ביד הלשון: פסיקה עוקפת כנסת
כשהכנסת שינתה את חוק השבות בעקבות פסיקה של בג"ץ ב-1970, איש לא קרא לכך 'חוק עוקף בג"ץ'. מישהו השתלט בינתיים על השיח ועיוות אותו
נשמע מוזר? לא נתקלתם ולא מכירים את המושגים? בוודאי שלא. מדובר בתיאור דמיוני לחלוטין וכמעט בלתי אפשרי במסגרת השיח הציבורי התקשורתי והמאבק על התודעה בישראל.
חיפוש בגוגל אחר המונח הידוע, המוכר והמפורסם "חוק עוקף בג"ץ", מעלה למעלה מ-32,000 תוצאות. לעומת זאת, המונחים "פסיקה עוקפת חוק" או "פסיקה עוקפת כנסת" מגיעים יחדיו לפחות ממאתיים. המונח "חוק עוקף בג"ץ", אם כן, מביס את השניים בנוק אאוט מרשים וללא עוררין.
עוד כותרות ב-nrg:
בית המשפט צריך להיות נביא בשער, לא ריבון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ביום ראשון האחרון החליטה ועדת השרים לחקיקה על חקיקת חוק שבמרכזו "פסקת התגברות": בכל מקרה שבו יבטל בג"ץ חוק של הכנסת, תוכל הכנסת להתגבר על ביטול זה בחוק שיעבור ברוב מוחלט של ששים ואחד חכי"ם.
ענייננו כאן בהיבט המוגדר של המאבק הציבורי על התודעה, מאבק המתמקד, בין היתר, בעיצוב הלשוני של עולם המושגים עצמו. בלי קשר לתוצאה שתושג בעקבות החלטת השרים, המונח "חוק עוקף בג"ץ" הוא עדות לניצחון ברור של צד אחד בוויכוח במאבק על השפה ועל התודעה.
הריבון שנעקף פעם אחר פעם. מליאת הכנסת
צילום: פלאש 90
בשנת 1970 פסק בג"ץ לזכותו של רב סרן שליט, וקבע שיש לרשום את ילדיו כיהודים למרות שאמם איננה יהודייה על פי ההלכה. מדובר באחת מפרשיות 'מיהו יהודי' הבולטות והסוערות ביותר בתחום. על רקע הפסיקה, החליטה הכנסת לתקן את חוק השבות באופן דרמטי ולקבוע בו, לראשונה, שיהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת. במובנים רבים הייתה זו חקיקה עוקפת בג"ץ - שהרי כל תכליתה הייתה לשנות מן היסוד את קביעת בג"ץ בדבר רישומם האפשרי של לא יהודים כיהודים.
אף אחד לא חשב אז שיש לכנות את החוק "חוק עוקף בג"ץ": בימים ההם היה ברור לחלוטין שכך ראוי שיתקיימו היחסים בין הרשות השופטת למחוקקת. לכולם היה ברור שתפקידו של בית המשפט לפרש את החוק הקיים. אף אחד לא חלם אז על ביטול חקיקה, דוגמת זו המתרחשת בימינו. אולם באותה המידה היה ברור שזכותה של הכנסת לבטל את הפסיקה באמצעות חקיקה, מכיוון שהכנסת הנבחרת על ידי הציבור היא המקום שבו מכריעים בסוגיות ערכיות ומגשימים אותן באמצעות חקיקה.
אלא שמאז פרשת 'מיהו יהודי' עברו שנים רבות ובדור האחרון הפך בית המשפט לזירת מאבק פוליטית לכל עניין ודבר. כך מתאר את הדברים פרופסור מנחם מאוטנר, באחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו בתחום, "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת":
"משנות השבעים מצאה עצמה הקבוצה ההגמונית
מי שהפכו את בית המשפט העליון לזירת מאבק פוליטית מובהקת שבה נקבעים ערכים לא יכול להתלונן על כך שהכנסת, הגוף הנבחר על ידי הציבור כדי לקבוע את הערכים, מבצע את תפקידו. הלגיטימיות של "חוק עוקף בג"ץ" גבוהה יותר מכל אותן "פסיקות עוקפות חוק וכנסת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם