ראשי » חדשות » בארץ

ארוסתו של גולדין: "אני אלמנה בלי שהתחתנתי"

עדנה סרוסי, שציפתה להינשא לבחיר ליבה סגן הדר גולדין ז"ל, פתחה את ליבה בראיון ראשון וסיפרה על רגעי הערפל סביב הידיעה כי ארוסה נחטף, ועל הקרע שנפער בחייה לאחר שנמצאו שרידי גופתו. "התפללתי: 'בבקשה שהוא חי'"

בין לילה ובמחי בשורה רעה אחת יותר מדי, הפכה עדנה סרוסי מארוסה נרגשת שמתכננת את חתונתה לארוסה המפורסמת במדינה שממתינה לאהובה, סגן הדר גולדין, קצין פלס"ר גבעתי, שנחטף בשבי החמאס. לאורך כל סוף השבוע שעבר התפללנו איתה שהדר יימצא ויחולץ במהרה. אחר כך בכינו עמה בהספד שנשאה בלווייתו, לאחר שבשטח הלחימה נמצאו שרידים המוכיחים כי הדר אינו בין החיים.

• אלה הפנים והשמות: כל חללי מבצע "צוק איתן"

"מהרגע שהדר נהרג היה לי הכול בראש", היא משחזרת בראיון ראשון, שהיא מעניקה למוספי סוף השבוע של "מקור ראשון". "לא ישנתי בלילה בכלל, והכול התערבב. קמתי, ורק צריך היה לשבת ולפלוט הכול. את כל מה שהייתי רוצה להגיד לו. אני אלמנה בלי שהתחתנתי".
 
אי שם אצל תופרת ברעננה שוכבת שמלת הכלה שתהליך התפירה שלה הופסק באבחת מחט, והומר בקריעת קריעה ובאבלות. "את השמלה הלכתי לעשות עם אמא. זו שמלה פשוטה בגזרה ישרה עם שרוול ארוך משיפון עם קצת תחרה. היא קצת בסגנון וינטג'. אמרתי להדר שאני רוצה שמלה לבנה, לא רוצה להתחפש למשהו. אמא שלי התקשרה לעדכן את התופרת, ששלחה הודעה שהיא מצטערת וביטלה את הצ'ק".

היא רק בת 24, מבוגרת בשנה מהדר, בן 23 במותו. יש לה פני פורצלן יפים וזכים וחיוך ענקי ששוטף את גלי המנחמים שמגיעים ללא הרף לבית משפחת גולדין בכפר-סבא. על אצבעה טבעת אירוסין עם יהלום שבחר עבורה הדר, שלא הספיקה להסב למידתה.

עדנה מרבה לדבר על הדר שלה בזמן הווה. מפרטת את אהבותיו, רצונותיו וחלומותיו. "יש בי איזו מחשבה שאומרת: 'אולי הוא לא נהרג'", היא מודה, "רצון שכל זה יום אחד ייגמר בצורה אחרת ושנבין שאנחנו סתם יושבים שבעה. הלוואי. יש לי תקווה שאם באמת חטפו אותו אולי הייתה טעות עם הבדיקות הגנטיות והוא פשוט מתחבא שם באיזשהו מקום ויגיע יום אחד".

"השיחה אחרונה שלנו הייתה בחמישי בצהרים (יום לפני החטיפה). היא הייתה שיחה די מבאסת בשביל שיחה אחרונה, כי באיזשהו שלב היו צריכים לקחת לו את הטלפון. הוא אמר: 'נראה לי שסיימנו, ועוד מעט חוזרים'. תמיד הייתי אומרת לו: 'שמור על עצמך, אתה יודע את התפקיד שלך, ושמור על החיילים'. בשיחה הזו אמרתי: 'זוכר את החוקים שלי?', והוא אמר: 'כן'. בכל השיחות היו תמיד ה'אני אוהב אותך', 'אני אוהבת אותך' ופה לא היה. אולי בעצם הוא כן אמר. אחרי השיחה הזו הייתה לי תחושה נוראית של החמצה".

בדיעבד, הייתה לך תחושת בטן שמשהו לא טוב קורה?
"דווקא הייתי ממש בסדר באותו ערב. עלה לי מצב הרוח והייתה באמת תחושה שזה נגמר סוף-סוף, כי אם עד עכשיו לא היו תקריות מסובכות, אז את הכניסה הקטנה הזו הוא בטוח יעבור. בשישי בבוקר, כששמעתי שהפסקת האש הופרה, הרגשתי צניחה מטורפת במצב הרוח ותחושה ממש לא טובה. הלכתי לחדר, ונשכבתי על המיטה, ואז בהחלטה פתאומית קמתי לסיים את עבודות הסמינריון שלי, שאחת היא על הומור ויצירתיות בהשראת הדר, ואחת על אכזבה, וזאת לא בהשראת הדר.

"חשבתי שאם אסיים את העבודות, הוא יבוא. היה לי חשוב לסיים אותן כדי שיהיה לי יותר זמן לארגוני החתונה. עשיתי סוויץ' בראש ואמרתי לעצמי שזה בשביל הדר. תוך כדי שאני יושבת, אמא שלי נכנסה לחדר, וקלטתי על הפרצוף שלה שהיא נסערת ממש. היא אמרה לי: 'הדר נחטף'. לאה, אמא של הדר, התקשרה אליה. סירבתי לקלוט. הרצתי בראש: נפצע אולי, אבל בטוח לא הכי נורא".

מכאן והלאה, נכנסה עדנה למציאות חדשה של קצב התרחשויות קשה לעיכול: "התחלתי לבכות, אבל אמרתי כל הזמן: 'לא הגיוני. הוא לא מאלה שנחטפים. הוא לוחם עד הסוף'. ברגילה שלו דיברנו על חטיפות. הוא היה כזה גיבור וחזק ואמיץ, שאני לא יכולה לדמיין שהוא פאסיבי ומישהו אחר שולט בו.

"מצד אחד, ממש האמנתי ובניתי על זה שהוא חי איפשהו ויודע מה לעשות עם זה, אבל מצד שני, לא הסתדר לי לחשוב שהלך חי עם מחבלים. בדרך מהבית של ההורים בגני-טל לכפר-סבא לא הצלחתי לנשום. התפללתי: 'בבקשה שהוא חי', 'בבקשה שהוא חי', 'בבקשה שהוא חי'".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg