לא הנכס אסטרטגי, אלא התלות

המנטרה לפיה "ארה"ב היא נכס אסטרטגי" הופכת מבלי משים לסוג של שעבוד המזיק לאינטרס הישראלי. דגלנו אינו פסים וכוכבים

עקיבא לם | 18/8/2014 14:59 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"היחסים עם ארה"ב הם נכס אסטרטגי שאסור לו להיפגע", טען יאיר לפיד כביקורת על התנהלות נתניהו מול ארה"ב. גם נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, חזר על הטענה כי "היחסים עם ארה"ב הם נכס אסטרטגי לישראל ואסור לפגוע בהם". אך, כמובן, הביקורת על נתניהו ובעד ארצות-הברית לא נעצרה בקרב שני האנשים שהשאיפה לקונצנזוס היא פסגת שאיפותיהם בחיים. גם יו"ר מפלגת העבודה, בוז'י הרצוג חזר על הטענה כי "היחסים עם ארה"ב הם נכס אסטרטגי וכלכלי עבור אזרחי מדינת ישראל והממשלה הזאת מצליחה לקלקל גם אותם". אליהם הצטרפה יו"ר מרצ, שבחרה להזהיר כי "התנהלות ממשלת ישראל... מסכנת שוב ושוב את היחסים עם בת הברית האסטרטגית החשובה ביותר שלנו".

כחוט השני בין המבקרים את התנהלותו של ראש הממשלה בנוגע ליחסיו עם הממשל האמריקני שב ועולה הצירוף 'נכס אסטרטגי', כאילו מדינת ישראל תלויה ועומדת רק בזכות ארצות-הברית. אבל, יאמרו המבקרים את נתניהו על נקודה זאת, זה בדיוק המצב. לולא ארצות-הברית, מדינת ישראל לא הייתה עומדת. היא לא הייתה עומדת מול הסנקציות שהיו מוטלות עליה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. היא לא הייתה עומדת בפני העולם הערבי שרואה מאחורי השטן הקטן את השטן הגדול, שומר על הקטן מכל משמר. היא לא הייתה עומדת מול הפצצה אירנית, שהרי ישראל לא באמת יכולה לפוצץ את הגרעין האירני ולכן טוב שאמריקה התערבה. מערכת הביטחון של ישראל, הם יגידו, לא הייתה עומדת בפני האתגרים הרבים לולא הסיוע האמריקני.

אך בכל הטיעונים של אלו שסבורים שישראל לא יכולה לעמוד על רגליה שלה לולא אמריקה,
שני דגלים, אינטרסים שונים. דגלי ישראל וארה
שני דגלים, אינטרסים שונים. דגלי ישראל וארה"ב על בית בברוקלין, ניו יורק 
נדמה כי חבוי לו הגורם לחוסר יכולתה של ישראל לעמוד בפני עצמה. העובדה כי ארצות-הברית נמצאת שם בכל רגע נתון. אם ישראל נמצאת על סף קריסה – ארה"ב תבוא ו'תציל' אותה. אם ישראל חזקה, ארה"ב תדאג שהיא לא תהיה חזקה מדי.

הם קוראים לארצות-הברית נכס אסטרטגי, למרות שזו רואה בקטאר (מממנת חמאס), בת ברית. הם מגדירים אותה כנכס אסטרטגי, למרות שזו מחלקת נשק לצבא לבנון (שנשלט בידי חיזבאללה). הם רואים בארצות-הברית נכס אסטרטגי, למרות שזו דורשת מישראל לסכן עצמה פעם אחר פעם, בלחצים בין-לאומיים כאלו ואחרים. הם רואים בג'ון קרי חבר, למרות שזה איים על ישראל בחרם בינלאומי ובעצם כך קידם את החרם. הם מחשיבים את ארצות-הברית כנכס אסטרטגי, אך שוכחים מה קורה כשלישראל יש אינטרסים שונים מאלו האמריקנים. האחרונים נעשים קפוצים בכל הקשור להוצאות שלהם לסייע לנו.

וזה בסדר, כי לארצות-הברית יש את האינטרסים שלה וככה מנוהלת כיום הזירה הבינלאומית, לכל אחד יש את האינטרסים שלו. אבל מה עם האינטרסים של ישראל? האם כל האסטרטגיה שלה נובעת מהאופי של הממשל האמריקני ויחסו כלפינו? אני רוצה לחשוב שגם המצוטטים לעיל יאמרו שלא.

תפיסה אסטרטגית הייתה מחפשת להוביל את ישראל רחוק מלפיתת הצוואר האמריקנית. היא הייתה מעדיפה לחיצת ידיים חמה מחיבוק הדוב האמריקני.
היא הייתה מעדיפה לחפש אפשרות ליצור פתרונות אחרים מלבד תלות מוחלטת בארצות-הברית במועצת הביטחון. היא הייתה מעדיפה לקבוע לעצמה למי למכור את הנשק הישראלי או ממי לקנות אותו. היא מעדיפה הייתה לקבוע בעצמה ולעצמה את לוח-הזמנים בתהליך המדיני מול הפלסטינים, בלי להתחשב ברצונותיו של ממשל כזה או אחר ביחס אליהם. בראייה אסטרטגית, יכולנו להתמודד כך גם עם הבעיה האירנית מבלי לחשוש 'מה יאמרו האמריקנים?'.

אין כאן קריאה להתעלם מן העולם, אלא קריאה להתמודד אתו. לא כתלויים במדינה כזאת או אחרת, אלא כריבוניים. לפני למעלה מ-66 שנים קיים דוד בן-גוריון את חזונו של הרצל והכריז על הקמתה של מדינת יהודית בארץ ישראל, לא על ציורו של עוד כוכב על הדגל האמריקני. הוא דיבר על עצמאות. עצמאות היא נטילת גורלנו בידינו, לא התכופפות מתמדת בפני אינטרסים של מדינה אחרת, גם אם היא 'נכס אסטרטגי', כמו ארצות הברית.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עקיבא לם

צילום:

דובר תא לביא גלעד באוניברסיטת בר-אילן, כתב ב'שביעי' ובעל הבלוג 'קצת על הרבה'

לכל הטורים של עקיבא לם

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק