תנו לירות בשקט: למי יש ראש לכדורגל?
קשים חייה של הפועל ב"ש: האימונים מתנהלים באווירה מעיקה. אוזן אחת כרויה לתדריך המקצועי של אלישע, והאוזן השנייה עוקבת אחר ההתפוצצויות. ככה אי אפשר לנהל שגרת מועדון
אוחיון ראה כוכבים, ובהמשך אומרים שראה את אלוהים. הוא חזר בתשובה וחוגים רבניים דיברו בשבחו. כולנו מקווים שתפילותיו לשלום וביטחון ייענו במהרה בימינו.
כמה שאנחנו מתגעגעים לשטויות של שלום. היינו רוצים לפתוח את המהדורה עם דיווח על עוד סולחה הנרקמת בין "הגדול מכולם" ובין שאר העולם, ואולי גם על חזרתם לכשירות מבצעית של איציק גוזלן וג'קי אפללו, מגיבוריה של בירת הנגב במילניום הקודם.
הלוואי שיכולנו לחייג באצבעות רוטטות למערכת ולהתריע באישון לילה על ידיעה "מפוצצת" ששוגרה זה עתה. המתיחה שפקדה לפני שעה קלה את מליקסון בשריר הירך האחורי היא סוג של סיפור לשעת לילה מאוחרת.
הסיפור שלנו הרבה יותר מורכב. מאז שהקשר הגנאי לאריה קינגסטון ראה בעין בלתי מזוינת רקטה המיורטת בשמיים, ותיאוריו הדהימו עיר ואם, הורם הרף כלפי מעלה.
כיום ידיעה על הפועל באר שבע היא לא עניין של מה בכך. אזעקה שקוטעת אימון, כפי שקרה ביומיים האחרונים, בקושי מחזיקה מים. שוב הסירנה מייללת, ושוב דבוקה של אדומים מוצאת מסתור ב"מנהרת השחקנים" המשמשת כמרחב מוגן, עד יעבור רעם. מעניין מי ידווח ראשון על אימון שהגיע לסיומו בלי רעשי רקע מכיוון הרצועה.
קשים חייה של הפועל ב"ש. אימוניה מתנהלים באווירה מעיקה. אוזן אחת כרויה לתדריך המקצועי של אלישע, והאוזן השנייה עוקבת אחר הדי ההתפוצצויות.
ככה אי אפשר לנהל שגרת מועדון. חשבנו שככה אי אפשר לשחק כדורגל, עד שגילינו שביקום מקביל שחקנים מתוצרת כחול-לבן חיים ובועטים, כאילו אין צבע אדום. ממעמקי בור הביטחון בווסרמיל החיים נראים אחרת.
כשחיילי צה"ל מחרפים את נפשם ותושבי חצי מדינה (לפחות) חשופים לירי אלים של רקטות, אין מקום לכדורגל. ושיסלחו לנו המחצרצים בטריבונות של נתניה וטדי. די להתבכיינות של עונדי הצמידים בסמי עופר.
שקט, יורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם