עוד על המילקי: ברלין כשדרוג

המחאה מבטאת ייאוש מהסיכוי להפוך את ישראל לגרמניה - כלומר מקום שמשתלם לחיות בו. זו מחאה מוצדקת, הגיונית ושונה מאוד ממחאת האוהלים

אמיר חצרוני | 13/10/2014 10:24

תגיות: מילקי,גרמניה

לפני מספר שבועות הלך לעולמו הטלפון הנייד שלי. קשים ומרים היו חייו. ידע נפילות, קשיי קליטה, וירוסים ושיבושי תוכנה. מכל פגיעה, יצא אמנם כשיר לשימוש אך פגיע יותר, מיושן יותר, סדוק יותר ויפה פחות. מותו התרחש לאחר תקופה לא קצרה של פרפורים בין חיים למוות במעבדה. למעשה, גם במותו הוא לא לגמרי מת, כי הטכנאי אמר שניתן לתקן בעלות של תשע מאות שקלים. ברור היה לשנינו כי לא שווה להוציא על תיקון טלפון בן ארבע שנים סכום גבוה יותר מהעלות של מכשיר חדש ואיכותי. לכן, תרמתי אותו למעוטי יכולת מאריתריאה שידם אינה משגת לרכוש טלפון חדש.

רחוב לודוויגשטרסה במינכן צילום: גריפינדור

סיפור הטלפון משליך על מחאת ברלין לא רק בגלל שכמו כל מוצר צריכה (זולת אולי שקדי מרק) גם הטלפונים הניידים זולים יותר בגרמניה מאשר בישראל, אלא משום שהמחאה מבטאת ייאוש מהסיכוי להפוך את ישראל לגרמניה - כלומר מקום שמשתלם לחיות בו. זו מחאה מוצדקת, הגיונית ושונה מאוד ממחאת האוהלים שאליה התנגדתי בשעתו, מאחר שביטאה זעם לא פרופורציונלי נגד בעלי בתים מהמעמד הבינוני שזכותם להרוויח את לחמם מרכוש שצברו בעמל וביושר – כל זאת במקום לטפל בבעיות היסוד שגורמות לכך שהחיים בישראל אינם משתלמים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בעיות אלו נובעות מהתמכרותנו לשלושה תחביבים: מלחמות, התנחלויות וילדים. שני התחביבים הראשונים גוזלים בערך עשרה אחוזים מתקציב המדינה שמופנים להתחמשות הצבא ואימונו, תשתיות ושמירה על יישובי ספר בסביבה עוינת, וגם הפסדים שנגמרים בגלל חרמות מצד העולם הנאור שמסרב להתפעם. בצד הימני של המפה הפוליטית ישנם מי שטוענים כי לא מדובר ב"תחביבים" אלא בצורך קיומי. לטעמי הם טועים, אך גם אם הם צודקים – לא ניתן להתעלם מהעלויות: חלקו של תקציב הביטחון בתקציב המדינה גבוה פי שניים בישראל מאשר בגרמניה.

אם בשני התחביבים הראשונים אפשר להאשים ממשלה ופוליטיקאים שלא נותנים צ'אנס לשלום – התחביב השלישי כולו באחריותנו. אנחנו בוחרים להביא לעולם מספר כמעט כפול של ילדים בהשוואה למקובל באירופה. לכן, למרות שחלקו של תקציב החינוך בישראל גבוה יותר מאשר בגרמניה – הסכום המושקע בילד גרמני כמעט כפול מהסכום המושקע בילד ישראלי.

לזה צריך להוסיף שירות חובה צבאי של שלוש שנים או שנתיים שצפוי לילד הישראלי בתום לימודיו וטילים שיפלו עליו מעת לעת מכיוון עזה ולבנון כדי להגיע למסקנה שישראל איננה המדינה הבטוחה ביותר. הרכבת שלא נוסעת לשום מקום בשבת מגיעה למעט מאוד מקומות בימי חול, והפקידים שמספקים שירות גרוע בכל יום ובכל מקום הופכים את החיים בישראל ללא קלים במיוחד.

לצד של החסרונות

מצטרפים המשכורות הנמוכות יחסית, המסים הגבוהים יחסית, המחירים הגבוהים בחנויות, הצפיפות הבלתי נסבלת (בניכוי המדבריות - ישראל צפופה יותר מכל מדינה אירופאית ועוד ממשיכה להצטופף) ומחירי הנדל"ן שמאמירים גם בגלל ילודה מוגברת, כי ילדים צריכים מקום לגור. מי שחולם על בית פרטי עם גינה גדולה של חמישה או עשרה דונם יתקשה מאוד להגשים את חלומו בישראל כי לא נשארו שטחים פנויים (אפילו אם נספח את כל השטחים!). באירופה, מאידך, אפשר להגשים את החלום במחיר של דירת שלושה וחצי חדרים יד שנייה בפתח תקווה עם מעלית אבל בלי חנייה.

מאידך, ברשימת היתרונות, מופיעים מקומות קדושים, קיבוץ גלויות וציונות, אבל הם לא כוס התה של כולנו ואפילו מי שמחשיב אותם לא יכול לקנות איתם מילקי.

השורה התחתונה היא שבהשוואה לאירופה – ישראל אינה מספקת "תמורה הוגנת לכסף". לכן, התורים בשגרירויות ישראל באירופה של אנשים שהיו יכולים לנסות ולהיאחז בשורשים יהודיים כדי לעשות עלייה קצרים מאוד. מאידך, מאות אלפי ישראלים עולים לרגל לקונסוליות האירופאיות בתל אביב, אוחזים בידם מסמכים מצהיבים מלפני מלחמת העולם השנייה, בתקווה לזכות בדרכון אירופאי.

אם לחזור לטלפון הסלולרי איתו התחלתי את המאמר – אפשר לנסות ולעשות למכשיר ניתוח פוסט-מורטם – לשאול האם אפשר היה לעשות משהו כדי למנוע את הטרגדיה, ולתהות למה יקר כל כך להחליף מסך ומעבד. אפשר, מצד שני, לומר שלום לטלפון. מהגרי העבודה או הפליטים (לא ניכנס כאן לשאלה) מאריתריאה שמחו לקבל ממני טלפון מקולקל, כשם שהם שמחים להשתקע בישראל, כי ישראל היא שדרוג בהשוואה לאפריקה.

הבעיה היא שאירופה היא שדרוג בהשוואה לישראל, ואנשים רציונליים שואפים להשתדרג.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו