ביום כיפור האחרון, עת עמישראל עמד לפני קונו במילות הווידוי 'אשמנו' 'בגדנו' 'גזלנו', אנשים כמוך, ד"ר מרדכי ניסן היו צריכים לומר במקום 'הרשענו' – 'הכללנו'. חטא ההכללה הוא חטא חמור מאד, אך לדבר על הציבור החרדי במונחים מכלילים, זה הרבה מעבר לחטא, זו בורות. הרי ברור גם לך, כד"ר למדעי המדינה, שיש בקרב החרדים רבים וטובים שמשרתים בצה"ל, משלמים מיסים מלאים, ותורמים באופן משמעותי לפתוח המשק הישראלי ואף לתרבות הישראלית, זו שאתה חושב שצריכה להיות כאן. כאיש מקצוע בתחום שעליו כתבת, הייתי מצפה ממך, להרבה יותר ענייניות ופחות התלהמות פרובוקטיבית.
אם רק תואיל לצאת ממשרדך באוניברסיטה העברית תגלה שב-4 שנים האחרונות עשרות רבות של סטודנטים/ות חרדים/ות עושים חיל ברחבי הקמפוס בתחומים שונים ומגוונים. אם תרחיק נדוד, תגלה אותם ביחידות שונות בצבא, בהיכלי ההי-טק, ואף אחד מהם, ומדובר באלפים רבים, לא מנסה לכבוש, להשתלט, ולשנות את פניה של ההוויה הישראלית התוססת, כפי שהיטבת לתאר. כתוצאה מהליך דמוגרפי-כלכלי-פוליטי שהתרחש בשני העשורים האחרונים, החברה החרדית בישראל נמצאת במקום אחר, שונה מאד מהמקום החשוך, הצר, הנכלולי, והקבצני בו השתדלת למקמו בכתבתך.
יש לומדים שמסתפקים במועט ויש שיוצאים לעבוד. תלמידים בישיבת פוניבז'צילום: דני מרון
וכן, יש חרדים רבים וטובים שבחרו להישאר בהיכלי הכוללים והישיבות. בחרו שלא לאפשר לעצמם להיחשף או להתמודד עם התרבות הישראלית שאתה רוצה שתהיה כאן. הם דווקא סבורים שיופיה של התרבות הישראלית הוא בתורה ולימודה, בצניעות והסתפקות במועט, בעזרה לזולת ובכפיפות קומה אבסולוטית לדעת גדולים. הם מצפים ממך, וכמוהם גם החרדים המשתלבים, וכמוהם רבים וטובים בחברה הישראלית (הדתית והחילונית) בכללותה, שתפנים את העובדה שיופיה של התרבות הישראלית הוא בריבוי גווניה. בקיבוץ הגלויות המרהיב והחושני אותו לא יוכל למוסס אף כור היתוך שבעולם. הם מבקשים שתעשה שימוש בערכי הסובלנות כלפי כל המגזרים והאוכלוסיות, ללא משוא פנים.
בקריאת הסיפא של דבריך הבנתי שלא 'הכללנו' עליך להכות, כי אם 'הסתנו'. הסתה פשוטה, כפרית, נבערת, כזו שסבלנו ממנה במשך אלפי שנים. זה הכל. "להקשות על אורח החיים החרדי", אתה כותב. פחד? כעס? תסכול? או שמא כולם יחד? אני במקומך, גם אם לא הייתי חרדי, הייתי מציע אלטרנטיבות הרבה יותר ידידותיות והרבה פחות יקרות ממלחמת אחים או מירידה מאסיבית מהארץ. הייתי מציע למשל הגדלת תקצוב למיזמים תומכי קירוב לבבות, כגון מפגשי הידברות, תכניות לימוד משותפות, תכניות תרבות ופנאי בעלי ניחוח יהודי אותנטי, ועוד.
נכון, החברה החרדית בכללותה היא חברה מתבדלת,
אך לא בכל המובנים. החרדי הממוצע מבקש שלא יפריעוהו מלעבוד את בוראו על-פי אמונתו, ולשם כך הוא מבין שעליו להדיר עצמו ממקומות מסוימים ומתכנים מסוימים. זו לא התנשאות, ד"ר ניסן, זה כורח המציאות. אינך יכול לבקש מבת חרדית להיזרק באחת לכיתה באוניברסיטה בה נלמדות תיאוריות שסותרות את אמונתה. עליך לאפשר לה מכינה ואולי אף מסלול לימודים נפרד. אינך יכול לצפות מבחור שהיה ספון בהיכלי התורה להתגייס ליחידות שלא שומרים בהן שבת וכשרות. עליך לאפשר לו מסלול צבאי נפרד. החרדים רוצים מאד לשאת בנטל, אך יש דברים רבים שמוסדות המדינה יכולים לעשות כדי לאפשר להם זאת. ההתבדלות אינה ערך חרדי. היא כורח שנוצר במקרים רבים על-ידי המדינה ומוסדותיה.
אני מצפה ממך כאיש מקצוע להציג משנה אחרת, כזו המושתתת על היכרות קרובה מתוך הידברות וחיפוש גשרים, וכשם שאני וחבריי החרדים הרבים עושים מאמצים דבר יום ביומו לקרב לבבות משני עברי הנהר, אני מצפה ממך לפעולות דומות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם