הוריו של ברקאי שור: להתחיל במעשים הקטנים
מכתב מהוריו של החייל שנפל בלחימה ברצועת עזה לתושבי שכונת קטמון בירושלים ולכל עם ישראל
כל החדשות בעמוד החדשות של nrg
כל חבריהם של הילדים מ'בני-עקיבא' קבעו את מושבם בסוכת האבלים, ותמכו בילדים בצורה נפלאה. בנות השבט של ברקאי תחזקו את המטבח עם דודותיו של ברקאי, וכל החמ"ל המשפחתי העצום תמרן בין האח"מים לבין המשלחות שבאו מחו"ל להזדהות עם ישראל, כשברקאי הוא המתווך.
הלוייתו של ברקאי ישי שור
צילום: מרים צחי
כל החנויות בשכונה שלחו לנו יום-יום אוכל - שלא לדבר על הארוחות שהורכבו ממשלוחי מנות עצומים ששוגרו אלינו מתושבי שכונת קטמון. כל האוכל, מעשה קסמים, נעלם בסעודות היומיום והשבת ובנשנושי המנחמים. רשתות שיווק, עמותות, בעלי עסקים פרטיים וחברות ארציות שלחו מצרכים וציוד לסוכת האבלים. חיבוק כזה של עם ישראל כולו מחייב בהכרת הטוב. שקלנו איך נגיע לכל עשרות התורמים, המסדרים, המחבקים והתומכים, וחשבנו שמכתב פתוח בעיתון יגיע לכל אחד ואחד מהם.
כל תקופה קשה היא פתח לעתיד טוב יותר, וגם אנו קצת הושפענו מעיתונות שלילית שספג עם ישראל בעת האחרונה. עם זאת, רצינו לומר לכם, כהורים של ברקאי, שמעולם לא התלונן (טוב, רק לפעמים), שאנו גאים להיות חלק מעם ישראל, מהקהילה הענקית שבשכונה ובעיר שלנו - וכמובן נשתדל להמשיך את הטוב והשפע הזה גם בעתיד.
גם בתקופות רגיעה יש אפשרויות לתמוך ולחזק. בהספד של ברקאי פניתי לכולם בקריאה להרבות חסד וצדקה בשמו של בני. והנה דוגמה קטנה: חניכיו של ברקאי כבר
רציתי לחזק את המסר ולומר שלא בדברים הגדולים דיברנו. על המעשים הקטנים, הקטנטנים, דיברנו. האפשרות לתת טרמפ הייתה דוגמה אחת, וכבר שמעתי על עשרות, אם לא מאות, טרמפים שניתנו בשמו של ברקאי - כולל מאנשים שאמרו שכבר שנים לא נתנו טרמפים.
ביקשתי מאחד המנחמים (שלא הכיר כלל את ברקאי או אותנו) שכשיצא לרחוב ירים את פיסת הנייר הקטנה ביותר שימצא ברחוב, ורק אותה ישים בפח. רק פיסה אחת היום, ומחר עוד אחת. כך דרכו של ברקאי: המעשים הגדולים התחילו והמשיכו בעשרות מעשים קטנים שאדם דש בעקביו.
יהיו מעשים אלו לעילוי נשמתו של ברקאי, ושוב ברצוננו לומר תודה ענקית לכל מי שחשב עליו ועלינו ב'שבעה'.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם