבית הלבן כי בביקורו הקרוב של ראש הממשלה יכופף הממשל את ישראל על מנת שזו תסכים לשביתת האש. מנחם בגין שעבר ניתוח בברכו סירב לרדת מהמטוס שהביא אותו לבירת ארה"ב על כסא כפי שהוצע לו. בגין ירד את כבש המטוס באיטיות ובאמצעות מקל, מדרגה אחר מדרגה, כאשר היה ניכר על פניו כי הדבר גורם לו לסבל רב. מזכיר המדינה האמריקני, גנרל אלכסנדר הייג, חיכה לבגין בתחתית המדרגות, בירך אותו ושאל מה שלום הברך? מה שלום הברך השיב בגין, כואבת אך לא מכופפת, תדע לך אדוני מזכיר המדינה כי אנו היהודים מתכופפים (משתחווים- באנגלית אותה מילה) אך ורק לפני ריבונו של עולם. מזכיר המדינה הבין את הרמז ואת הכעס של ראש הממשלה. בפגישתו עם הנשיא רייגן, הסביר בגין באריכות את זכותה של ישראל להגנה עצמית אל מול ארגון הטרור המבקש לחסלה.
בשעתו, כאשר מנחם בגין שלח את צה"ל לעקור את ה- "פת"ח לנד" מלבנון, היה עמוס עוז ראש המחנה שניצב נגדו, תוך הצגת פעילות זאת כבלתי מוסרית ושגויה. אף ביקש מראש הממשלה "להיכנס לפרופורציות" ולהבין כי "ערפאת אינו היטלר" ולא מאיים על המדינה היהודית. כיום, עת ממשלה ישראלית פועלת כנגד "חמאס-לנד" מעזה, נראה כי עמדותיו של הסופר נותרו בעינן. רק שלאכזבתו, הציבור הישראלי, צה"ל ומפקדיו, ואף רבים בזירת התרבות והתקשורת, אינם נסמכים על פרשנותו, למען האמת – אינם נזקקים לה. מנהרות תת קרקעיות הנפערות במרכזי קיבוצים ומושבים, כן – גם אלה המשתייכים לתק"ם ולקיבוץ הארצי – חזקות יותר ומשפיעות יותר. לא בכדי כיום נתפסת מלחמה זו, ממש כמו שכבר נתפסת המלחמה ההיא, שעוז היה מראשי המתנגדים לה, כרכיב צודק, מוסרי והכרחי במסע הישרדותה של מדינת ישראל.
אקו"ם