להרוס את בית המחבל בסילוואן
זה יעיל, זה מוסרי וזה חובתה של המדינה. במקום סוכת אבלים המתגאה בבן שדרס למוות פעוטה ופצע אחרים, עלינו לראות הריסה שהיא ענישה מרתיעה וממוקדת
לאחר שדחה בג"ץ את העתירה נגד הריסת ביתו של המחבל זיאד עוואד ביולי האחרון וקיבל את עמדת המדינה, ולאחר שהרס צה"ל את בתי משפחות החשודים המעורבים ברצח שלושת הנערים היהודים בחודש אוגוסט, אין סיבה שהמדינה תקפא על שמריה במקרה המזעזע האחרון, חרף זעקתם של ארגונים לא-ממשלתיים שונים ומחאתם על החלטת בג"ץ.
ארגון "בצלם" טען כי "מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה היא פסולה מן היסוד, בלי קשר לשאלת יעילותה; היא מענישה אנשים על מעשיהם של אחרים, בניגוד לכל אמת-מידה מוסרית". אך בהקשר זה כבר קבע בית המשפט כי אמנם הזכות הנפגעת של בעלי הבית המיועד להריסה היא זכות הקניין, אולם על-פי פסק דין אבו דהים, הזכות לחיים של הנפגעים הפוטנציאלים מפעולות טרור גוברת על הזכות לקניין של בעלי הבית, הגם שלא היו מעורבים בטרור.
גם בעתירה נגד הריסת ביתו של המחבל, זיאד עוואד, דחתה השופטתמרים נאור את הטענה כי מדובר בעונש קולקטיבי, האסור על פי הדין הבינלאומי וכי הריסת המבנה אינה מידתי ואינה אפקטיבית. היא הזכירה דברים שכתבה בעבר על כך שהריסת הבית פוגעת בזכויות אדם, אך הפעלת הסמכות המאפשרת זאת צריכה להיות מידתית וכל מקרה ייבחן לגופו.
מעבר לפן המוסרי, הניסיון לנתק את היעילות או את הכוונה ההרתעתית מן המעשה, אינה אלא דמגוגיה זולה, שכן המטרה בהרס בתי מחבלים אינה מטרת ענישה, אלא הרתעה גרידא, לבל יחזרו מחבלים נוספים על אותה פעולה בעתיד. כך למשל, בפסק דין אבו-דהים קבע השופט רובינשטיין כי "בהחלטה לאטום את הבית, אין מדובר בפעולת נקם - פעולה האסורה במדינה מתוקנת כישראל - אלא בפעולה הרתעתית, שגם אם תועלתה אינה ברורה לחלוטין, אינה מצדיקה את התערבות ביהמ"ש בשיקול דעתו של המפקד הצבאי".
ברמה האופרטיבית, למרות שמסקנות וועדת שני קבעו כי נזקן של הריסות הבתים עולה על תועלתן, הן עדיין השאירו פתח לשינוי המדיניות בעתיד והמליצו להשתמש בכל זאת בכלי זה במקרה קיצון. ואכן, לאחרונה הביעו תמיכה פומבית במהלך שניים מהגורמים הביטחוניים הבכירים ביותר במדינה, הרמטכ"ל, בני גנץ וראש השב"כ, יורם כהן, בשל הצורך לחזק את ממד ההרתעה בקרב מפגעי טרור פוטנציאליים.
אין ספק כי מדיניות שיטתית ולא מפוקחת של הריסת בתים היא פגיעה בזכויות אדם. בעבר כבר נהרסו בתים באופן שרירותי, בעת ימי האינתיפאדדה הקשים והמתוחים. ואולם, בזמנים רגישים ונפיצים פחות ובתהליך קבלת החלטות מדוד ושקול, המלווה בפיקוח משפטי צמוד, ניתן לצמצם את הפגיעה בבלתי מעורבים משמעותית. כך למשל, בתחילה התכוונה המדינה להרוס את המבנה כולו של עוואד, אלא שבעקבות השגות של היועץ המשפטי לממשלה, הוחלט לצמצם את הפגיעה במבנה המגורים כך שייהרס רק החלק במבנה ששימש את משפחתו הגרעינית של עוואד.
דווקא אלו החוששים מפגיעה קולקטיבית, צריכים לעודד הריסת בתי מחבלים, שכן שימוש בכלי זה פוגע במחבל עצמו ובגרעין משפחתו המצומצם - שהעניק לו תשתית לפעולותיו - ובכך למעשה מביא להרגעת הרוחות בקרב הציבור הישראלי ולהחזרת השקט
טוב עשתה הממשלה כשהחליטה לשנות את המדיניות בחזרה לשימוש בכלים של הריסת בתים לצורך הרתעה עתידית מפני מפגעים נוספים וטוב עשה בית המשפט שנמנע מאקטיביזם שיפוטי והתרכז בפרשנות בלבד, תוך מתן עצמאות להחלטת הדרג הנבחר והמבצע.
על ממשלת ישראל למלא את חלקה ולהרוס בהקדם האפשרי את ביתו של רוצח הפעוטה תומך ה"חמאס", עבד א-רחמן שלודי, ובכך לאותת שפעולות טרור אינן כדאיות ואף תמיכה בהן לא תיענה בקול ענות חלושה ובתגובה רפה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם