הוציאו את הראש מהמנהרות ונהלו מלחמה

ישראל שכחה שמלחמות צריך לנהל במהירות ובמחץ. ההיסוס וההתמהמהות לא יפחיתו במספר האבדות אלא רק יפרסו אותן בריבית ובתשלומים על פני זמן רב יותר

ארנון סגל | 31/7/2014 10:43 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: צוק איתן
לא, זה ממש לא עניין של לסחוט מהאמריקנים עוד כמה ימים ללחימה. אין גם מקום להאשמות כלפי אובמה או קרי. הפעם נדרש הסבר טוב במיוחד כדי לנמק דווקא את התנהגותו של נתניהו. הרי לא רק שהעולם איננו נוזף בנו במקרה הנוכחי, אלא אפילו מדרבן אותנו לפעולה. מי חלם שמצרים וסעודיה ידחקו בנו לסיים כבר למען השם את הסיפור הזה? כנ"ל גרמניה. אפילו ארצות הברית לא ממש מתנגדת. ׳הסרט׳ הוא שלנו בלבד. בחרנו לדשדש ולא להכריע.

את הסיפור הזה צריך היה לסיים כבר מזמן. אם מלחמת ששת הימים היתה מתנהלת בקצב של המבצע הנוכחי היא היתה הופכת למלחמת שש השנים. די ברור שלא היינו מנצחים בה. אם את מלחמת השחרור היתה ישראל הזעירה והחלשה מנהלת כפי שהמעצמה הצבאית ישראל מנהלת את המערכה הנוכחית, היינו נשארים עד היום בגבולות תל אביב.
 
ההתמהמהות היא טעות
ההתמהמהות היא טעות צילום: EPA
מבצע קדש ארך שמונה ימים בלבד – וזה לצורך כיבוש כל סיני, לא רק רצועת חוף צרה שאין אפילו טנק, מטוס או סוללת ארטילריה המופנים בה לכיווננו. אפילו מלחמת יום הכיפורים ארכה 18 יום בלבד. טוב, אז עמדו מולנו בסך הכל ׳רק׳ המצרים והסורים, לא צבא החמאס ׳האדיר׳.

"ואלה הגויים אשר הניח השם לנסות בם את-ישראל... רק למען דעת דורות בני-ישראל ללמדם מלחמה", נכתב בספר שופטים (ג, 1-2), ועדיין צריכים בני ישראל ללמוד איך עושים מלחמה. "ומחמת שכלם עסקו רק בחכמות, על כן שכחו שם באותה המדינה תכסיסי מלחמה", מנסח זאת רבי נחמן מברסלב בסגנונו שלו (בספר 'מעשה בשבעה קבצנים'). מרוב חכמה שכחנו את תכסיסי המלחמה.

מאז הסכם אוסלו,  ההנהגה הישראלית וגם בכירי צה״ל הולכו שולל אחר הקונספציה שאין לנו מה לחפש בעזה, והנה היא קרסה בקול רעם אדיר. המרדף אחר נטיעת עצים ביישובים לא חוקיים ביהודה ושומרון הפך את חיילי צה״ל לשוטרים קטנים במקום למצביאים גדולים. הם בלבלו להם את המוח עד כדי שטעו לחשוב שהם כאן על תקן כוח או״ם בכלל.

הדברים נכתבים בזהירות ומתוך הרכנת ראש על חללינו המתרבים במלחמה הקשה הזאת. אינני מצביא-על, רק מילואימניק בדרגת סמל ראשון,
ובכל זאת, אל תהי עצת הדיוט קלה בעיניכם. 

מלחמות עושים מהר וחזק. אם הכלל הזה, מהירות ומכת מחץ, נכון למדינות ענק שמצפצפות על כל העולם, זה בוודאי נכון למדינת ישראל הקטנה שכל שליח בינלאומי שבא לקיים שיחות מדיניות מכניס אותה ללחץ ולשיתוק.
  
ראשי המדינה מעדיפים לטמון את ראשם במנהרות במקום להביט נכוחה במציאות, בטילים שכבר כמעט חודש מומטרים כאן כמו גשם בקו המשווה. והתוצאה: מרוב רצון לא לשקוע בבוץ העזתי, אנחנו הולכים ומסתבכים.

מהיכן נובע החשש הגדול המשתק את מנהיגות המדינה? לא ממאות ההרוגים, חלילה, כפי שנהוג לומר. ההיסוס וההתמהמהות לא יפחיתו במספר האבדות אלא רק יפרסו אותן בריבית ובתשלומים על פני זמן רב יותר.

הפחד של נתניהו הוא מלהודות שהקונספציה הכוללת שמדינת ישראל צעדה בה בעשרים ומשהו השנים האחרונות (גם ביבי, גם ביבי) – קרסה בקול רעם מתגלגל. מחד"ש ועד הליכוד הלכו כאן עם התפיסה של 'מה יש לנו לחפש בעזה', אבל אבוי לבּרוֹך – עזה כבר איננה מאפשרת לנו לעזוב אותה אפילו לדקה מרוב מנהרות ומחילות. לא יומיים כהערכת שר הביטחון בתחילת המבצע ולא שבועיים נדרשים כאן. אם נרצה לשמור על חיי הקיבוצניקים בעוטף עזה נצטרך פשוט להמשיך להסתובב בתוך הרצועה בכל העתיד הנראה לעין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ארנון סגל

צילום:

עיתונאי המתמחה בהר הבית

לכל הטורים של ארנון סגל

עוד ב''דעות''

פייסבוק