שבדיה עוטה כאפייה וישראל נשארת אדישה
ארגוני זכויות אדם שפוגעים בישראל זוכים למימון, צעירים שמתגייסים לדאעש זוכים לתשבחות וראש הממשלה מכיר בפלסטין. זוהי שבדיה. ואנחנו? מסתערים על מותגים שבדיים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כלומר, בעוד ישראל מנהלת מלחמה צבאית נגד חמאס, החלה התעשייה הגלובלית המוכרת במערכה המשפטית נגדה. אחד ממקורות המימון היציבים והבטוחים ביותר של התעשייה הזו הייתה ונשארה שבדיה. עוד במרס שנה זו הודיעה אותה 'מנהלת זכויות אדם', הממוקמת באוניברסיטת ביר־זית, על הענקת עשרה מיליון דולר ל־24 הארגונים שוחרי השלום הנ"ל. שבדיה, דנמרק, שווייץ והולנד, מתקצבות באופן קבוע את 'מנהלת זכויות אדם', וזהו רק אחד משפע הארגונים, הקבוצות, האגודות, התאים ומה לא שמשלם המסים השבדי מממן מכיסו.
נתונים של ארגון 'NGO מוניטור‘ מראים כי סוכנות הפיתוח השבדית הבינלאומית (SIDA), השגרירות השבדית בתל־אביב, משרד הנציגות ברמאללה ומיקור חוץ לארגוני סיוע שבדיים כגון ‘דיאקוניה‘ ו‘קווינה טיל קווינה‘, מעבירים מדי שנה, במשותף, מיליוני דולרים לתמנון החרם על ישראל. למען השלום המיוחל, מממנים השבדים שרשרת פעילויות לחיסול המדינה היהודית.
האם ישראל מחתה אי פעם בפני השבדים על פעולותיהם אלה? האם ממשלת ישראל צמצמה את זרם הצעירים השבדים הנוהרים מדי שנה ליהודה ושומרון כדי לסייע לפלסטינים המדוכאים? התשובה הישראלית היא מאבק יומיומי של שגריר ישראל יצחק בכמן ואנשיו, והם הצליחו בשנים האחרונות להוריד קצת את גובה הלהבות בציר ירושלים־סטוקהולם.
אבל הרבה מעל לדרג השגריר, זה שנים רבות ישראל מאפשרת למעצמות האירופיות לחתור תחת אושיות קיומה. חוקי העמותות המבורכים נגנזו בהוראת נתניהו. בנתב“ג יוצאים ובאים רבבות “פעילי זכויות אדם“. תעשיית השקרים מתקיימת מתוך ישראל באין מפריע. במקומותינו כאילו לא מבינים שהפועל היוצא של “עזרה לפלסטינים“ הוא גרימת נזק מצטבר לישראל.
שבדיה היא סמן קיצוני של תופעה רחבה. כל צוער במשרד החוץ יודע ששבדיה תוקעת לנו מקלות בגלגלים בכל הזדמנות. היא בין הדוחפות העיקריות של ההחלטות הבעייתיות באיחוד האירופי. התקשורת בשבדיה שטופה בהסתה אנטי־ישראלית, כולל האשמת ישראל בקצירת איברים מפלסטינים.
בסקירה שהעבירה השגרירות בסטוקהולם נאמר: "יש בידינו אינספור דוגמאות לסיקור בלתי מאוזן בתקשורת. מוסתים על ידי עיתונות בלתי אוהדת, בלשון המעטה, גופי שמאל, ובהם גם הכנסייה השבדית, קראו להחרים מוצרים ישראליים. דבר זה גרם לכך שחלק מרשתות השיווק נענו באופן בלתי מוצהר לקריאות אלו".
בהתאמה מלאה להסתה האנטי־ישראלית, פורחת בערי שבדיה האנטישמיות. יהודי מאלמו, העיר השלישית בגודלה במדינה, סובלים שנים מהתקפות של מוסלמים. לפני שנתיים הועלה באש בית הקהילה היהודית בעיר. ההנחה היא שלאירוע היו אחראים פורעים מוסלמים. אותו מיעוט מוסלמי הוא גם ההסבר לפרובוקציה שנקט השבוע ראש הממשלה השבדי החדש, סטפן לופבן. בנאום השבעתו הודיע ששבדיה תכיר באופן חד־צדדי במדינה הפלסטינית. זו הפעם הראשונה שמדינה אירופית נוקטת באופן מובהק מהלך אנטי־ישראלי בגלל הקולות המוסלמיים.
לא שעד היום חסרו צעדים אירופיים קשים, אלא שהם שיקפו מדיניות שהלמה את דעת הקהל הכללית. "הפעם קהל היעד הממוקד הוא האוכלוסייה המוסלמית", מסביר בשיחה משבדיה הבלוגר איליה מאייר. "החלק המפתיע בהצהרה היה שזו ההבטחה המעשית הראשונה והיחידה שנתן ראש הממשלה החדש. זה מפתיע מפני שהציבור מוטרד משפע בעיות פנימיות כמו כלכלה וחינוך, ובכל זאת הוא ציין דווקא את זה. כל הפרשנים כאן סבורים שמדובר במהלך פוליטי לקראת הבחירות הבאות".
בחירות? רק עכשיו היו בחירות.
"נכון, אבל הממשלה היא ממשלת מיעוט מזהיר (רק 130 מתוך 349 חברי פרלמנט תומכים בממשלה, א"כ). היא לא תוכל לקדם דבר מכיוון שלא יהיה לה רוב, ודי מהר נגיע לבחירות בזק".
ומכל הדברים, דווקא הכרה במדינה הפלסטינית היא מה שמעניין את השבדים?
"לא. הרבה דברים אחרים מעניינים אותם, אבל זה צעד שהממשלה יכולה לעשות ושייתן לה נקודות אצל המיעוט המוסלמי. מתוך תשעה מיליון שבדים, חצי מיליון הם מוסלמים, והם מצביעים לשתי המפלגות שמרכיבות את הקואליציה: הסוציאל־דמוקרטים, שהם המפלגה הגדולה, והירוקים, שהם שמאלנים יותר ממפלגת השמאל הקומוניסטית. הכרה בפלסטין היא דרך לנכס לעצמם את הקולות הערביים־המוסלמיים לפעם הבאה".
ממקום מושבו בגטבורג, מספר מאייר על תופעה אחרת הנוגעת למיעוט המוסלמי: ההתנדבות לדאעש. "מדברים כאן על מאה צעירים וצעירות מגטבורג לבדה שיצאו להילחם לצדם. שירותי הביטחון לא רוצים למסור מידע על התופעה, והנושא גם לא היה חלק מקמפיין הבחירות, כי בשבדיה אסור לדבר על מוסלמים, על אסלאם או על כל הטיה אחרת של המילה.
"מי שמעז לומר מילה על ההגירה המוסלמית או על חוסר ההשתלבות שלה באוכלוסייה הכללית מותקף מיד בטענה שהוא גזען. אז אי אפשר לומר מילה, אבל זה מה שמעניין את האנשים כאן. המפלגה שרשמה את הזינוק הגדול ביותר היא 'שבדיה הדמוקרטית', כי היא היחידה שמדברת על ההגירה ועל תשלומי הקצבאות למיעוט המוסלמי. זו מפלגה גזענית ואנטישמית, ולכן כולם מחרימים אותם, אבל הם משקפים את הלך הרוח ואת הדאגות האמיתיות".
ואכן, לשבדים יש סיבה לדאגה. הם חיים במדינה נטולת חופש ביטוי, שבה אסלאמיסטים מיליטנטיים המובילים את סתימת הפיות הם עכשיו שרים בממשלה. הדמות הקיצונית
לאחרונה תמך קפלן בפה מלא בצעירים שבדים היוצאים לסייע לארגון דאעש, ואף השווה בינם לבין השבדים שיצאו לסייע לפינלנד נגד ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה. גם שר החינוך הטרי, גוסטב פרידולין, נעצר וגורש על ידי ישראל. בשנת 2004, כחבר פרלמנט, הוא הגיע לארץ כמו צעירים שבדים אחרים, כדי "לסייע לפלשתינים", כלומר לשלהב הפגנות נגד ההפרדה. פרידולין האשים את ישראל בפרוץ המלחמה האחרונה בעזה. הוא טען כי "המצור על הרצועה הוביל למצב של קיפוח חברתי, אבטלה וחוסר תקווה. מצע גידול מושלם לשנאה ולקיצוניות".
לופבן, קפלן, פרידולין וחבריהם הם תוצר מובהק של מעגל הקסמים המעוות שבנתה אירופה. הממשלות האירופיות מממנות "ארגוני זכויות אדם", ואלה לצד התקשורת הבינלאומית מסלפים את המציאות. ישראל לא אהבה את המהלך השבדי, אף כי לא הופתעה. כעת ינסו בירושלים לבלום תהליך מתגלגל במדינות אירופיות מועדות כגון אירלנד וספרד.
אבל אולי כדאי לנסות גם דרך אחרת: דרך של סנקציה מעשית, לא רק מילולית. אחרי חמש שנים של שלטון ימני, הגיע הזמן שראש הממשלה ושר החוץ ינקטו פעולות מעשיות, לא רק הצהרתיות, נגד תעשיית השקרים. גם לאזרחים יש מרחב פעילות שאינו מצומצם. הייבוא הישראלי משבדיה עומד על קרוב לחצי מיליארד דולר בשנה, אך הייצוא מסתכם בפחות מ־200 מיליון. אנחנו מסתערים בלי עכבות על המותגים השבדיים וולוו, איקאה ו־H&M. אם שבדיה מעדיפה את חמאס ודאעש, אולי התשובה היא להפסיק לקנות מותגים הנשענים בין היתר על כוח ייצור מוסלמי־שבדי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם