שרי ממשלת ישראל נגד חופש הביטוי
לבני, בנט, ליברמן ולפיד חברו יחד כדי להעביר את "חוק ישראל היום", לסגור כלי תקשורת משמעותי ולשלוח מאות עובדים הביתה
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
כדאי לנקוב בשמותיהם: ציפי לבני, הנושאת בתואר שרת המשפטים ומניפה תדיר את דגל זכויות האדם; יאיר לפיד, מי שבנה קריירה פוליטית בזכות התקשורת החופשית הנהוגה בישראל; יעל גרמן, גם היא מאמינה אדוקה בדמוקרטיה הליברלית; יאיר שמיר, איש ארץ ישראל אמיתי שכנראה יכתים את שמו הטוב בהשתקת כלי תקשורת לאומי; וכן השרים סופה לנדבר ויעקב פרי, העושים כמצוות מנהיגי מפלגתם - בין אם יש להם דעה ובין אם לאו.
כמו כל עיתון, גם 'ישראל היום' הוא מושא לביקורת ציבורית, מקצועית ופוליטית, אך במדינה דמוקרטית לא יעלה על הדעת לסגור אותו בשל כך. ודאי שאסור לעשות זאת ממניעים פוליטיים. דפוס פעולה כזה של סתימת פיות קיים אך ורק במדינות רודניוות, אבל הוא ההסבר היחיד לכך שקצוות מנוגדים כל כך של המפה הפוליטית חברו זה לזה – אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, יאיר לפיד, ציפי לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג. החמישה הללו לא מסכימים על שום דבר, למעט על השאיפה הפוליטית להחליף את בנימין נתניהו. לכן הם מקדמים את החוק לסגירת העיתון המזוהה עמו.
סגר את ערוץ 7 ועכשיו פועל לסגור כלי תקשורת לאומי נוסף. ח''כ איתן כבל
צילום: רענן כהן
אין ספק ש'ישראל היום' אכן מוביל קו אוהד מאוד לראש הממשלה. הוא עושה זאת בדיוק באותה מידה שבה 'ידיעות אחרונות' מוביל קו עוין לנתניהו, ש'הארץ' מוביל קו אנטי-ציוני, ש'מקור ראשון' מזוהה עם הימין, שערוץ 2 פוזל למרכז-שמאל ושערוץ 10 מזוהה עם השמאל. לא צריך להיות גאון הדור כדי להבחין בכל אלה. ככלל, אפשר להגיד שהתקשורת שמאלנית והעם ימני.
אך מלבד התמיכה בנתניהו, הלגיטימית לכשעצמה, ל'ישראל היום' יש מאפיין חשוב בהרבה: מתן במה לעמדות לאומיות שהוחנקו שנות דור בכל כלי התקשורת האחרים. אותן עמדות, שגם התבררו כמפוכחות וריאליות יותר ושהציבור הצביע בעדן בקלפי פעם אחר פעם, קיבלו ועדיין מקבלות במה שולית
אשר על כן, קולו של 'ישראל היום' חיוני כל כך. מדהים אפוא שפוליטיקאים בעלי עמדות לאומיות מורידים במו ידם את הגרזן על כלי תקשורת שמבטא את השקפת עולם שלהם עצמם.
נער הייתי, טרם זקנתי וזו כבר הפעם השלישית שאני עד להענשת כלי תקשורת לאומי-ימני על ידי השלטון בשל עמדותיו. הפעם הראשונה הייתה פסילתו בבג"ץ ב-1997 של חוק ערוץ 7. הפעם השנייה הייתה סגירת אותו ערוץ בהוראת בית המשפט ב-2000. כעת מתקרבת הפעם השלישית. איתן כבל, שסגר את ערוץ 7, הוא אותו כבל שמוביל עכשיו את החקיקה נגד 'ישראל היום'.
ועוד גילוי נאות: מעסיקיי אינם יודעים שהשורות האלה נכתבות. לכל היותר הם יודעים כי כמי שלא מזמן חווה על בשרו את המשבר הקיומי ב'מקור ראשון', קיבלתי על עצמי להשמיע קול זעקה כאשר כלי תקשורת עומד על סף סגירה. כך עשיתי כאשר דובר על סגירת רשות השידור, כך אני נוהג כעת. כי נוסף לשלל קלקוליו החוק נגד 'ישראל היום' ימוטט את מקור הפרנסה של מאות משפחות בישראל. האם לכך שואפים שר האוצר יאיר לפיד ושר הכלכלה נפתלי בנט?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם