יש רעים? לא שמענו, לא ראינו
חוגים אינטלקטואליים במערב לוקים כל העת בעיוורון מול הרוע, ומתעקשים להטיל את האשמה על עצמם. העיקר שלא יצטרכו לחשב מסלול מחדש
אבו מאזן בעצרת האום השנתית בניו יורק
צילום: אי.פי.איי
שורת ההצהרות האלו אמורות היו לגרום להתפכחות של רבים במחנה השלום הישראלי, שהרי שוב מתברר שאין ולא היה פרטנר אמיתי לשלום בצד השני. לא רק שהאיש בכלל לא רוצה לדבר עמנו, ובמקביל לא מוותר על חלומות זכות השיבה (=השמדת ישראל), אלא שהוא מתעלם מכך שהוא חב את חייו למאבק שלנו בחמאס.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במקום התפכחות ראינו כבר היום טענות שישראל דחפה את המנהיג הפלסטיני לדרך הלוחמנית שבה בחר בנאום התוקפני והשקרי שלו. למה הישראלים תמיד מאשימים את עצמם בסרבנות הצד השני? מדוע איננו רואים את המאמצים האדירים שעשו כל ממשלות ישראל למען הגעה להסכם שלום?
בניגוד למתבקש, ככל שהנושאים והנתונים הפלסטיניים הופכים לקשוחים יותר ולסרבני שלום, כך חלקים מהציבור הישראלי מאמצים בפועל את הנרטיב הפלסטיני על כרעו ועל קרביו, ומוציאם את דיבתנו בעולם כמדינת אפרטהייד. למרבה התסכול, לא מדובר באנשים טפשים או נבערים; להיפך.
לא מדובר בהכרח בתופעה ישראלית, אם כי בארץ היא חריפה בהרבה מהמקבילות שלה בעולם. זוהי תופעה ידועה ועתיקה כימי האנושות. די להיזכר בפציפיזם של רבים באנגליה ערב מלחמת העולם השנייה או בתמיכה של הוגים מערביים רבים בסטלין, כדי להבין שאנו עומדים בפני מחלה אנושית.
המחלה
היסוד הזה, שהתגלה בגרמניה הנאצית, באנטישמיות הנוצרית, במשטר האימים של סטלין בעבר ובמשטר האימים הנוכחי בצופן קוריאה, בקציר האברים בסין ובעוד אלף ואחד פנים (שהאחרון שבמופעים שלו הוא דאעש), מעלה שאלות קשות על מהות הקיום האנושי וטעמו. השאלות האלו שקשורות למקור הטוב והרע מקשות מאד על התודעה החילונית המערבית, זו שרחקוה ממושגים כמו מלחמת הטוב והרע, ומרוכזת בתפיסות מטריאליסטיות ואתאיסטיות.
התוצאה היא הכחשה: במקום להסתכל לרע בלבן שבעיניים אנו מספרים לעצמנו סיפורים. מאשימים את עצמנו במצב ובעיקר לא רוצים להסיק את המסקנות האמיתיות והקשות ממה שאנו רואים. כל שינוי תודעתי הרי מצריך מאמץ נפשי ורוחני שדומה שאין למערב כוחות אליו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם