הבריונים השתלטו על השיח הציבורי

חשיפת ההקלטות של אולמרט וההתפרצות למגרש הכדורגל מעידים שהגיעה העת להכריז על מצב חירום. מה שנמצא בסכנת הכחדה הינם פרחי בר מסוג נדיר: מידות טובות, איפוק, צניעות, הגינות ויושר

חיותה דויטש | 5/11/2014 9:03

תגיות: שחיתויות

כשהייתי ילדה קטנה, הקדישו המורים בבית הספר היסודי המון זמן לכלניות ולרקפות. העניין הזה, של פרחים מוגנים, עלה על ראש שמחתם של אנשי החינוך כי התעוררה בעיה אקוטית: אנשים קטפו, בלי סוף, ונוצר חשש אמיתי להכחדתם של הפרחים האלה. על כל פנים, אני מקווה שזה אכן היה רציני עד כדי כך, והצדיק את ההשקעה, השירים, השלטים במסדרונות עם התמונות של פרחי 'אל תיגע בי'. אני יכולה לדמיין את ישיבות ההכנה. האנשים שאמרו – אי אפשר להמשיך, נציגי החברה להגנת הטבע שדפקו על השולחן, צוותי החשיבה שהוקמו, מערכי השיעור שנכתבו והופצו בין המחנכים. בסופו של דבר, ולמעשה, כבר בתחילתו – זה עבד. עד היום הזה לא נעז – אני ובני דורי – לקטוף כלנית או רקפת. כי אסור לקטוף את פרחי הבר, (מעניין לבדוק האם האיסור עבר לדור הבא בעזרת הגנטיקה או שפשוט הסכנה חלפה, כי מי יוצא היום לטבע? אבל זה נושא לדיון אחר).

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אירועי השבוע הזה - חשיפת ההקלטות של אולמרט ושולה זקן, וההתפרצות למגרש הספורט - מלמדים אותנו שהגיעה העת להכריז על מצב חירום של ממש. מה שנמצא בסכנת הכחדה הינם פרחי בר מסוג מיוחד ודי נדיר: מידות טובות. איפוק. צניעות, הגינות ויושר. אפשר למצוא עוד כאלה בכמה ערוגות פה ושם, אבל ברחוב הישראלי, בפרהסיה שלו – הן על סף כיליון. על המשטחים האלה השתלטו צמחי פרא וקוצים דוחים במיוחד. לו הייתי נרקיס או רקפת, אמרה העדינות לעצמה השבוע, אז היה מצבי אחר.
אבל הדברים אינם פשוטים, ולכאורה, בתי הספר של ילדותי – ואפילו משרד החינוך – כבר לא באותו מעמד. בזמן שעבר מאז הקמפיין המוצלח של פרחי הבר המנדט על החינוך נטש את בתי הספר, ועבר לגור בטלוויזיה רבת ערוצים, בטוויטר ובפייסבוק.

אזורי המחיה החדשים שלו מקשים מאד על הקמת ועדת החירום הזו והופכים אותה לבלתי אפשרית. את מי נושיב ליד השולחן? את צוקרברג? הוא דווקא ערוך לא רע לתלונות שונות על פגיעה והסתות, את מנהלי ערוצי הטלוויזיה? את מועצת הכבלים והלווין? את יועצי הקריאטיב של משרדי הפרסום?
האמת שכן. אותם. גם אותם, וגם את המורים, ומשרד החינוך. כי איזו ברירה אחרת יש? ונעשה קמפיין. קמפיין מושקע. מיטב המוחות יחברו אליו. מיטב הכישרונות יגויסו. והמון משאבים, המון. כי הגניבות והשחיתויות וההתאבדויות והרציחות וכל שאר הדברים הרעים, עולים לנו כל כך הרבה יותר.

איך לקנוס את הקוטפים?
אחת השאלות שמנהלי הקמפיין מטעמנו

יצטרכו לתת את הדעת עליה, היא – איך לקנוס את הקוטפים, סליחה, את החוטפים (של העדינות, של הרוח הטובה). האם ניתן יהיה להגיש תלונה לפסטיגלי חנוכה למיניהם על זילות וגסות וטעם רע ונרקיסיזם וצעקנות ורדיפת בצע? האם ניתן יהיה לקנוס אותם אם תתברר התלונה כמוצדקת, באותו אופן שפקחים עדיין קונסים בפארקים ובגנים בריונים שמשחיתים פרחים ועצים? איך יוצרים מנגנון רגיש וחכם שלא יימנע חופש דיבור ועיסוק מצד אחד, אבל יתריע, יזהיר ויקנוס את בריוני-הרוח?

ואולי המודל צריך להיות הפוך, חיובי. כמו זה של "תו תקן חברתי", שתפס תאוצה בשנים האחרונות בזכות קבוצת צעירים אכפתיים. הצעירים האלה יזמו תעודה המקבילה לתעודת הכשרות, שבודקת לא את טיב המאכל אלא את היחס לעובדים, נגישות לנכים, וכדומה. אני מכירה אנשים שלא נכנסים לאכול במסעדות שאין להם תעודה עם תו התקן הזה. אולי תקום קריאה מלמטה שתגיד שמי שאין לו תו התקן הזה, לא צורכים את שירותיו?

אינני יודעת איך. צריך לחשוב. והעיקר, צריך כבר להקים את כינוס החירום ההוא. את הוועדות ואת הצוותים. הזמן יקר, ואם לא נתעשת במהירות לא יישארו לנו פרחים וגם לא ערוגות, אלא מזבלה אחת גדולה, מזבלה של רוח. האורות באצטדיון הזה, כבר ייכבו לבד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו