למה השמאל לא מרחם על זקני השבט שלו?
הרשת צחקה ונהנתה מהתבטאויותיו ההזויות של נתן זך, אבל רזי ברקאי ועמוס שוקן היו צריכים לעזור לאדם בן 84 לשמור על כבודו ולוותר על הסנסציה שבפרסום דבריו
הכותרות האלה רצו לאחר מכן בכל מקום – באתרי החדשות הן קיבלו הבלטה וברשתות החברתיות בכלל הייתה שמחה גדולה. זך הצליח לעקוף משמאל אפילו פעילים שמאל קיצוניים ידועים שהודו שעם כל הכבוד לאבו-מאזן רצח עם לא. היה אפילו מי שהציעו שבמקום להשקיע בתוכניות סאטירה ימנית, אפשר פשוט לשדר את דבריו של המשורר כמו שהם.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מטמון זהב מהר הבית יוצג לראשונה לציבור
- כנס חירום בין דתי בלוד: "די לאלימות ולשפיכות הדמים"
הבדיחות על זך עסקו גם במודעה שהוא פרסם מוקדם יותר באותו בוקר מעל דפי "הארץ" בה נכתב "טיעוני מחמוד עבאס – אמת, טענות נתניהו – עלילות דברים". המראה המגוחך והניסוח הפכו ברגע לתבנית בדיחות ברשת.
אבל אחרי שצחקנו ונהנינו, באמת שאני לא מבין את עמוס שוקן ואת רזי ברקאי. זה מה שהם רצו? להפוך את נתן זך לדמות נלעגת? שוקן לא היה יכול לוותר על הכסף ולשכנע אותו שלא יפרסם את המודעה? לרזי לא היה את האומץ לוותר על הסנסציה בשביל לשמור על כבודו של אדם בן 84 שנחשב לאחד מזקני המחנה השמאל? מה, לא היה ברור להם שהאיש כבר לא צלול כבעבר?
על שוקן עוד
נדמה שגם רזי עצמו הרגיש בשלב מסוים לא בנוח וקטע את הראיון. הוא לא חשב שלפני שהוא מראיין את האיש בפומבי כדאי לעשות שיחה ראשונית לראות מה מצבו? עם כל ההנאה הימנית לצחוק לאידו של שמאלן שמעולם לא היה כוס התה שלי, הייתי שמח יותר לו חבריו במחנה הפוליטי היו שומרים עליו קצת יותר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם