הליכוד החל בהתפוררות, המחנה הלאומי מפסיד
האם ליברמן ושרי הליכוד מעוניינים לשבת באופוזיציה לממשלת שמאל מרכז? ההתנהלות הנוכחית מובילה ישר לשם
אלא שאז, דווקא בשיא התהילה, תקפה את המחנה הלאומי ואת הליכוד בפרט, מחלת הפילוג. התחייה פרשה מן הממשלה כי שמיר, איש ארץ ישראל נוקשה, לא היה לטעמה מספיק קשוח. בליכוד פנימה הלכה וגאתה מלחמת איש באחיו. דוד לוי, יצחק מודעי ואריק שרון - שכל אחד מהם התגלה בהמשך כוותרן גדול בהרבה משמיר - הקימו את שלישיית החישוקאים. אותו דוד לוי יצא לקרב נגד משה ארנס ולהפך. "ניפגש בשביעיות", הטיח אז בחבריו ונתן גם את "נאום הקופים" שנכנס לפנתיאון. גם עם סגנו הצעיר בנימין נתניהו הסתכסך לוי. האגו האישי השכיח מן החברים את המטרה המשותפת.
כך הגיע הליכוד לבחירות 92 כשהוא מפוצל ומסוכסך. מסע הבחירות היה כושל. שפע מפלגות זעירות, שבדיעבד התברר כי לא חצו את אחוז החסימה, בזבזו אנרגיות וקולות יקרים. התקשורת עויינת הימין הייתה אז בשיא כוחה והתגייסה לחבוט בשמיר. הציבור מאס במריבות, בקטטות ובצעקות ונהה אחרי יצחק רבין, בין היתר כי במחנה השמאל המגמות היו הפוכות בדיוק. מפלגות קטנות התאחדו לגוש. שמעון פרס יישר קו עם יריבו הנצחי, רבין, ובלבד שהעבודה תנצח. כך אכן קרה. רבין עלה, שמיר נפל וכל השאר היסטוריה.
כאז כן היום, אחרי שנים ארוכות בשלטון, שוב שוקעים הליכוד והמחנה הלאומי בביצת המריבות. שרים, ח"כים ועסקנים, בוחשים מאחורי הקלעים ומתסיסים את מפלגת השלטון כדי להביא למפלת נתניהו. דני דנון, כמו הגמדים נגד גוליבר, קושר את ידי ראש הממשלה רק כדי להביך אותו. מחוץ לליכוד רוקחים בכירים במחנה הלאומי מהלכים להדחת נתניהו. כאילו אין להם עולם ערכים, כאילו אינם מבינים שבלעדיו להם עצמם אין תקומה, כאילו לא למדו את לקחי העבר.
אפשר היה להצדיק את המהלכים הללו לו נתניהו היה ראש ממשלה גרוע או אם באופק הייתה חלופה טובה יותר. האמת היא שהמצב לא כל כך רע וגם אם בסיכום הכללי האווירה חמוצה, המצב הביטחוני, הכלכלי, והכולל, הוא יותר מבסדר. נכון שתמיד יכול להיות יותר טוב, וגם אנוכי הקטן לא בדיוק מתלהב מהסכמת נתניהו למדינה פלשתינית, ממשבר הנדל"ן,
אבל, במערכת הפוליטית בכלל ובמחנה הלאומי בפרט, קשה להצביע על דמות חלופית שתנהל את המדינה טוב יותר. ומה שבטוח, אם הליכוד יכניס מקלות בגלגליו של נתניהו, ייחרץ דינה של המפלגה לשבת באופוזיציה והשלטון יימסר לשלישיית בוז'י-לבני-לפיד. זה מה שהליכוד רוצה? זה מה שליברמן רוצה?
כך שעם כל העצבים על ביבי, האינטרס הפוליטי של הליכוד ובכיריו אמור להיות איחוד שורות והיערכות לבאות. החודשים הבאים יגידו האם בכירי הליכוד בפרט והמחנה הלאומי בכלל, פועלים בעד עצמם או משחזרים את מפלת שמיר מלפני שני עשורים שנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם