פוסט ציונות – הגירסה החילונית שלי

להיות פוסט ציוני אין פירושו לקבל את הנרטיב הפלסטיני, אלא להבין שהחיבור בין יהדות לארץ הזו מיותר. אם נוכל להפוך את ישראל למדינה אירופית-חילונית, אפשר להישאר כאן

אמיר חצרוני | 9/10/2014 22:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: פוסט ציונות
ישנם רעיונות טובים שלפחות שווה שנשקול, אך הם סובלים מיחסי ציבור כל כך גרועים שמורידים אותם על הסף מסדר היום. פוסט-ציונות לדוגמא. מרגע שהמושג עולה לדיון, זה מיד גולש לשאלות על נועם הליכותיה של חנין זועבי, תום כוונותיו של עזמי בשארה, והקשר למציאות של נטורי קרתא. מרגע שהדיון מגיע למחוזות הללו, קשה מאוד לאזרח ישראלי נורמטיבי להיות פוסט-ציוני בלי לחטוף מטר קללות ובלי שאפילו הוא יחוש שמשהו אולי קצת לא בסדר בתפיסת העולם שלו.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני פוסט ציוני, אבל הפוסט ציונות שלי שונה מזו של זועבי וחבריה. אני כמובן משוכנע שאת ההתנכלות לחופש הביטוי של זועבי צריך להפסיק תיכף ומיד – אבל בזה פלוס-מינוס נגמרת ההסכמה.

אני פוסט ציוני כי לדבר על ציונות – תנועה שמטרתה היתה להקים מדינה -  66 שנה אחרי הקמתה, זה מגוחך. הקונספציה היתה סבירה לשעתה. מיליוני יהודים היו במצוקה באירופה וצריך היה למצוא דרך להציל אותם. לא בטוח שחוף המבטחים המתאים ביותר היה ארץ שכבר התגוררו בה לא מעט פלסטינים. רעיונות שהועלו בשעתו להתיישב באזור ריק של אוסטרליה ("תוכנית קימברלי") וגם רעיונות שלא הועלו (להקים מדינה בשטחי גרמניה כעונש על השואה) נשמעים בדיעבד לגמרי לא רעים ואף טובים יותר ממה שקיבלנו – ויעיד על כך גל ההגירה הנוכחי לברלין. להקים מדינה על סמך נימוקים אשר לא התעדכנו מאז ימי האימפריה הרומית זו לא החלטה הגיונית, ברם את הנעשה אין להשיב.

זה לא אומר, מאידך, שיש טעם לנהוג היום כאילו אנחנו עדיין בשנת 1935.

אני פוסט ציוני כי קודש הקודשים של הציונות – חיבור בין יהודים באשר הם למדינת ישראל - איבד לטעמי את סיבת הקיום שלו. אין שום דבר שמחבר ביני לבין נכד לסבתא יהודיה מסיביר, הודו או גואטמלה. לאותו נכד, לאביו, לאמו וגם לסבתו היו עשרות שנים לממש את זכותם לעלות לישראל בתנאי הגירה חלומיים. משלא מימשו את זכותם - כעת הגיע הזמן לומר בנימוס שפג התוקף ונסגרה הדלת. ההגירה לישראל מכאן ואילך צריכה להיות על בסיס כישורים, צרכים ומקום פנוי ולא על סמך מוצא דתי.

השאלה האם יהדות היא רק דת או גם עם ותרבות איננה פשוטה, אך התשובה עליה הופכת לפחות ופחות  רלוונטית כאשר הולכים ומתרבים ישראלים שכמוני לא מרגישים קשר מיוחד ליהדות וליהודים שגרים הרחק במרחבי הגלובוס. מעטים מאיתנו אף העזו לפנות לבג"ץ בדרישה שיסיר את הרישום "יהודי" מהשורה שלנו במרשם התושבים. רבים יותר ויתרו על הפנייה לבג"ץ, אך מתחברים הרבה יותר בקלות לסיפוריו של סייד קשוע וספריו של עמוס עוז מאשר למעשיות היידיש של שלום עליכם. רבים עוד יותר מעדיפים את טרילוגיית המילניום של לארסון.

זו – אם תרצו – תמצית הפוסט-ציונות שלי: שאיפה למדינה מודרנית שתשתלב במרחב אירופאי-מערבי-חילוני. אין פה עוינות למסורת היהודית אלא תחושה חזקה של חוסר רלוונטיות של התלמוד, המשנה, שולחן ערוך וכל מה שבא איתם לחיינו כאן ועכשיו. אין כאן הצבת אלטרנטיבה יהודית-חילונית לשבת, לחגים ולמצוות אלא נתק מודע.

זו פוסט ציונות
שונה מאוד מזו של חנין זועבי ושות', שבערבו של יום מבקשים להשאיר אותנו תרבותית במזרח התיכון. בעיניי, כמו ששוודיה היא מדינה מערבית לא דתית עם מיעוט מוסלמי-דתי - כך ישראל יכולה להיות מדינה אירופאית-חילונית עם מיעוטים שמתפללים בבית הכנסת ובמסגד כפי אמונתם; אבל בלי להפריע לתחבורה ציבורית לזרום בשבת, בלי לרצוח תרנגולות לכפרות ביום כיפור ובלי שחיטה המונית של כבשים בחג הקורבן. ברור שגם בקרב מתנחלי היישוב היהודי בחברון וגם בקרב הערבים שגרים סביבם תיתקל גישתי בעוינות, ולכן לא אצטער אם ניפרד מהם בדרכי שלום בהקדם האפשרי ונשאיר אותם להמשיך את התכתשויותיהם הדתיות (אם ירצו בכך) בלעדינו.

כמה אנשים מסכימים עם הדברים שכתבתי? שאלה טובה, שאין לי עליה תשובה אמפירית בדוקה. אני מניח שמעבר לשכונות מסוימות בתל-אביב אני במיעוט, אבל אם מישהו היה אומר רק לפני חודש שבקרוב מאוד ישראלים יתגאו בהקמת קולוניה בברלין ויעודדו בגלוי את חבריהם להצטרף אליהם – הייתי אומר שהוא הוזה. זה, כזכור, גם מה שאמרו להרצל. אם אנחנו לא רוצים שחזון ברלין אכן יתגשם – כדאי למצוא דרך להפוך את ישראל לפחות יהודית ויותר אירופאית.   

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

צילום: .

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק