ישראל: מקום שטוב לחיות בו
ההתקדמות ברמת החיים בישראל מופלאה, ובין השאר יצרה את המהגר הישראלי המקבל ויזה בקלות, כי הוא משכיל, תורם לחברה ומבוסס
לא צריך לחזור אחורה לתקופת הצנע וייבוש הביצות כדי להיזכר שעד לפני כעשרים שנים, כמעט אף אחד לא נסע לחו"ל, רמת החיים לא הייתה גבוהה והייצוא המרכזי שלנו היה חקלאות. אמנם המצב אכן היה יותר שוויוני, אך זה היה בעיקר כי כולם היו יחסית עניים.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעשרים השנים האחרונות חלה התקדמות רבה, שלרוב מסבירים אותה בשילוב של פתיחות לעולם כתוצאה מתהליך השלום והעלייה המאסיבית מברה"מ. ב 2010 ישראל סוף סוף נכנסה ל OECD ויכלה להתהדר בהיותה מדינה פחות או יותר מפותחת.
בעצם, ישראל היא כמו קבוצת כדורגל שכל השנים שחקה בליגות הנמוכות והשתפרה בהתמדה, ורק לאחרונה עלתה לליגת העל. ברור אם כן שאיננו יכולים להתחרות מיד במוליכות הטבלה, שלהן יש הרבה יותר משאבים – ואתגרים כלכליים וחברתיים קלים בהרבה.
כישראלים, עלינו להיות מאושרים בחלקנו כי מצבנו טוב מאד - הן בהשוואה לכל הדורות שקדמו לנו והן בהשוואה לרוב מדינות העולם. ישראל, ובייחוד מטרופולין ת"א, היא מקום שוקק חיים שלא נופל באיכותו, בחוויית החיים ובאיכות החיים ממקומות רבים ומפותחים אחרים. מעבר לכך, שיעור האקדמאים בישראל הוא השני בעולם ועל אף הקשיים – מערכת הבריאות הישראלית היא מהטובות בעולם. נתונים אלה ואחרים מזכים את ישראל במקום ה-19 בעולם במדד הפיתוח האנושי של האו"ם, המודד שלל נתונים כגון: תוחלת חיים, אוריינות, חינוך, רמת חיים, איכות הסביבה, רווחה ואיכות חיים, לפני מדינות מערביות רבות ומעל ממוצע מדינות ה OECD (את הנתונים המלאים ניתן למצואכאן).
מאזן הגירה חיובי
למרות האמור, צריך לזכור: מדינת ישראל כמעט מעולם לא הייתה הבחירה הראשונה של העולים אליה. ישראל הייתה מקום יותר טוב מהמדינות שמהם הגיעו העולים, בין אם זה היו מדינות שרדפו אותם, גרשו אותם או שקרסו כלכלית. ישראל הייתה שם כדי לקבל אותם בזרועות פתוחות, היכן שמדינות אחרות לא עשו כן.
חוף הים בתל אביב
צילום: אלי דסה
פחות ישראלים עזבו בעבר את ישראל, לא מכיוון שהיה כאן טוב, אלא מכיוון שהישראלים בעבר לא קבלו אשרות עבודה ומגורים, לא היו דרכונים אירופאים (ולהגר לבולגריה, הונגריה, רומניה ופולין מעולם לא הייתה אטרקציה בעבור ישראלים לפני שמדינות אלו נכנסו לאיחוד האירופאי), ולא פחות חשוב מכך – המהגר הישראלי, כ"מוצר", היה הרבה פחות איכותי. כיום, הדרכונים האירופאים, שקל יותר להשיגם, פותחים את האפשרויות לעזוב וה"מוצר" הישראלי הוא הרבה יותר אטרקטיבי, מכיוון שלרוב אנחנו משכילים יותר, תורמים לחברה ולא מהווים נטל על מערכות הרווחה במדינות השונות.
עדיין, ולמרות הכל, שיעור העולים לישראל גבוה פי כמה משיעור היורדים ממנה. למעשה, וכאן הנתונים חשובים הרבה יותר מהקמפיין המתוזמר לירידה מהארץ, שיעור המהגרים מישראל הוא מהנמוכים בשנים האחרונות (כ 7000 ישראלים עזבו ולא שבו בשנה שעברה), ונמוך משמעותית ממדינות מפותחות אחרות (באופן יחסי ובוודאי באופן אבסולוטי). לעומת נתון זה, שיעור העולים לישראל נמצא בעליה, ועומד על כ 25,000 בשנה האחרונה.
נתונים אלה מובילים למסקנה שישראל אמנם צריכה להיות הרבה יותר תחרותית כדי להיות אטרקטיבית בעיני הצעירים והמשכילים שלה (וכמובן כלפי שאר האוכלוסייה, גם אם היא אינה יכולה לעזוב) אך שהמצב רחוק מלהיות כפי שמנהלי הקמפיין להגירה מישראל חושבים. אגב, באופן פראדוקסלי בברלין דווקא יש זינוק במחירי השכירות - 43% בחמש שנים האחרונות. הס כמובן מלהזכיר ציונות.
בלי 'דת' כלכלית
אין בדברים הללו כדי לטעון שאין בישראל בעיות ושחיינו, ובייחוד של מעמד הביניים והעניים בישראל, הם אושר צרוף. הנתונים, ויותר מכך המציאות בישראל, מצביעים על כך שלמרות הצמיחה וההצלחות היחסיות אלו לא חלחלו לכלל האוכלוסייה כפי שראוי היה שיקרה. הפערים החברתיים התרחבו ומוצרים שהיו נגישים יותר בעבר הפכו לפחות נגישים בהווה, בייחוד בתחום הדיור.
למרות זאת יש לזכור שבעלות על דירה, בניגוד לזכות לקורת גג, אינה זכות ואינה וחלק מקיום בכבוד ושאיכות וגודל הדירות היום הרבה יותר גבוהים מאשר בעבר. כדאי גם להכיר את העובדות בתחום: שיעור הבעלות על דירות בישראל הוא מהגבוהים במערב, ובאופן כללי, המדינות עם שיעור הבעלות על דירות הגבוה בעולם הן דווקא מדינות הגוש הסובייטי לשעבר ולא מדינות המערב.
את בעיות יוקר
כך או אחרת, השורה התחתונה היא שישראל היא מקום טוב לחיות בו. אנחנו צריכים להיות שמחים במה שיש לנו ולפעול לשנות את מה שאינו מוצא חן בעיננו. הגורמים המתונים בישראל צריכים לשלב ידיים ולעבוד ביחד על מנת לקדם את המדיניות שרוב הציבור תומך בה. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש ועדיפה אחדות ושיתוף פעולה על מנת להתמודד עם האתגרים הקיימים, על פני כניעה לדרישות סקטוריאליות.
מי שבוחר לנסוע לחו"ל לתקופה או בכלל - שיהיה לו בהצלחה. זו זכותו של כל אחד להגשים עצמו היכן שהוא רוצה. ישראל תהיה כאן בשבילו אם יחליט לחזור. אך בכל מקרה, חשוב שנדבוק בעובדות, נכיר את הנתונים ולא נתרשם מקמפיינים מתוזמרים שנועדו לקדם אג'נדה פוליטית ספציפית יותר מכל דבר אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם