שנת הלימודים האקדמית: הכשל של תעודה = עבודה

בשביל לקבל עבודה צריך ניסיון מקצועי וגם היכרות עם אנשים בתחום. ועדיין, בבתי הספר שלנו מחדירים בנו שמה שחשוב הוא להצליח במבחנים העיוניים

אפרת קרסנר | 24/10/2014 10:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
השבוע (19.10) פורסם בעיתון 'הארץ' שהוקמה ועדה מטעם המועצה להשכלה הגבוהה שתפעל כדי לגבש צעדים לחיזוק מקצועות מדעי הרוח, לאחר שבעשור האחרון חלה ירידה מתמדת במספר הסטודנטים בתחום. מעניין שאף אחד לא מדבר על הסטודנטים למדעי החברה הלומדים לתארים בכלכלה, סוציולוגיה ואפילו תקשורת - שהאוניברסיטאות אמנם מפוצצות בהם, אך רבים מהם אינם מוצאים עבודה בסיום התואר.

קל לחשוב ולטעות שלימודים לתואר מסוים יכניסו אותך אוטומטית לשוק העבודה בתחום שאותו למדת, אך בעיניי ישנם שני דברים אלמנטרים שיכולים לעזור לך בשוק התעסוקה והם – ניסיון מקצועי ונטוורקינג. אך למרבה הצער, אין שום דרך ללמוד אותם כשקיימת שיטה שמעודדת ללמוד חומר עיוני בלבד. דבר זה הוא תוצאה של מערכת חינוך המתחילה בבתי הספר היסודיים ונמשכת עד ללימודי תארים מתקדמים המתבססים על אותה השיטה של תעודה = עבודה.

תמיד קינאתי בתלמידים שאהבו מתמטיקה. כמה שעות של סבל ועינויים היו נחסכים ממני אם הייתי מבינה את החומר כמו שצריך. מאז שאני זוכרת את עצמי ישבתי עם מורים פרטיים, ולא משנה מה הם תרגלו איתי וכמה פעמים הם הוחלפו - לא זכור לי אחד שרציתי להישאר איתו דקה אחת יותר מהזמן שהוקצב לו.

הרגע המכונן בחיי בתקופת התיכון היה שיעור מתמטיקה בו קיבלנו בחזרה מבחן קשה, אליו למדתי עם מורה פרטי. המורה הקריאה את השמות, כשהגיע תורי ניגשתי, לקחתי את המבחן, התיישבתי במקומי ופניי החווירו. הייתי צריכה להסתכל על הציון יותר מפעם אחת בשביל להבין שזה אמיתי. כן, קיבלתי אפס. לא 60, לא 50, לא 40, לא 30, לא 20, אפילו לא עשר נקודות מסכנות בשביל המאמץ שעשיתי. אפס אחד עגול וגדול!

כבר קרה לי שנכשלתי בעבודות ומבחנים אבל אפס עדיין לא קיבלתי. הבנתי שהסבל והמאמץ
כל כך לא משתלמים והדבר היחידי שהצטערתי עליו היה בזבוז הזמן הנוראי בלמידה המתמשכת. כולם ניסו לעודד אותי: "את תצאי מזה כמו גדולה", "זה בסך הכל אפס קטנטנן", ו"קשה באימונים, קל בקרב"
אבל אני החלטתי שהקרב הזה הוא לא בשבילי, ושעדיף להרפות ולרדת לשלוש יחידות.

זו הייתה ההחלטה הכי טובה ומושכלת שביצעתי במהלך הלימודים. כבר אז ידעתי שהמשוואה המדוברת והאגדית של תעודת בגרות או תואר ראשון = עבודה בתחום, לא פועלת יותר בעולם המודרני. כי בעולם המודרני מחפשים חשיבה יצירתית, ביקורתיות, יכולת ניתוח והשוואה ובעיקר ייזמות ומקוריות. אף אחד מבוגרי
האוניברסיטאות הנחשבות בישראל לא ימצא עבודה בתחומו אם יתחיל לעבוד תוך כדי לימודיו ויכיר אנשים שעובדים בתחום אליו הוא שואף להיכנס.

אם אתם חושבים שיש יותר מדי עורכי דין ופחות משרות 
להציע להם, או לחילופין בוגרי תואר בתקשורת מחוסרי עבודה שממלצרים במסעדות, הבעיה היא לא בהם. הבעיה היא בנו ובחינוך השמרני שהחדירו בנו החל מגיל אפס. חשוב ללמוד ולשנן חומר לקראת מבחנים, אך כאשר זה הופך להיות העיקר בלימודים אזי הסטודנטים שחונכו לחשיבה זו מגיל צעיר, לא ישנו אותה גם כאשר יחפשו עבודה.

אין זה משנה אם למדת לתואר בכלכלה ומנהל עסקים או לתואר בספרות, מה שמשנה זה אם אתה מוכן לעבוד קשה ולאתגר את עצמך בכל פעם כשתפגוש אנשים חדשים מתחום עיסוקך או כאשר תדע למכור את יכולותייך מול מעסיקך העתידי. את זה לא מלמדים באף מוסד חינוכי בישראל.

אם תלמידים בתיכון לא יבינו זאת, גם בוגרי תואר ראשון בהנדסה ומדעי המחשב יישארו מובטלים.





היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אפרת קרסנר

צילום:

עיתונאית ובלוגרית שמתעניינת ביהדות, תרבות ואקטואליה. בעלת תואר ראשון בתקשורת. הגישה פינת תרבות וביקורת בחדר החדשות של הוט ואת התוכנית "בראש צעיר" ברשת א'

לכל הטורים של אפרת קרסנר

פייסבוק