העריצות היא האיום הגדול על המדינה
במשטר ליברלי יותר ואידיאולוגי פחות, כזה הגובה פחות מיסים ומעורב הרבה פחות בחינוך וברווחה, היו נותנים לנו החרדים לחיות בשקט. הבעיה היא במשטר
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"החרדים מסרבים לאמץ את המדינה אל לבם. הם לא מתגייסים לצה"ל, לא נושאים בנטל המסים, לועגים לרוח הציונית ואתוס התחייה הלאומית, ולא תורמים לפיתוח המשק המתקדם והחברה התוססת בישראל", כותב ניסן. קריטריונים אלה לאזרחות טובה הם מגוחכים לחלוטין - "אימוץ המדינה אל הלב" אינו קריטריון אותו המדינה יכולה לדרוש, ובוודאי שלא להפלות לרעה אלה שלא עומדים בו, אלא אם כן היא מתנערת מההגדרה 'דמוקרטית' ומאמצת משטר פאשיסטי, שם מקובל להכריח אזרחים לאמץ את המדינה אל הלב ולבכות ברחובות בלוויות מנהיגים.
נשיאה בנטל המס היא קריטריון מכוער, ואילו הוא יתקיים אזי משמעותו היא שלילת זכויותיהם של אזרחים ש"לא משלמים מספיק" ולא תורמים לפיתוח המשק, מבחירה או מאילוץ. במדינה חופשית יכול אזרח לבחור את אורח חייו כרצונו (ולשאת בתוצאות), יכול לבחור לעבוד קשה ולהרוויח ויכול לבחור לשכב על חוף הים בחוסר מעש ולחיות מן היד לפה. רק במדינה רודנית יכולה המדינה לשלול את החופש, ולהכריח את כולם לעבוד כדי לשלם מס. ד"ר ניסן מעדיף את האפשרות השנייה.
שיטות הפעולה שהוא מציע הן רודניות במובהק, ומימושן מהווה עריצות הרוב. "יש לנקוט בצעדים נוקבים: להקשות על אורח החיים החרדי; להציף את המגזר החרדי בסמלי ציונות, צה"ל וישראליות", הוא כותב. הרוב אינו אוהד את אורח החיים של מיעוט, ולכן נוטל לעצמו את האדנות להכתיב למיעוט את דרכיו ושולל את זכויותיו. חובה לזכור שדמוקרטיה אין משמעה רק סמכות הרוב, אלא בעיקר חופש הפרט ובכללן זכויות המיעוט. אין בכוח הרוב לעשות שימוש בכוחו ככל שיחפוץ כדי לפגוע במיעוטים או אפילו יחידים, זכותו של כל פרט לבחור את אמונותיו ודעותיו בלי שום תלות בדעתו של הרוב.
ניסן לא מקדש את הדמוקרטיה, אלא רק את אורח החיים של הרוב. כאשר הרוב מאוים להפוך למיעוט, אין הוא בוחל בשימוש באמצעים לא דמוקרטיים בעליל. העמידו המלצותיו אלה במבחן תמונת הראי, אילו החרדים היו הרוב במדינה והיו מכריחים את המיעוט הלאומי (והדתי) לקרוא ספרות של מתנגדי הציונות ולהיות מוצפים בסמלי התנגדות למדינה, האם גם אז הייתם מקבלים הצעות שכאלה בשוויון נפש?
כל הצעותיו של ניסן יכולות להתקיים רק במדינה שאינה דמוקרטית, מדינה בה הרוב הוא לא רק השולט אלא גם הרודן. מדינה בה הרוב רשאי לשלול מן המיעוט את חירותו וזכויותיו, בתואנה שהוא מעצבן ואולי עלול להפוך לרוב.
יתר על כן, מקדש ד"ר ניסן את תבנית המדינה הנוכחית, ואליה מנסה "להנדס" את האזרחים כולם, שהרי אם לא יתאימו אזי הם "פוגעים במדינה". מנגנון צבא העם הקיים אינו קודש, והוא ראוי ונכון להתקיים רק כאשר מומחי צבא מחזיקים בדעה שהוא היחיד שיכול לספק הגנה מיטבית לאזרחים. לא זה המצב נכון להיום, כאשר רבים תומכים במעבר הדרגתי לצבא מקצועי, ועיקר הצדקתו של צבא העם הוא בצרכי חינוך - "כור ההיתוך" ו"הדרך לשילוב בחברה".
אני מבין לחששו של הציבור
עלינו להביא את המדינה למצב בו לא צריך אדם לממן את אורח חייהם של אחרים בתואנה שהם רוב, אלא כל אחד יממן את עצמו ויהיה אחראי להחלטותיו. החרדי לא יצטרך למממן תיאטרון או ציונות, והחילוני לא יצטרך לממן כוללים שלא אומרים הלל ביום העצמאות. כל אחד יהיה חופשי לבחור את אורח חייו בלא כל תלות במדינה או בדעתם של אחרים, ועליו תהיה האחריות לממן את עצמו.
במדינה ליברלית בה הממשל מצומצם, אין הרוב יכול לכפות את המיעוט או לשלול את זכויותיו. גם אם נניח החרדים הם רוב במדינה הליברלית, אין זה ישליך באופן כלשהו על חייהם של הפרטים שאינם חרדים. לכן, מי שחרד לגורל המדינה וחרד גם לגורל הדמוקרטיה והחירות, צריך לשאוף להתאים את המדינה לאזרחים, ובמקרה דנן – לצמצם את תפקיד הממשלה ולהתקדם לשינוי מודל גיוס החובה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם