לאירופה - בגלל הילדים
במדינת ישראל עליי לממן את הילדים של כולנו – בשעה שאני מעדיף ליהנות בדור הזה ולא להשקיע בדור הבא. מקסימום נייבא לכאן הודים עניים, שיתגיירו למלא את הדמוגרפיה
הדבר היפה במחאה הנוכחית – בניגוד לקודמתה - הוא שנחסכו מאיתנו דרישות לצדק חברתי וערבות הדדית. דברים, שיכולים לעבוד לא רע במשפחה גרעינית, מקרטעים כבר בקהילה קטנה כמו קיבוץ, והופכים לקטסטרופה כאשר מנסים ליישם אותם ברמת המדינה; כי איך שאני לא מסתכל על זה - קשה לי להזדהות עם מר גורלו של משה כהן מירוחם וארבעת ילדיו: שניים סובלים מבעיות קשב וריכוז (אחד על ריטלין ואחד בכיתה טיפולית), עוד ילד שמאובחן כאוטיסט במצב קל והגדולה שמתקשה לצלוח את גיל ההתבגרות ולהיגמל ממותגים. אני גם לא חש קרבה לצרותיה של משפחת גולדשטיין מפתח תקווה על שלושת ילדיה: הגדול שצריך שיעורים פרטיים במתמטיקה ולשון לקראת הבגרות, הקטנה שסובלת מנחיתות אנדוקרינולוגית, והאמצעי שנתקף בקלפטומניית נעורים. אני לא מצפה מהגולדשטיינים והכהנים ליחס שונה. ההבדל הוא שאני מממן אותם אך הם לא מממנים אותי.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זו הוצאת עתק שהרווח ממנה יגיע – אם בכלל – רק בעתיד המאוד רחוק. מחקרים מלמדים שבחיי היום יום רובנו מתחשבים בעיקר בהווה ובעתיד הקרוב, כי הגלידה שאנחנו אוכלים עכשיו טעימה ואילו הגלידה שנאכל בעוד שבע שנים היא לכל היותר ספקולציה חיובית. עשיית ילדים היא בזבוז טוטלי וויתור סיזיפי לא רק על ההווה שמתאפיין בבחילות הריון, העתיד הקרוב שיתמקד בהחלפת חיתולים ואפילו העתיד הבינוני שבמרכזו טיפול יישור שיניים יקר. ייתכן שבעתיד המאוד רחוק, בעוד ארבעים שנה, הילד יוכל לבוא כתחליף לפיליפינית, אך כלל לא בטוח שהילד יקיים את חלקו בעסקה ולא יעבור כמוני לברלין.
מעבר לכסף, זה גם עניין של טעם – מי שאוהב חיים רועשים, טיול משפחתי ללגו-לנד ושניצל ברוטב בולונז עם מונוסודיום גלוטמט נהנה מחברת ילדים. מי שמעדיף כמוני שקט פסטורלי, חופשה רומנטית באיסלנד ומזון גורמה טבעוני כנראה די סובל בחברתם. לדבר עם ילדים בגיל חד ספרתי זה מרתק בערך כמו שלאכול בצק של עוגה זה טעים. מי שלא יכול להתאפק עד שהעוגה תהיה מוכנה בולס וגומר עם כאב בטן.
עדיין, אין בליבי דבר וחצי דבר על הורים שדורשים כי נממן לילדיהם חינוך חינם עד גיל 3, נסבסד לימודי אנגלית מגיל 7 ונוריד את המע"מ על נייס-גאי לתיכוניסטים. אותם הורים רוצים – וזה טבעי- לחיות על חשבון אחרים. הבעיה היא שאותם אחרים זה אני: משלמי מסים נטולי ילדים, ובמידה פחותה גם מי שהביאו לעולם רק ילד אחד או מקסימום שניים.
ההגירה
ייתכן שקיים אלמנט נרקיסיסטי בוויתור על הדור הבא, אבל יש משהו אגואיסטי לא פחות ונצלני יותר אצל הורים שדורשים שהמסים שלנו יממנו את הילדים שלהם בנימוק שזהו "צדק חברתי" ו"ערבות הדדית".
בהיעדר ילדים, ייתכן שנסבול מהזדקנות האוכלוסיה בעוד כמה עשרות שנים, אך כמו כל בן אדם נורמלי - אני מסתכל שנה קדימה ולא עשרים שנה הצידה. כל עוד תת היבשת ההודית מביאה לעולם מהנדסים עניים ומוכשרים במאסות– ניתן יהיה לפתות אותם כלכלית להגר, וזה יהיה זול הרבה יותר מלגדל ילד מגיל אפס.
אשר לגורלו של עם ישראל בהיעדר ילדים – כמי שלא מתרגש מהישגיו ומצוקותיו של העם בעבר ובהווה – אני בוודאי לא מתכוון לשעבד את חיי עבור עתידו, ברם מי שבכל זאת מודאג יכול להירגע, כי בתשלום מתאים - מהנדס הודי יסכים לא רק להגר אלא גם להתגייר.
ואם כל זה לא שכנע - תזכרו שמי שאין לו צאצאים גם לא צריך לדאוג אם הפסטיגל דופק לילדים את הראש או רק פוגע להורים בכיס.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם