מנהיג, לוחם, חבר: חברו של הדר גולדין - נפרד
”ממש ליד הבית שלך, אני מוצא את עצמי מחובק עם אנשים שאינני מכיר: חילונים ודתיים, חברים וסתם אנשים שאכפת להם. אני מחבק אותם כדי לא ליפול. אני מחבק אותם כפי שלימדת אותנו על אחדות של עם אחד בלב אחד“. בניה מינצר, חברו של הדר גולדין, כואב וכותב על החסר
אני מבקש לספר לכם קצת על חברי הדר: לשתף בגודל הכאב, בעומק החיסרון והחתך בבשר החי. אודה ואתוודה- להדר יש חברים קרובים רבים וטובים ממני ורעים אהובים עד אין מספר, אך כאן אתם מוצאים את מקום גדולתו של הדר, גם כשהוא רחוק מן העין תמיד הוא קרוב ללבך, ובעת מפגש משותף תמיד תזכה לחיבוקו האוהב, לחיוך האופייני לו שקורן אור וטוב- חיוך היודע להעיר את האהבה עד שתחפץ, וצר לי אם אינני מתנסח בחדות- קשה עלי הכתיבה וקשה עלי פרידתנו.
דרכו של עולם ודרכו של האדם לדאוג לטובתו הוא, ובמקרים רבים אף במחיר טובתו של חברו. וזאת לא מתוך כוונה רעה בהכרח, אלא מתוך ראית עצמו הוא כמרכז העולם. אצל הדר הכללים היו שונים, הוא לא הסכים לנורמות המקובלות, הוא בחר להגדיר לעולם אחרת את חוקי המשחק, הדר לא צמצמם מבטו אל ד' אמותיו אלא נשא את עיניו הטובות אל-על. וראה בהם את החלש בחברה, והחין בחבר במצוקה, ובעיקר הצטיין בנפיחת חיים באנשים השקופים. תמיד יזם ופעל טוב וחסד. הנוכחות שלו מקרינה באופן מובהק רק אור וטוב. למדנו יחדיו באותה כיתה בתיכון, ובכל פעולה שהיה בה פוטנציאל של התנדבות ועזרה לזולת, בין ממוסדת ורשמית ובין אם היא מההזדמנויות למעשים קטנים וטובים הנקרות לפנינו חדשות לבקרים, עשית את המעשים הטובים והנכונים ללא כל חשבון של נוחיות וכדאיות, כל פעם שנדרש מתנדב נהגת להיות הראש וראשון.
אך לא לבדך פסעת, ראש וראשון לחבריך היית, מנהיג- במלוא המובן של המילה. בבית הספר, בבני עקיבא, במכינה, בצבא. תמיד ידעת למשוך אחריך אנשים, עד הסוף הלכנו שבי אחריך. סוד ההנהגה שלך טמיר, נעלם. וכעת הוא נחשף מבעד לערפל הקשה של
אהבנו אותך כי ראינו שכל כולך טוב, אהבנו אותך כי חשבת עלינו תמיד טרם חשבת על עצמך, אהבנו לשהות במחיצתך ולכן גם הלכנו אחריך, אבל בעיקר- אהבנו אותך כי אהבת אותנו. וכשהדר אוהב- מדובר על אהבה מכל הלב, בלי מעצורים, בלי חשבונות קטנים וצרים, בלי גבולות, פשוט אהבה מכל הלב. ותאמינו לי- להדר היה לב! הדר- כולנו מרגישים כה קרובים אליך, וכואבים עד מאד את נפילתך בטרם עת כי ידעת תמיד לחלוק עמנו את אהבתך, דרכו של אדם לקמץ במושא אהבותיו, למדוד אהבה בקומץ ובמשורה. אך אתה היית עשיר באהבת הזולת, רוטשילד של אהבת אדם. מזעזע אותי לחשוב שהלב שעלה על גדותיו מרוב אהבה כבר אינו פועם. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, ואחרי הדר נמשכים הלבבות.
הייתה בך חכמה ייחודית, חשבת תמיד מחוץ לקופסא, היצירתיות שלך תמיד הפעימה אותנו, אי אפשר היה לצפות להברקה הבאה שלך, את אותה גאוניות ניצלת גם כדי לעורר שמחה להעלות את המורל ולסיוע לכל נצרך. תמיד היה מעניין לשמוע אותך, להתבשם מחוכמתך ודרכך הייחודית. טוב לבך וחריפות שכלך ייעדוך לגדולות, וכה כואבת המחשבה שלא נזכה לראותן.
נולדת והתחנכת על הערכים של אהבת העם והארץ, בנקל ניתן היה להבחין בתודעת השליחות והאחדות שפיעמה בך ורק גדלה והתעצמה ככל שעברו השנים, בחרת תמיד לחיות את השליחות שהוטלה עליך בגדלות ובגאון, עשית עוד מנערותך דברים גדולים, שהרי לגדולות נוצרת: בבני עקיבא, בבית הספר, בהתנדבות בדרום בעת לחימה. ולכן כה טבעי היה שלאחר סיום חוק לימודך תלך לשרת את עמנו בצורה המובחרת ביותר שתעלה בידך, ולשם כך בחרת ללכת לאחר סיום לימודי התיכון למכינה הקדם צבאית המובחרת 'בני דוד', כשנתיים שכללת ופיתחת את אותם ערכים שמאז ומעולם עיצבו את אישיותך, אהבת האדם, אהבת ישראל, אהבת השם ויראתו, אהבת הארץ והמחויבות האין סופית להגנתה נשזרו בצורה מרהיבה על לוח לבך התחדדו והתעצמו במשך תקופה זו. שלאחריה בחרת להתגייס לשירות קרבי מובחר בפלס"ר גבעתי. לאחר מכן יצאת לפיקוד ולקצונה מתוך מגמה להגביר את היכולת לתרום ולתת את כל מה שיש.
לימדת את כולנו עוד בחייך לחיות חיים כללים, לא לראות את עצמנו במרכז, אלא להבין שאנחנו חלק מדבר גדול יותר. אבל כפי שאמרנו הדר, אתה איש של מעשים- לא של דיבורים, לימדת אותנו מהן הנגזרות של הבנה זו- בחירה חד משמעתית בחיים, אבל לא בחיים פרטים וצרים, בחיי שליחות ויעוד, בחיי אהבת העם והארץ, בחיים שרוח הכלל נסוכה על פניהם ומטווה את נתיבותיהם. חכמתך הרבה, טוב הלב הנדיר, העין הטובה שמפרגנת ותומכת, אהבת הזולת, ערכי אהבת העם והאר. הם הם אבני הבניין של אישיותך האיתנה. ומעל הכל מתנוסס החיוך הטוב שלך, שללא מילים מספר הכל.
במוצאי שבת האחרונה, לאחר שהתכנסו בכפר בתיה להעתיר תפילה ולעורר רחמי שמים להצלתך, שמענו את אחיך-תאומך היקר צור מדבר על הסוד שלך- סוד האהבה. הסוד שבעצם כולנו הרגשנו ולא הצלחנו לנסח עד רגע זה, שהרי- אתה אדם של מעשים גדולים ולא של דיבורים קטנים. כמה שעות לאחר מכאן. ממש ליד הבית שלך, אני מוצא את עצמי מחובק עם אנשים שאינני מכיר: חילונים ודתיים, חברים מהמכינה ומהתיכון, מבני עקיבא, מהבית כנסת, וסתם אנשים שאכפת להם. אני מחבק אותם כדי לא ליפול. אני מחבק אותם כפי שלימדת אותנו על אחדות של עם אחד בלב אחד. על הרחבת המבט. וכל מה שלימדת אותנו זורם אצלנו פתאום בוורידים. מאדם לאדם, כי אנחנו עם אחד, גוף אחד נשמה אחת גדולה- ואתה הלב, ואתה מפעם בקרבנו ומלמד אותנו על אכפתיות, אהבה, אחדות.
אוהבים אותך, שמור עלינו מלמעלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם