הזיקנה כברכה וכאתגר
משפחה שלא מתנכרת למבוגר המזקין שבה, תחווה אותו באופן חדש, מופלא ומלא בתובנות חדשות על החיים
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואף על פי כן האגדה המסורתית מספרת ש"אברהם תבע זקנה. "משום ש"אדם ובנו נכנסין למקום ואין אדם יודע למי מכבד! מתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי מכבד".
כמלווה רוחנית וכראש תכנית המכשירה מלווים רוחניים אני נתקלת לעתים קרובות בסוגיית הבושה שבזקנה הסותרת את היחס המכבד של המסורת לזקנים. ליווי רוחני הוא תחום מקצועי חדש המתפתח בישראל בימים אלו. ההכשרה המקצועית לו דומה לזו המתקיימת בארצות המערב אך האנשים הבוחרים לעסוק בו בישראל אינם בהכרח "אנשי דת" כפי שמקובל באירופה ובצפון אמריקה ובמידה והנם בעלי הסמכה לרבנות עליהם להימנע מהצגתם ככאלו בבתי חולים או בבתי אבות. כך נמנעים סכסוכים בענייני דת הרווחים במקומותינו וכך גם מובטחת פריסה של מלווים רוחניים מקהילות, השקפות ואורחות חיים מגוונים. המלווים הרוחניים למדים בהכשרתם להצניע את השקפת עולמם ולסייע בידי האנשים והנשים אותם הם מלווים למצוא דרך לחוסן רוחני בעיתות של מצוקה. המלווה הרוחני משתמש בכלים של לימוד משותף, שירה ושיח המותאמים להשקפת העולם של האדם אותו מלווים וסביבתו.
בין המוסדות בהן מתגוררים קשישים יש המעסיקים מלווים רוחניים. מדובר בעיקר בבתי אבות של הג'וינט הנוהגים כן הודות למימון ארוך טווח של פדרציית ניו יורק את תכניות ההכשרה ואת העסקת המלווים הרוחניים בישראל. ישנם ליווייים רוחניים שונים עם קשישים, כשהאתגר הגדול הוא ללוות רוחנית את חולי האלצהיימר והדמנציה שביניהם. על מנת לשמור על יכולות החשיבה הקוגניטיביות אנו מבקשים מן הקשישים לקרוא לנו מתוך ספר שמעניין אותם, או לספר לנו או ללמד אותנו על תחום ידע ששלטו בו בעבר (ללמד אותנו תלמוד או פיזיקה). אנו מתבוננים עמם באלבומי המשפחה, ולעתים, אם הליווי הרוחני מתרחש בבית גם בישול וקיפול כביסה יכולים להיות ליווי רוחני.
למלווה הרוחני העובד עם חולי אלצהיימר ברור ששערי השירה והמוסיקה כמעט ואינם ננעלים במוח האנושי. אפילו אלו היושבים רדומים בכיסאות הגלגלים שלהם דומה שמתעוררים שעה שמוסיקה בסביבתם נשמעת. בתרבות היהודית השירה נוכחת כל הזמן-:שירת תפילה דתית או שירה ישראלית חילונית והיא צינור התקשורת הרוחני של הרגע.
לא פעם ולא פעמיים אני שומעת על משפחות המסתגרות בבתיהן מרגע שאב או אם המשפחה לקו באלצהיימר או בדמנציה. הבושה הקיימת בהתנהגות האי רציונאלית בציבור, חוסר התבונה החברתית של הקשיש שלקה במחלות אלו מרחיקים ממנו את בני משפחתו ואת המשתייכים למעגל החברתי שלו. יש אפילו מקומות שנועדו לדיור מוגן לאנשים מבוגרים שלא יקבלו בן או בת זוג שאינם קוהרנטיים, גם אם התנהגותם שקטה ואינה מפריעה לאיש.
האירוניה היא שככל שאנשים
למעשה כל משפחה הדואגת יום יום לאדם שיכולותיו הקוגניטיביות נחלשות עוסקת בימדה כזו או אחרת בליווי רוחני. את הסביבה החברתית יש להרגיל לכך שכשם שיש אנשים שיש להם ילדים מהחינוך המיוחד שאינם מתנהגים או אומרים דברים "כמו כולם" גם אנו, המטופלים בהורים ש"אינם מה שהיו" או בני זוג שלקו ב"ליקוי מאורות התבונה המקובלת" – צריכים להתנהל עם ההורה או עם בן או בת הזוג כמות שהוא: בהבנה, בריסון וברוך. גם בפרהסיה. כשלומדים לקבל את בני משפחתנו ש"התכנסו" לתוך עצמם – מבחינים בהבלחות של תובנות שלא בלטו או לא נודעו קודם לכן- זה הפרס על הליווי היומיומי אותם. האמירות המפתיעות העולות מעומק הלב של חולי האלצהיימר הן בבחינת ניסים שכדאי לנצור ולזכור. משהו שיש בו מן הנס ומן הפלא כמו מילותיו הראשונות של תינוק שנחרטות בזיכרון המשפחתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם