ראשי » חדשות » דעות

נתניהו הביס את חמאס אך איבד את הציבור

דווקא בשבוע שבו האויב החמאסי התמוטט, חלה צניחה בתמיכה בראש הממשלה וביעלון, שלקחו סיכונים אישיים כדי לנצח במבצע

נתניהו לא טעה: בזמן האחרון נשמעו לא פעם התהיות – מה אורי אליצור היה כותב? תרשו לי להעריך מתוך הכרת כתיבתו של אורי מה הוא היה כותב על דרך האלימינציה, כלומר אלו תופעות הוא היה מגנה. אורי לא היה צוהל נוכח ההתנהגות של קיבוצי עוטף עזה.

• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הוא לא היה כותב כמו חברו ישראל הראל. אורי היה מרתיע את חבורת שוטי הנבואה מהימין שמזמרים מקודש הקודשים של מערכת קבלת ההחלטות. אורי לא היה יוצא בקביעה כי הרמטכ"ל "לא רוצה להילחם". אולי היה אומר שנכשל, אולי היה תובע מצה"ל לבדוק את עצמו, אבל לא היה יוצא באמירה מגונה מהסוג הזה. אורי, שזכר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים פיעם בו, היה ודאי מהרהר בקול רם כיצד עם ישראל הפך במררתו את נצחון מלחמת יום הכיפורים לתבוסה, וכך העניק נצחון חינם בעל משמעויות קיומיות לאויב.

אליקים העצני דווקא, שבדרך כלל אינני מסכים איתו אבל הוא תמיד שפוי ובעל שכל ישר, כתב דברים מעוררי הזדהות. בעיקר כתב על הסבלנות שראש הממשלה נתניהו דרש מהעם במערכה הזאת. סבלנות מלשון סבל. להיות מסוגלים לקבל החלטות מנותקות מרגש בראש קר. האם נתניהו טעה? ימים יגידו. אני חושב שלא.

מערכת צוק איתן היא אחת המלחמות הבודדות אם לא היחידה, שבה הנהגת ישראל הצליחה לקחת כמה נשימות יותר מהאויב. לא למצמץ. דווקא בשבוע שבו האויב החמאסי התמוטט, חלה צניחה בתמיכה הציבורית בראש הממשלה בנימין נתניהו. ההנהגה הטרוריסטית של חמאס חוסלה - ממוחמד דף (אלא אם כן יוציא קריאת כיוון) ומטה, עם שלושה מסגניו. קמפיין ההוצאות להורג ההמוניות בחוצות עזה מעיד על ההתמוטטות. בימים האחרונים היה נדמה שחאלד משעל מתחנן להפסקת אש כשהוא קורא לארצות הברית ללחוץ על ישראל.

אבל מאז מותו של הילד דניאל טרגרמן בסוף השבוע שעבר החלה התדרדרות מורלית, בייחוד ביישובי עוטף עזה, אבל היא הפכה למגיפה מדבקת בכל רחבי הארץ. חלק מהציבור הישראלי חזר לתפקוד בנוסח האח הגדול. הוא פועל בהתאם לציפיות של תקשורת אוטומטית. כמה אנשים שהפעותיהם היו מחזקות ומחממות לב לאורך ימי המערכה הארוכים איבדו את העשתונות מול המקרופונים.

התקשורת בישראל בנויה כנקודת תורפה אסטרטגית. זה לא רצון רע. זה גם לא דיווחים מוטים. התקשורת אמנם התנהגה ביתר שפיות ב'צוק איתן' בהשוואה למלחמת לבנון השנייה, אבל גם היא נתפסה למנטרה של "מלחמת התשה" ללא כל הבנה וללא מחשבה.

מי שצופה בערוצי הטלוויזיה הבינלאומיים רואה את ההבדל העצום. זה לא אומר, שערוצי הטלויזיה המקומיים צריכים להסתיר עובדות או מציאות מסוימת, אבל הם בהחלט צריכים לתת את הדעת כיצד הם משרתים את האינטרסים של הלוחמה הפסיכולוגית של האויב. זו מגיפה כללית כי היא קיימת בכל אגפי החברה והפוליטיקה הישראלית.

אפשר לסיים בשר הביטחון המיתולוגי משה דיין. מסתבר שלמרות כל הגינויים נגדו בגלל נאפופיו ובגלל שוד העתיקות שלו,

עדיין חוזרים אליו שוב ושוב. בין אם זה נאום גטיסבורג שלו על המלחמה בטרור מעל קברו הפתוח של רועי רוטברג (חבר נחל עוז), ובין אם זה נאומו הצ'רצ'יליאני שמכונה 'אל תירא עבדי יעקב'. דבריו של דיין כאילו מופנים ישירות לבנימין נתניהו ובוגי יעלון: "מה לעשות, אי אפשר להחליף את העם", זאת בניגוד להשקפתו של יצחק בן אהרן שהיה בעד להחליף את העם.

דיין אמר עוד: "אני מאמין בהחלטות, לא בדעות רוב. קונסנזוס הוא משהו ניטראלי שאף פעם לא מוביל להחלטה אמיתית... החלטה פירושה תמיד לקחת סיכונים וכמובן שהרבה אנשים לא אוהבים סיכונים. יתר על כן, ברוב המקרים לא מדובר בבחירה בין אלטרנטיבות, אלא בהמצאתו של פתרון חדש מאפס. קשה מאוד להגיע לזה שכולם יסכימו".

נתניהו ויעלון התקדמו תוך כדי קונסנזוס, ובשלב מסוים התחילו לקבל החלטות אמיתיות שאינן בגדר בחירה בין אלטרנטיבות. הקונסנזוס התפורר, ועם התפוררותו גברו הסיכונים האישיים של שניהם. מאידך, יתכן שנגלה שהם אכן מצאו פתרון חדש ולו חלקי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד