הלם קרב שג'אעייה: "התכוננו לגרוע מכל, זה לא הספיק"
מחוסר הודאות טרם הכניסה הקרקעית, דרך מסלול התופת של הנגמ"שים ועד לקרב שתיאר המח"ט כקשה שחווה ב-25 שנים האחרונות. "לא כל יום אתה נמצא רגע ממוות", מספרים הלוחמים, שלא האמינו למימדי הגיהנום שציפה להם
למשימה הזו נבחרו מראש לוחמי גולני. צה“ל רצה להשלים את השלב הראשון של התמרון ולוודא שעבר בצורה חלקה, ורק אז להיכנס למערכה נגד הגדוד החזק ביותר של חמאס. שלוש פעמים ביצעו נוהל קרב ושבו בחזרה לשטחי הכינוס, עד מוצאי השבת לפני כחודש. עד שלא צבעו את הפנים והתכנסו לשיחת המפקדים, חשבו שגם הפעם יידחה הקץ – אחרי שכבר במבצע 'עמוד ענן' היו מוכנים בכלים במשך ארבעה ימים ונדחו בכל פעם ב־24 שעות.
"בפעמיים הראשונות", אומר פ', לוחם באחד מגדודי החטיבה, "לא היה ברור לנו למה דוחים את הכניסה. בפעם השלישית אמרו לנו שיש מודיעין שלא מספיק אזרחים עזבו את השכונה. מהרגע שהיו דחיות ואמרו לנו שנדרשת מוכנות על הכלים, אף אחד לא התרגש כבר יותר מדי, כי חשבנו שבטח ידחו אותנו שוב".
בשבת בצהריים כונסו הלוחמים שוב. בשעה תשע ושלושים במוצאי שבת, 48 שעות אחרי תחילת התמרון הקרקעי, החלו לוחמי שלושת הגדודים (12, 13 ו־51) לחצות את גדר הרצועה מול נחל־עוז, ברגל ובכלי רכב ממגונים. שעות ספורות אחריהם הוטלו ללחימה גם לוחמי יחידת אגוז וגדוד הסיור.
"מרבית הכוחות היו בתוך כלים סגורים ומונעים, חלק הסתדרו בצורה רגלית, והתחלנו בתנועה אחרי כוחות השריון שיצאו קצת קודם לכן", מספר פ'. "באזור של חדירת המחבלים, קרוב לנחל־עוז, חצינו את הגדר דרך השער שנקרא ‘84‘ אם אני זוכר נכון, ומולו נמצא הפילבוקס. ככה נכנסנו לשג'עייה". דקות לא ארוכות חלפו עד שהותקפו לראשונה. מחבל שרץ לעבר שיירה של אחת מפלוגות גדוד 12 ניסה להפעיל מטען על אחד הכלים המוגנים, כ־400 מטר מגדר הגבול.
הוא נורה ונהרג בידי הסמל שהפעיל עליו אש מקלעים כבדה ווידא הריגה בעזרת רימון אשר השליך לעברו. ככל שהתקדמו הכוחות על צירים שפרצו בעבורם כוחות הנדסה, התקיפות גברו. בצה"ל ידעו שתנועה על הצירים המוכרים מועדת לפורענות, אחרי שבמשך שנים הוצבו שם מטענים רבים בידי חמאס. הארגון צפה כנראה גם את הניסיון של צה"ל להפתיע בתנועה על צירים חדשים, ונערך בכוחות גדולים בכדי להמטיר אש נרחבת.
בצה"ל סיפרו ללוחמים וכתבו בדפי המסרים כי שג'עייה היא מעוז הטרור ומבצר אסטרטגי למחבלים. דלת הכניסה לעיר התחתית שחמאס חפר רק חיכתה ללוחמי גולני. יעד המבצע היה השמדת ריכוז המנהרות הגדול לעבר ישראל, ולחימה בין בתים שחוברו להם יחדיו במנהרות שבהן הוסתרו רקטות ואמצעי לחימה רבים. בין היתר שימשו להסתרת רקטות, ואף כמחסה לירי ולשיגור רקטות, שני מסגדים עתיקים מהמאה ה־14.
שג'עייה הייתה שכונת המגורים של אחמד ג‘עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס שישראל חיסלה בתחילת מבצע עמוד ענן. 100 אלף תושביה קיבלו כרוזים והתראות מצה“ל, טרם הפשיטה הקרקעית, ונקראו לעזוב את השכונה שממנה, אגב, נורו עשרה אחוזים מהרקטות והטילים לישראל.
"בלילה הראשון, ממש איך שנכנסו והגענו ליעדים שלנו, הייתה לנו התנגדות חזקה", ממשיך הלוחם פ'. הוא מספר כי כאשר הגיעו אל מבנה שהיו צריכים לסרוק ולתצפת ממנו לציר מסוים, ירד מפקד המחלקה מהנמ"ר תוך ירי פגזי טנקים לעבר הבתים השולטים.
"הוא ירד, ובינתיים יתר הלוחמים נותרו מאחור, וחיכינו שהוא יפוצץ את הקיר שם וייכנס לבית. היינו אמורים לרדת גם אנחנו ברגע שהוא והכוח שאיתו יגמרו לטהר את הקומה התחתונה, אבל בשנייה שהוא עמד להיכנס לבית, הקומה הראשונה קיבלה טיל ונפתחה לעברנו אש צלפים ונ"ט, אז חזרנו לכלים". אלו היו דקות ארוכות של אש כבדה בחסות החשכה. ירי מנשק קל, מקלעים, טילי נ"ט ואר־פי־ג'י.
הכרוזים שפיזר צה"ל לפני הפשיטה אפשרו לחמאס להיערך בשטח, ועוצמתה של מכת האש הראשונה כנראה לא הייתה חזקה דיה להניס את המחבלים שנערכו על הקרקע ומתחתיו. טנקים הטילו פגזים, יחד עם אש הלוחמים, בניסיון להניס את אנשי חמאס. "אתה לא רואה מחבלים, ולא מצליח לזהות אותם בעיניים שלך", אומר פ'.
"הם בורחים דרך מנהרות ויוצאים במקום אחר, ובית שהיית בטוח שהוא נקי פתאום נהיה מלא מחבלים – ואנחנו בעיקר מנסים להבין ולראות מה קורה שם". בשתי תקריות נהרגו שמונה לוחמים מגדוד 13, בהם אורון שאול ז"ל שמוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בתקרית הראשונה נפגע נגמ"ש מסוג M־113 מירי מדויק של אר־פי־ג'י מסוג 'מונו'.
הרקטה הצליחה לחדור ישירות לכלי הרכב ולהרוג שבעה לוחמים. במשך שעות ניסו מחבלי חמאס, תחת אש כבדה של כוחות צה"ל כולל סיוע מהאוויר וירי ארטילרי, להגיע אל כלי הרכב הבוער ככדור אש ולחטוף ממנו את גופות הלוחמים. במקביל הותקף כוח אחר של גדוד 13 על ידי מחבלים שיצאו ממנהרה, ובחילופי הירי במקום נהרג מכדור בצווארו שון כרמלי, ולוחם נוסף נפצע.
אי־הוודאות הגדולה בשטח והאש הכבדה ליוו גם את כניסת כוחות גדוד הסיור ויחידת "אגוז", ששמעו ברשת הקשר החטיבתית על תקרית הנגמ"ש וחילופי האש הכבדים אך עוד לא הבינו את גודל האירוע. "עברנו את הגדר מול כפר־עזה", משחזר נ', לוחם בגדוד הסיור של החטיבה. "אנחנו ו'אגוז', הכוחות האחרונים על כלים ונמ"רים". סביב ארבע בבוקר, בטרם אור, כבר הותקפו באש כבדה.
"נכנסנו לבית והייתה אש מהרבה כיוונים. ירו עלינו מהבתים, ובתים על ידנו התחילו להתפוצץ ולעלות באש. כשכוח של הפלס"ר נכנס לבית, מחבלי חמאס זרקו מיד פנימה רימוני עשן צבעוניים כדי לסמן אותו – ושניות אחר כך כבר נורתה לשם אש נ"ט".
בתקרית אחרת, של לוחמי הפלחה"ן (פלוגת ההנדסה), פתחו מחבלים באש כבדה לעבר הכוח. במהלך חילופי האש נהרגו שני מחבלים, ושני לוחמים שנפצעו באורח קשה, אלעד יעקבי ועוז מנדלוביץ, נפטרו לפני שהגיע מסוק החילוץ. באירוע אחר, יצאו מפקד הגדוד יחד עם קצינים בכירים בגדוד מבית ששהו בו לתצפית מפקדים, כדי לבחון את השטח ולתכנן את המשך פעילותם.
חוליית מחבלים זיהתה אותם, והחל ירי נרחב של פצצות מרגמה שהביא למותם של סגן מפקד הגדוד רב־סרן צפריר בר־אור וקצין המבצעים סרן צביקה קפלן ז"ל. מפקד הגדוד, סגן־אלוף רועי לוי, נפגע באורח קשה יחד עם הקשר שלו. בפעולה לחילוץ הנפגעים נהרג משה מלקו, שספג פגיעה ישירה של פצמ"ר. 13 לוחמים נוספים נפצעו. "היינו בדרך לפנות אותם", מוסיף נ' ומספר, "ובדיוק היה פצמ"ר שפגע ישירות במלקו – והתחלנו לפנות את הנפגעים בשתי התקריות במקביל.
לדבריו, במקביל התפוצץ על יד הכוח פגז ארטילריה ישראלי תועה שהצטרף גם הוא אל המהומה הגדולה בשטח. "זה היה בוודאות פגז שלנו. ראיתי אותו מסתובב על הרצפה עם כיתוב בעברית. היה שם הרבה מזל. פינינו את הפצועים וטיפלנו בהם, וזה מצטרף לכל הבלגן של הכניסה. אחר כך המשכנו לפשוט על בתים.
אחד מהם, שממנו יצאו כל הזמן מחבלים וניסו למשוך אותנו אליו, היה ממולכד בבלוני גז. פרצנו אליו דרך הקיר, ובפנים חיכו לנו מחבלים שפתחו עלינו בירי. אחרי חילופי אש הם נהרגו, ובלון גז שהתלקח בינתיים גרם תוך כמה דקות לפיצוץ שהעלה את הבית באוויר". יממה לאחר הפשיטה על שג'עייה, כוח של 'אגוז' נע לעבר יעד אותו ניסה לכבוש ונקלע לחילופי אש כבדים עם מחבלים.
נהרגו שבעה אנשי חמאס, וכן שני לוחמי היחידה טל יפרח ויובל דגן ז"ל. הם נפגעו יחד עם מפקד היחידה סגן־אלוף י', שנפצע באורח קשה. בתקרית נוספת, נהרג עוד לוחם ביחידת אגוז, ג'ורדן בן־סימון, חייל בודד שאלפים הגיעו למסע הלוויה שלו באשקלון למרות החשש מירי רקטות.
לדברי קצינים בכירים, מכת האש הראשונית של צה"ל, באמצעות כלי טיס וירי ארטילרי, לא הייתה עוצמתית דיה, ומחבלי חמאס נותרו מתחת לאדמה בלי להיפגע. סביב השעה שש בבוקר, שעות ספורות לאחר הפשיטה, החלו עשרות מהם בהתקפה מתוזמנת על כוחות גולני מטווח של עשרות מטרים, תוך ירי נרחב של טילים נגד טנקים וירי צלפים.
קצין בכיר בחיל התותחנים אמר במהלך הלחימה כי האש הארטילרית לפני הכניסה לשכונה הצפונית של עזה לא נתנה מענה לצורכי הכוחות, וברשת הקשר ניתן היה לשמוע את מצוקת הלוחמים. "הכוחות בשטח קיבלו הנחיה להיכנס לכלים הממוגנים למשך חצי שעה, ושלושה גדודי ארטילריה החלו לירות לעבר כוחותינו בסביבות השעה עשר בבוקר", הסביר הקצין הבכיר.
הוא הוסיף כי כשהבינו שהחטיבה נקלעה למארב מתוכנן ועלולה לספוג אבדות נוספות הורו על התקיפה הארטילרית. מטרת ירי התותחים הייתה לאפשר את חילוץ הלוחמים ולהבריח את אנשי חמאס שהקיפו אותם. בהחלטה תקדימית, לראשונה מאז קרבות סולטן־יעקוב, בוצע הירי למרות הידיעה שגם כוחות צה"ל עלולים להיפגע ממנו בשל טווחי הבטיחות הקטנים שנאמדו בכעשרות מטרים מהכוח.
"הבנו שיש מחבלי חמאס שנמצאים בטווח ארבעים עד מאה מטרים מהכוחות, ולכן ירינו לעברם 600 פגזי ארטילריה, במקביל לתקיפות של מטוסי קרב; זאת רק לאחר שכל הכוחות נקראו להיכנס לתוך הכלים. הפעלנו אש נרחבת כדי לרכך יעדים, ועשינו זאת בזהירות. היה לכך גיבוי של מפקדים בכירים, למרות שהיו יכולים להיות פגיעות בכוחותינו, שאמנם מיגנו את עצמם. זו החלטה שהייתה יכולה לעלות לנו גם במחיר".
התקיפה הצליחה: מחבלי חמאס בקו המגע הראשון נסו לאחור. 48 שעות אחרי הפשיטה על שג'עייה עשה חיל האוויר מקצה שיפורים, ובתוך שעה הטיל פצצות במשקל חצי טון עד טון כל אחת על כמאה מטרות שהיו עשרות מטרים מהכוחות. אחד הלוחמים מתאר שכאשר יצא להתפנות מחוץ לנמ"ר, ביחד עם חבריו, תקף מטוס קרב כשמונים מטר מהם, והבית שראו מול עיניהם נעלם בתוך שניות.
במטס ההכנה שקדם לתמרון נקבע שלא תוקפים שטחים בנויים, אך עתה הוסקו מסקנות מפשיטת הכוחות – והותקפו עשרות מטרות גם במרחב הבנוי. "היה לנו ברור שאם רוצים להגיע אל המנהרות במרחב בלי שיהיה אירוע שג'עייה 2, נידרש לטפל קודם בתשתית שמסביב", הסביר קצין בכיר בחיל האוויר. הוא הוסיף כי התוכנית הייתה פשוטה, ועיקרה להפיל את הבתים. "לפי מה ששמעתי מהכוחות, ניתן היה מאז לעבוד בשטח ולבצע את המשימה".
בסריקות איתרו הלוחמים ציוד לחימה רב, רקטות וציוד צלילה של כוח הקומנדו המיוחד. בבתים מצאו פירים של מנהרות הגנתיות שהתחברו למנהרות שנחפרו לשטח מדינת ישראל. את הבתים שנדרש היה להרוס לשם חשיפת המנהרות השמידו בעזרת מוקשים. כשחזרו הלוחמים הביתה, בתום ימי הלחימה, שמעו את חוויות החברים מהחטיבות האחרות, שלחמו אף הם במחבלים, והתרשמו בבירור שהאש שספגו הייתה הקשה ביותר.
"יצא לי להיפגש עם חברים שנכנסו רגלית, והם סיפרו שאמרו להם שגולני נכנסו לשג'אעייה כי היו לנו נמ"רים וידעו שתהיה שם התנגדות חזקה", מספר השבוע אחד הלוחמים. רק כשיצאו להפוגה בשטחי הכינוס, אחרי ימים של לחימה, שמעו לוחמים על שעלה בגורל חברים לגדוד. לוחמים שנפגעו המשיכו בקרבות, וכשיצאו להפוגה ניגשו לקבלת טיפול בבתי החולים. חלקם הוציאו רסיסים מגופם וביקשו לשוב להילחם, וכדי למנוע מהם לעשות כן נלקחו מהם כלי הנשק.
לא כולם הצליחו לעמוד בחוויה הנוראה. מפקדים בשטח נדרשו לרומם את רוח הלוחמים. אחד ממפקדי הפלוגות מספר שנדרש לנער את הקַשר שלו ולעוררו אחרי שנכנס להלם קרב, ובלעדיו לא יכול היה להמשיך בלחימה. נוסף על המח"ט עליאן, מפקד יחידת 'אגוז' ומפקד גדוד הסיור שנפגעו בראשית המבצע, נפגעו בלחימה מפקדים בכירים נוספים בגולני. מפקד גדוד 12, סגן־אלוף שי סימן־טוב, עדיין מאושפז בטיפול נמרץ לאחר שהתמוטטה עליו קורת בטון של בית שספג פגיעה של טיל.
סימן־טוב אמור היה לסיים את תפקידו ולעבור לתפקיד בצאלים, אולם עכשיו נכון לו שיקום ארוך. המפקדים הבכירים שנפגעו הוחלפו בסערת המבצע. אלוף־משנה דוד זיני החליף את המח"ט שנפגע. הוא הזעיק את מפקד בסיס האימונים של החטיבה, סגן־אלוף אבינועם סטולוביץ', להחליף את המג"ד רועי לוי.
בגדוד הסיור משבחים הלוחמים את סטולוביץ' שעבר בין הכוחות וביקש לעודד אותם ולהרים מעט את המורל. "ברגע שנהיה קצת יותר רגוע בשטח ניסינו לעודד את כל החבר'ה שהיו בשוֹק", מספר לוחם בגדוד. "אנשים שראו חברים שלהם נפגעים נכנסו להלם; אף אחד לא חשב שתהיה עלינו אש כזו". בדקות ההתרעננות ביקשו לוחמים זמן לעצמם כדי לנקות את הראש ולעכל את המראות והמוראות.
אי אפשר לשפוט את אלה מהלוחמים שביקשו לחזור לאחור אחרי שראו את חבריהם נהרגים להם מול העיניים. בשיחות ביניהם, תוך כדי לחימה ובהפוגות, ניסו הלוחמים להדחיק ככל האפשר, אבל לא תמיד בהצלחה. "אתה רואה שיש לך פצועים וחצי פלוגה שבורה, והדבר הראשון זה להעיר את כולם ולהוציא אנשים מהשוק כי זה רק יכול לפגוע בנו".
בבתי חברים ובמפגשים יזומים הם נפגשים בשבוע האחרון ופורקים את שהיה. "לא כל יום אתה נמצא רגע ממוות", אומר פ', שנועד עם חבריו לגדוד במוצאי השבת האחרונה בביתו של אחד מהם לציון סוף הלחימה. "לא כל יום אתה נמצא תחת ירי של טילים או צלפים. לקח לי שלושה־ארבעה ימים לקבל את הכאפה שלי ולהתאפס".
"אמרו לנו שזה הגדוד הכי חזק של חמאס, והעלו לנו את האגו שגולני תמיד מקבלים את המשימה הכי קשה", מסביר אחד הלוחמים על ההכנה המוראלית ערב הפשיטה, אך מוסיף שלהתנגדות כזו לא ציפו. "אף אחד לא אמר לנו שיירו לעברנו כל כך הרבה", מוסיף פ'.
"דיברו איתנו על מראות כדי שאנשים לא ייכנסו לשוק, אבל כמה שאתה מתאמן, שום דבר לא מכין אותך לדבר הזה. יש הבדל ענק בין 'ליפול פצוע' בתרגיל כי 'ירו' עליך נ"ט, לבין פשיטה על בית שסופג נ"ט והיתקלות עם מחבל חמישה מטרים ממך. בחיים אתה לא יכול להתאמן לדבר כזה".
"הכינו אותנו שזה יחכה לנו, אבל אף אחד לא חשב שזה ברמה כזו", אומר נ' מגדוד הסיור. "לא נראה לי שמישהו הִפנים דבר כזה, לפחות בין החיילים. מכינים אותך לגרוע ביותר, אבל במבט לאחור הגרוע ביותר הוא לא דבר שאתה יכול להתכונן אליו. זו חוויה קשה, אבל טוב שזה היה כי היה צריך לעשות את זה, ואולי אפילו יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם