למד, אל תעשה ביגועים
כדי להתקיים במזרח התיכון חשוב שנבין את התרבות שעימה אנו נתונים בעימות. ולא פחות מכך, חשוב שנבין את עצמנו
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תחזית אופטימית: לאחר הבצורת צפוי חורף גשום
- בנט: "העולם אף פעם לא אהב את הבנייה שלנו"
כנראה שלא. בעיקר לאור העובדה שהשיר הזה זכה לכמה גרסאות כיסוי ישראליות, הוצמד לסרטי אנימציה מוכרים ואפילו שימש כבסיס לשיר חתונה. אז איך קרה ששיר שנוצר במטרה להפחיד את הישראלים הפך לבדיחה? די ברור – הוא פשוט לא מתאים לתפקיד. המוסיקה, התכנים, הסרטון החובבני, ומעל לכל – העילגות של הזמרים, כולם מעמידים אותו באור פארודי עבור המאזין הישראלי. השיר הזה, שהחל את דרכו בערבית וזכה להצלחה גדולה, איבד את משמעותו המקורית במעבר לעברית. אני מניח שההיגיון שהנחה את מתרגמיו היה בערך כזה: "אם זה כל כך טוב עבור הערבים, מן הסתם זה יפעל באותה צורה על הישראלים." אז זהו, שלא. ישנם הבדלי תרבות ואי אפשר להתעלם מהם.
הטעות שעשו מתרגמי השיר משעשעת אותנו, אבל טעויות מהסוג הזה נעשות גם בצד שלנו. האם נוכל לטעון בביטחון מלא שהישראלים מבינים מספיק טוב את התרבות הערבית המאכלסת את המרחב שסביבנו? כמה מאתנו יודעים משהו על הקראן? יחד עם הלחימה בטרור האסלאמי יש לקדם במדינת ישראל לימודי ליבה של אסלאם והמזרח התיכון. גם בבית הספר התיכון, אך במיוחד באקדמיה. "אל לך לפלוש למדינה, אדוני הנשיא", אמר נורמן מיילר לג'ון קנדי לאחר מפרץ החזירים, "מבלי להבין את המוסיקה של אנשיה." יש להבין את מי שניצב מולנו כדי להתמודד עמו בחכמה.
אבל הבנת הצד השני אינה רק אמצעי להתמודדות אתו, אלא הזדמנות ללמידה אמתית ובסיס ליום שאחרי. אחרי המלחמות והניצחונות והכישלונות יבוא אולי יום שבו נצטרך לחיות ביחד במרחב הגדול הזה וכדאי שתהיה לנו תשתית של שפה משותפת. יתרה מכך. הכרת עולמו של האחר היא בסיס הכרחי לניהול משא ומתן והיא מפתח ליצירת דיאלוג, אך יש לה צידוק מהותי עוד יותר. בנאומו בזכות הלימודים ההומניסטיים (Liberal Education), הסביר הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל מדוע כה חשוב לכל אדם להכיר שפות ותרבויות נוספות מעבר לתרבות שבתוכה גדל והתחנך. טענתו היא שללא היכרות עם שפות אחרות לא רק שאיננו יכולים להבין אנשים אחרים ועולמות אחרים, אלא שאנחנו לא שלמים.
אדם שגדל בתוך תרבות אחת ואינו נמצא במגע עם תרבות נוספת מקבל את התרבות שלו כמובנת מאליה, וגרוע מכך, כזהה לטבע העולם. כתוצאה מכך, כל דעה שאינה עולה בקנה אחד עם המקובל אצלו נתפסת כשיגעון. אלאן בלום מתאר בדלדולה של הרוח באמריקהאת הבעייתיות שבמצב הזה דרך מטאפורת המערה של אפלטון. כל אדם נולד כבול במערה, בחברה מסוימת שמעניקה לו השקפה מוגבלת על העולם.
כדי לצאת
חברה אנושית הכבולה להשקפת עולם אחת מאבדת את יכולת הבחינה העצמית, וכתוצאה מכך מחמיצה את האפשרות להתעדכן ולהשתפר. מכיוון שהתרבות היא תהליך אנושי, היא זקוקה לשיפור מתמיד שיכול לקרות רק דרך המפגש עם עולמות אחרים. יחד עם לימודי האסלאם והמזרח התיכון יש לפתח באקדמיה הישראלית לימודי ליבה של התרבות היהודית והמערבית. לא די לדעת את האחר, צריך גם לדעת את עצמך. יש להכיר לעומק את משמעותה של מדינה יהודית דמוקרטית. ליהדות יש שורשים עמוקים ומשמעויות רבות ולדמוקרטיה המערבית יש היסטוריה ארוכה של מחשבה וכתיבה.
נכון להיום, רבים מאזרחי המדינה עוסקים בסוגיות יהודיות ו/או דמוקרטיות בעילגות שאינה מצחיקה (או מעציבה) פחות מזו של מתרגמי הלהיט החמאסי. כדי לבחור נכון ולפעול לטובה אזרחי העתיד של מדינת ישראל חייבים להיחשף למסורות שעיצבו את המרחב שבתוכו הם עומדים לפעול. האקדמיה היא המקום האידיאלי למשימה. הסטודנטים הבאים בשעריה נמצאים בגיל המתאים ביותר: הם צעירים ותאבי ידע, הם עדיין פנויים לעיסוק בלמידה ובמחשבה והם בוגרים מספיק בכדי להבין את חשיבות למידת העבר וההווה לטובת עתיד טוב יותר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם