התקשורת מכסה על האלימות הערבית
החודשים האחרונים מלאים בפשעי שנאה חמורים, על רקע לאומני, של ערבים כלפי יהודים. התקשורת מתעלמת, או קוראת לזה בשמות אחרים
לפני כשבועיים הותקפה משפחה יהודית שנסעה במזרח ירושלים, על ידי מחבלים שיידו אבנים ופצעו את בנות המשפחה באורח קל. התקשורת תיארה זאת כמקרה אלימות. שבוע לאחר מכן הותקף נער ערבי על ידי יהודים. גם הוא נפצע באורח קל. את הפגיעה בערבי בחרה התקשורת לתאר כ"פשע שנאה" או "אלימות קשה". האלימות היתה אגב, אותה האלימות. רק בחירת המילים שונה.
בחודשים האחרונים אנו עדים בתקשורת לתופעה שצריכה להדאיג את כולנו, פשעי שנאה כלפי יהודים. ביולי האחרון, עם תחילתו של מבצע צוק איתן, היינו עדים לאלימות שכמותה חווינו רק באינתיפאדות השונות. רק שהפעם סירבה התקשורת הישראלית לדווח על גודל ועוצמת האלימות ובחרה במלוא כוחה, ובכל מקרה ומקרה מחדש, להעצים את האלימות היהודית כלפי ערבים - שאינני מכחיש שקיימת - ולמזער ככל שניתן את האלימות הקשה של ערבים כלפי יהודים שקיימת בראש מורם בשטח, אך משום מה נעדרת מהכותרות.
חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים אייל , נפתלי וגל-עד, ואחר כך רציחתו של הנער מוחמד אבו חדיר, גררו את ארצנו לגל של אלימות וארץ כולה בערה. בעוד שמשטרת ישראל טיפלה במסירות בכל מקרה, ואף מצאה את רוצחי הנערים היהודים באותה היעילות שמצאה את רוצחי הנער אבו חדיר, בתקשורת היה העניין שונה בתכלית.
כאשר חבורה של נערים סוררים ריססו על בניינים את הכתובת "תג מחיר" הדבר זכה לתואר המפוקפק והנחרץ "פשע שנאה" או "הסתה", אך כאשר בנצרת הבעירו צמיגים, בירושלים ובוואדי ערה יידו אבנים על שוטרים, וביהודה ושומרון זרקו בקבוקי תבערה, הדבר תואר ברוב כלי התקשורת כ"הפרות סדר", מקסימום "פורעי חוק".
עוד לפני שמצאו את רוצחי הנער אבו חדיר, דיווחו תושבים יהודים כי נעצרו על ידי ערבים בכביש 5614 שליד קלנסווה. רכביהם נעצרו והם נדרשו על ידי רעולי פנים להצהיר אם הם יהודים. אלו שהזדהו כיהודים נלקחו לצדי הכביש והוכו נמרצות. כלי התקשורת שדיווחו על המקרה שדווח כחוק למשטרת ישראל, זיכו את אותם רעולי פנים בתואר "מתפרעים". לא "מחבלים", כמו שוודאי מתבקש מהדיווח, וגם לא "פושעים". "מתפרעים" ותו לא.
טרור בלב הבירה, והתקשורת שותקת. הרס בתחנות הרכבת הקלה
צילום: דוברות הרכבת הקלה
מנתונים שפרסמה המשטרה עולה כי יותר ממאה מקרי אלימות, יידוי אבנים או בקבוקי תבערה, ותקיפות נוסעים, דווחו מתחילת צוק איתן ועד היום. ההתעקשות של התקשורת במקרה הטוב לתאר מקרים אלו כ"הפרות סדר", ולא לדווח כלל על אלו במקרה הרע, נשגב מבינתי. הרי אם זאת לא אוירה מאיימת של טרור המכוון כלפי תושבי
אני מסרב להבין מדוע במציאות ביטחונית מעורערת כמו שאנו חווים בחודשים האחרונים, אנו נאלצים להתמודד עם עיתונאים ועורכים שונים, שנותנים לדעתם האישית לזלוג ולחטוא בתפקידה הראשוני של התקשורת שהוא לדווח את המציאות לציבור הרחב.
מקרים כמו אלו שדווחו בקלנסאווה, מקרים כמו שמתרחשים מתחת לאפנו בירושלים, הם בגדר "פשעי שנאה כלפי יהודים" בין גבולות מדינת היהודים. הם בגדר פשעים ולא הפרות סדר. הם בגדר טרור. אנו, אזרחי מדינת ישראל, חייבים לדעת על כך. כשהתקשורת בוחרת לתאר דברים אלה בשפה אחרת, היא חותרת תחת ההגדרה החוקית שקבעה מדינת ישראל למושג טרור – ומעלימה מן הציבור מידע חיוני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם