פרשת עופר וינטר וחילופי האליטות בצה"ל
העיסוק בקצינים הדתיים בצה"ל ובתהליך ה"הדתה" של הצבא, הוא חלק ממאבק של האליטה הישנה באליטה החדשה שנוצרת בציונות הדתית. כל שינוי לאומי חברתי הוא תהליך מורכב וקשה
חילופי אליטות, הם תהליך שבמסגרתו המשתייכים לקבוצה חברתית מוגדרת ומובחנת מאבדים בהדרגה את אחיזתם ושליטתם במוקדי השפעה בחברה, ואת מקומם תופסים אחרים המשתייכים לאליטה אחרת בעלת תפיסות וערכים שונים. תהליך זה, יש לדעת, הוא תהליך מורכב וקשה הן לאליטה המוחלפת הן לאליטה המחליפה.
עוד כותרות ב-nrg:
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
• לקראת הכחדה? הפילים נגד סוחרי השנהב בסין
• גידי ואהרוני 2: למנה יפה צריך להיות גם טעם
ניתן לראות זאת במהפך הפוליטי ב-1977 שנתפס כנקודת מפנה חשובה בתהליך חילופי האליטה באותה תקופה. טעות נפוצה היא לראות במרחב הפוליטי הצר את חזות הכול ולהעריך שחילופי שלטון מהווים מהלך סופי של חילופי אליטות. הסוציולוג המנוח פרופ' ברוך קימרלינג, כינה זאת "קץ שלטון האחוסלי"ם", היינו קץ שלטון האשכנזים-ותיקים-חילונים-סוציאליסטים-לאומיים. אולם עם כל הכבוד לשינוי החשוב בראשות הממשלה ובמעמד מפלגת השלטון, במדינה מודרנית דמוקרטית יש עוד כמה וכמה מוקדי השפעה ואליטות.
אחת הבעיות הקשות של הליכוד הייתה השגת השלטון הפוליטי ללא חילופי שלטון מקבילים ברבים ממוקדי ההשפעה והשליטה בחברה. מנחם בגין הרגיש צורך להציע למשה דיין את תפקיד שר החוץ, מהלך סמלי שהיה בו כדי לבטא מעין חוסר אמון באליטה הפוליטית החדשה וביכולתה להחליף את הישנה. חשובה בהרבה העובדה שהביורוקרטיה הממשלתית נותרה ברובה המכריע על כנה עוד שנים רבות לאחר המהפך. האליטה הישנה שהבינה כי איבדה את השליטה הפוליטית, העבירה את המאבק הפוליטי לשדה המשפטי והפכה את בית המשפט העליון לזירת מאבק פוליטי. כך ניתן לעבור על כל מוקדי ההשפעה - דוגמה מובהקת הם אמצעי התקשורת - ולהבהיר עד כמה לכל אחד מהם חשיבות והשפעה על תהליך חילופי האליטות. במקרים מסוימים היה ברור שלא רק שלא מתרחש שינוי אלא
שהשליטה של האליטות הישנות אף מתחזקת.
בציונות הדתית מתנהל מאז מערכת הבחירות שיח חילופי אליטות. למעשה כבר משנות השבעים ניכר בקרב בני הדור השני בציונות הדתית, הרצון להפסיק לתפקד כמשגיחי הכשרות וקובעי המזוזות בלבד, ולעבור לאחוז בהגה הקטר המוביל. יחד עם זאת, רק מאז הבחירות האחרונות ניכרה עלייה דרמטית בשיח המפורש אודות חילופי האליטות שבמסגרתם אמורה הציונות הדתית להיות האליטה החדשה.
קשה לזכור אם אי פעם בעבר החליטו הסוקרים לשאול על מנהיג המפד"ל האם בכלל ובאיזו מידה הוא מתאים להיות ראש הממשלה. גם אם היה ניסיון כזה, ברור לחלוטין שלא היה שום סיכוי שמועמד כזה יגיע למקום השני לאחר ראש ממשלה מכהן. עם כל הסתייגות והזהירות הנדרשות בהישענות על סקרים, העובדה שמפלגה המזוהה
אולם כפי שצוין לעיל, שלטון פוליטי לכשעצמו רחוק מלהיות חזות הכול. יתר על כן, כששלטון פוליטי מושג ללא שליטה מקבילה במוקדי השפעה מגוונים, הוא עלול להתברר ככלי מוגבל שלא ניתן לעשות אתו הרבה. סיפור המלחמה האחרונה איננו רק עופר וינטר, סיפור הגבורה של סגן איתן ואליעזר טולדנו מח"ט הצנחנים. אמנם כל אלה העלו באופן דרמטי את החשש מפני תהליך ההדתה בצה"ל, חשש שכבר ניכר כמה שנים בשיח המוגדר אודות המרחב הצבאי. אולם, נראה כי החשש מתהליכי ההדתה בצה"ל הוא רק ביטוי לחשש מתהליכי חילופי אליטות בכמה וכמה מוקדי שליטה והשפעה בחברה. החששנים הגדולים ביותר הם נציגי האליטות הישנות ולאו דווקא הציבור הרחב. הציבור הרחב יודע להעריך ולהוקיר אליטה חדשה ובלבד שהיא נתפסת בעיניו כאליטה משרתת במובן זה שהיא מגלה מחויבות למילוי משימות ומטלות לאומיות.
ובחזרה להיסטוריה: כאשר באליטה הצבאית בני הקיבוצים היו פי עשרה ויותר, ממשקלם היחסי בחברה, בכל דרגות הקצונה בצה"ל, לא התקיימו ערבי עיון, לא התפרסמו קבצי מאמרים ולא נפתח דיון ציבורי בתהליכי הקיבוציזציה, של הצבא. הציבור ידע להעריך ולהוקיר אותם על מילוי המשימה הלאומית, בדיוק כמו שרובו מעריך כיום את בני הציונות הדתית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם