חוק השידור הציבורי: אותה כפייה בלבוש חדש
ביטול האגרה נשמע כמו שחרור הציבור ממימון רשות השידור, אבל זוהי רק מראית עין. ארדן עובד על כולנו
כנסו לעמוד הדעות של nrg
ואולם, חרף הרצון הטוב והכיוון החיובי של מתווה לנדס לשינוי ברשות השידור – ובכלל זה ההחלטה לבטל את אגרת השידור – נדמה כי הוועדה ביצעה חצי עבודה, בלשון המעטה. החוק אמנם קובע כי תבוטל תשלום האגרה, אך הוא מאפשר להמשיך ולממן את רשות השידור במתכונתה החדשה מכספי משלם המסים, דרך אגרת רישוי הרכב. כך יוצא, שהשינוי עליו המליצה הוועדה הוא שינוי למראית עין בלבד.
הפגנת עובדי רשות השידור נגד הרפורמה
אורי דוידוביץ', עורך: ניר וקסמן
אך בכך לא תמו הבעיות. אגרת הטלויזיה מכניסה דהיום לקופתה של רשות השידור כ-450 מיליון שקל. בוועדת לנדס העריכו כי ההכנסות מאגרה המשולבת ברישיון יגיעו לכ-350 מיליון שקל, כ-120 מיליון שקל מחסויות ופרסום, ועוד 200 מיליון ₪, ובכן, יושלמו מ...תקציב המדינה. או במילה אחרת, מכספי האזרחים.
וועדת לנדס והחוק החדש התחמקו, אם כן, מהכשל העיקרי של רשות השידור, והוא הכפייה הממשלתית על אזרחי ישראל. מדוע שבמדינה דמוקרטית וליברלית, ייאלצו תושבי מדינת ישראל לשלם על מוצר שהם לא מעוניינים בו ולא מוכנים לשלם עליו? במדינה המתיימרת להיות בעלת תקשורת חופשית ובה שוויון הזדמנויות לכל, עיקרון ערך הבחירה חייב להיות מקודש ולא מדוכא. שינויים סמנטיים כאלו ואחרים, אשר מטרתם להתעלם מהבעיה האמיתית, לא יועילו כהוא זה לאווירה הציבורית הקשה – ובצדק – שיש כיום נגד השידור הציבורי.
השינויים המבניים ומתכונת המינויים הניהוליים החדשה אמנם אמורים להצעיד את הרשות החדשה להתנהלות מקצועית ואיכותית הרבה יותר מהמתכונת הנוכחית של רשות השידור, המסואבת והפרוטקציוניסטית, אך שינויים אלו חייבים להיעשות בלי שום קשר לכפייה על אזרחי המדינה באשר לצפייה ולהאזנה של הערוצים הממלכתיים.
ח"כ קארין אלהרר, שעמדה בראש הוועדה שגיבשה אתה החוק, טענה כי "השידור הציבורי איבד מהרלוונטיות שלו לציבור הרחב". אלא שבדיוק במשפט זה טמונה הבעיה הגדולה של המלצות הוועדה ושל החוק – שום פוליטיקאי אינו יכול לקבוע לציבור מה רלוונטי עבורו ומה לא.
מטרת הוועדה הייתה, בין היתר, לאפשר לצופים בישראל אפשרות של דרך מילוט או מקלט מתופעת הריאליטי הפושה בערוצים המסחריים. אך מי קבע שעל המדינה לחנך את תושבי מדינת ישראל דרך המדינה? באם אזרחים רבים מעוניינים לצפות בתכניות ריאליטי, זו זכותם המלאה. אין זה מעניינה של המדינה לקבוע לצופים מה לראות על גבי המרקע, כפי שאין זה מעניינה לקבוע לאזרחי ישראל מה לשים על הצלחת.
מדובר בחדירה גסה לפרטיות וברמיסת ודריסת ערך הבחירה החופשית של הפרט. ועדת לנדס, אפוא, צודקת בכך שיש לסגור את רשות השידור ולהקים גוף נפרד וחדש, מקצועי ולא מסואב, שהמינויים אליו חייבים להיות מנותקים מהפוליטיקה. אך את אלו יש לעשות דרך השוק החופשי, על-ידי העברת הרשות החדשה לידיים פרטיות מיד לאחר הקמתה וייצובה, תוך התבססות על פרסום וחסויות ועל מניעים של היצע וביקוש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם