8200: סרבנות הנולדת מטפטוף ספרותי
יש לקוות שהחותמים לא ערים לכך, אבל מכתבי סרבנות כאלה משרתים את החותרים תחת קיומה של מדינת ישראל. ההרעלה מתחילה מהספרות העברית
נזכרתי בשיר זה, המופיע בספרו של דוד גרוסמן "הזמן הצהוב", על רקע המכתב האחרון של יוצאי יחידה 8200 שבו הם טוענים ש"איננו מסוגלים מצפונית לשרת את המערכת ולפגוע בזכויותיהם של מיליוני בני אדם...קוראים לחיילי חיל המודיעין בהווה ובעתיד, ולכלל אזרחי ישראל, להשמיע את קולם נגד העוולות האלו ולפעול על מנת להביא להן קץ..."
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- למכירה: מידע רפואי סיטונאי לכל המרבה במחיר
- מדענים: התפרצות האבולה תימשך עד 18 חודשים
ילוי סרבנות זה מראה כי פעילותו של המרגל אודי אדיב וארגונו "החזית האדומה" (פלג קיצוני של "מצפן") בראשית שנות השבעים, שאחת ממטרותיו היו "התפוררות העליונות של צה"ל", מתחילה לשאת פרי. נותר רק לקוות כי כותבי המכתב לא היו נוקטים בצעד זה אם היו מודעים לשיתוף הפעולה שיש בו עם מי שחותרים תחת עצם קיומה של מדינת ישראל. אז איך אפשר להסביר את המצב אליו נקלעה החברה הישראלית, כאשר מי שנחשבים "עלית הנוער" חותרים תחת עצם קיומה?
בניסיון להבין איך הגענו עד הלום אפשר להציג כאן טקסטים ספרותיים שחלקם מרכזיים בהוויה הישראלית.
בן גוריון היטיב לקבוע כי "מלחמתנו עומדת על הבסיס המוסרי", ומכך נגזר על מי שרוצה לפגוע בחוסן הלאומי של ישראל לערער תחילה את הדימוי של צה"ל כצבא מוסרי. למרבה הצער, זו פעולה שהצליחה, כפי שעולה ממכתב הסרבנות.
אודי אדיב, כיום מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה, פעל באופן מוצהר להשגת מטרה זו של פגיעה בביטחון ישראל, בעוד סופרים ואנשי רוח אשר נואמים מעל כל במה נושאים את בשורתו, במודע או בתמימות, בכתיבתם.
דוד גרוסמן ניסה להעביר את המסר בדבר חוסר המוסריות של שירות צה"ל ביו"ש באמצעות הרומן שלו "חיוך הגדי":
"שהכיבוש מרעיל את חיי שני
דרך אחרת לערער את המוסריות של צה"ל היא הסימטריה, כפי שיצר אותה גרוסמן ב"זמן הצהוב" כאשר תיאר את ביקורו במחנה הפליטים דהיישה, שם שוחח עם זקנה ערביה והתוודה "שהיא מזכירה לי את סבתא שלי והסיפורים שלה על פולניה, שממנה נעקרה." אפשר להוסיף כאן את מלות השיר "אדם מוזר הוא האויב שלך - בדיוק כמוך".
אכן כולם בני אדם, אך מה לעשות שהעובדות הן כאלה שאמנם לא כל מוסלמי הוא טרוריסט אך כל טרוריסט הוא מוסלמי.
למי שלא מוצא קשר בין ספרות ואומנות זו למכתב הסרבנות, מוצע לחזור ולקרוא את הדברים שנכתבו על "הדף הקרבי" של מח"ט גבעתי. אלו שהשתלחו בו נבעתו מהעובדה שהוא מתייעץ עם רבנים, וההדתה של צה"ל מדירה שינה מעיניהם. אז כל המודאגים שימו לב! הסופר או איש הרוח נקרא גם "אפיפיור חילוני". ועכשיו תבחרו מה אתם מעדיפים, סרבנות לנוכח פני אויב או פסוקים מהתנ"ך משולבים בפקודת יום. או שכבר בחרתם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם