הכובע הבוער על ראש שאבאס
בהתבטאויותיו של מי שמונה ליו"ר ועדת הבדיקה של האו"ם בולטים כל המאפיינים של האנטישמיות החדשה. מה שאסור לישראל מותר לטובחים האיסלאמיים
אלא שאת אותה אובייקטיביות, שכל כך חשוב היה לשאבאס להוכיח כלפי החמאס, הוא כלל לא טרח ליישם לגבי הצד השני של הסיפור, מדינת ישראל. בתחילת הריאיון נשאל שאבאס על דברים שאמר בעבר על ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו. השאלה התייחסה לרצון שהביע האיש בעבר לראות את ראש הממשלה הישראלי עומד למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג. בזמנו, טענתו "המלומדת" של שאבאס היתה שאם נגד נשיא סודאן הוגש כתב אישום בינלאומי, בחשד לביצוע רצח עם בחבל דארפור, מדוע לא מוגש כתב אישום דומה גם נגד נתניהו.
באופן מפתיע (טוב, לא באמת), לשאבאס לא היתה שום בעיה לאשר את הדברים שאמר בעבר על ישראל ועל מנהיגיה, ואף להסביר מה היה ההקשר שלהם. שום הכחשה, שום הודאה שהדברים לא היו במקומם, ובעיקר שום חרטה על חוסר האובייקטיביות הבוטה שנדף מאותם דברים. שאבאס היקר, בלי שבכלל שם לב לכך, עשה עבורנו שירות נהדר. הוא הדגים עד כמה האנטישמיות החדשה כלפי ישראל מושרשת היטב בקרב מרבית הארגונים הבינלאומיים. אנטישמיות שצורתה החיצונית באה לידי ביטוי באותה זהירות מופלגת של שאבאס שלא להגדיר את החמאס כארגון טרור, אך באותה נשימה כן להסביר מדוע ישראל צריכה למצוא את עצמה על דוכן הנאשמים הבינלאומי.
אגב,
זו אולי כל התורה כולה על רגל אחת. זה הלך הרוח שמרחף היום בתוך המסדרונות החשוכים והאנטישמיים באו"ם. הרוח שמאפשרת רצח עם בסוריה כבר מעל לשלוש שנים, כשבמקום להקים ועדת חקירה לביצוע פשעי מלחמה, שולחים מתווך מטעם האו"ם כדי שיעזור לנשיא אסד לתקשר טוב יותר עם הצד השני. אותה רוח שעל פיה בדיוק באותו יום שבו נקברים חיים 500 מבני הדת היזידית, על ידי ארגון דאעש, עולה לשידור אותו שאבאס ומסביר בשכנוע עצמי עמוק מדוע הגיע הזמן לחקור סוף כל סוף את ישראל, ואוי לה אם היא לא תשתף פעולה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם