מה עלינו ללמוד מפרשת אונדו"ף
היעילות המופלאה של כוחות האו"ם בגולן מלמדים מה עלול לקרות בגבול הבקעה, אם נוותר על ההתיישבות ונסתפק בכח צבאי, בינלאומי או אפילו ישראלי
אחת הדרישות שהועלו מצד הפלסטינים במהלך המשא ומתן האחרון עם ישראל, הייתה להציב כח בינלאומי בשטח בקעת הירדן שיפונה - במקום חיילי צה"ל, שייצאו משטח זה. דרישה פלסטינית זו גובתה לא פעם על-ידי מנהיגי השמאל – המוכנים להחזיר את בקעת הירדן לצורך הסכם מדיני, כולל הוצאת הכח הצבאי הישראלי - וכן על-ידי אנשי ביטחון לשעבר.
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]
בינואר האחרון טען ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, כי "בקעת הירדן אינה חיונית לביטחון ישראל". באותו חודש, הוציאה "המועצה לשלום ולביטחון" נייר עמדה ובו קבעו קצינים בכירים לשעבר בצה"ל ובשב"כ כי בקעת הירדן אינה הכרחית לשמירת ביטחונה של מדינת ישראל וניתן לוותר עליה. אל עמדות אלו הצטרף ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהסכים כבר לפני שנים לוותר על בקעת הירדן בהסכם ההבנות שהגיע אליו עם יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס.
השינויים האחרונים במזרח התיכון ובפרט בסוריה ובעיראק, מייתרים לחלוטין את הדרישות של "הלשעברים" לסגת מבקעת הירדן. המציאות הוכיחה, שוב, כי הנוכחות האזרחית והצבאית הישראלית במזרח היא קריטית לביטחון מדינת ישראל. התפרקות מדינות הלאום הערביות המלאכותיות והחלוקה לתתי-מדינות ורסיסים בין דתיים ואיתם עלייתם של שחקנים לא מדינתיים בדמות האסלאם הפונדמנטליסטי במרחב והשתלטותו על שטחים רבים בסמוך לגבול הישראלי, מעידים על הפוטנציאל ההרסני שעלול לעמוד בפני מדינת ישראל.
באם זו אכן תעניק את השליטה בגבול המזרחי ליישות מדינתית חלשה ורופסת, שהוכיחה יותר מפעם אחת שאינה מסוגלת לנהל אפילו את עצמה, ובהתחשב בחוסר היכולת של הכוח הבינלאומי לעמוד במשימותיו הוא, סביר להניח שההשלכות לנסיגה זו יהיו חמורות.
בדברים שנשא (29.6.14) ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי ואשר התייחסו לעתיד בקעת הירדן, הצהיר האחרון כי "כל הסדר יכלול שליטה פוליטית וכלכלית פלסטינית לצד שליטה ביטחונית ישראלית". דבריו של ראש הממשלה, אפוא, משקפים את דעתו המוצקה בכל הנוגע לשמירה על ביטחון מדינת ישראל. ההצהרה האחרונה של נתניהו היא לא הראשונה וגם לא השנייה בנושא וניכר כי סידורי הביטחון בגבול המזרחי מהווים עבורו קזוס-בלי לכל דבר.
כבר במארס 2011, בעת ביקור בבקעת הירדן, הצהיר נתניהו כי "בכל הסדר עתידי, הצבא של ישראל חייב להיות נוכח לאורך הירדן ודבר זה נכון עוד יותר כעת לנוכח השינויים בעולם הערבי. קו ההגנה של ישראל מתחיל בקעת הירדן". בינואר 2012 הצהיר ראש הממשלה כי הוא יחתום
אלא שבד-בבד עם התעקשותו של ראש הממשלה על שמירת הגבול המזרחי בידי ידיים ישראליות בלבד, עושה רושם כי נתניהו מתעלם בכוונה תחילה מכל מה שקשור לפן האזרחי של הבקעה – ההתיישבות. בשום הצהרה שלו בשנים האחרונות, ראש הממשלה לא התייחס ליישובים ולשליטה האזרחית של ישראל בבקעה. הדברים של נתניהו מתייחסים אך ורק לשליטה הביטחונית בישראל – שהיא עצמה דרישה חשובה - למול השליטה הפוליטית והכלכלית הפלסטינית.
ההפרדה שמבצע ראש הממשלה מעלה סימני שאלה מדאיגים בכל הקשור לאידאולוגיה של נתניהו, כמי שאמור להוביל את המחנה הלאומי. אך מעבר להיבטים הלאומיים והערכיים שיש להתיישבות בבקעת הירדן, אין שום תוחלת לשמירה צבאית על הגבול המזרחי, בהיעדר התיישבות יהודית ורצף טריטוריאלי לאורך הגבול, שיהווה וחיץ בין המדינה הירדנית ובין ישראל ו"קיר אנושי" בין המדינה הירדנית לאוטונומיה פלסטינית, אם תקום. בהעדר התיישבות, כוחות הצבא לא ירגישו שייכות למקום ויהיו חסרי מוטיבציה להגן על "שטח מת", וממילא לא יוכלו להעניק את הביטחון המקסימלי לשמירה על גבולות ישראל. תפקידו של צה"ל להגן על מדינת ישראל ולא על האזרחים הפלסטינים.
בכל הסדר מדיני עתידי, על בקעת הירדן להישאר בריבונות ישראלית ובשליטה ביטחונית ואזרחית גם-יחד. לאיזור חשיבות אסטרטגית רבת ערך וכח צבאי בלבד לא ייתן מענה מספק לכל תוואי השטח. ההתיישבות היהודית בשטחי C ובפרט בשטח בקעת הירדן היא נכס צאן ברזל - ועל ראש הממשלה להצהיר בגלוי ובקול רם כי נושא פינוי בקעת הירדן אינו עומד על הפרק, הן כנכס אסטרטגי והן כנס ערכי ולאומי למדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם