הקרב בזיר"ה: עו"ד פרזנטי נגד הפיראטים ברשת
עו“ד ערן פרזנטי, נלחם באמצעות חברת זיר"ה באתרים שמפיצים סדרות וסרטים ומפרים זכויות יוצרים. בראיון מיוחד הוא מסביר מדוע מבחינתו המלחמה לא אבודה, מספר על התלונות והאיומים שהוא מקבל, וקובע: הצפייה הישירה הורסת את התרבות הישראלית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההורדות הפיראטיות לא נולדו בשנת 2008, וגם לא הסתיימו אז. מדובר בתופעה עולמית, אבל כאן בארץ היא מגיעה לממדים חריגים. כמעט בכל בית בישראל מכירים אותה היטב ומקרוב, על מסך הסלולרי והמחשב הביתי, ואפילו על המרקע בסלון. מעתיקי התוכן הישראלים אינם בוחלים באמצעים, ובטח לא מתחשבים בהפסדים הכלכליים העצומים שנגרמים ליוצרים. כל סדרה ישראלית מועתקת מיד לאחר שידורה לעשרות אתרי אינטרנט שמאפשרים לצפות בתוכן חינם, ושם היא פוגשת את כל הסרטים הישראליים שמככבים בבתי הקולנוע, כמו גם מגוון סדרות איכותיות מחו“ל, שחלקן כלל לא נרכשו לשידור בארץ.
החגיגה הזו נמשכת שנים. תוכנות לשיתוף קבצים קמו ונפלו, אך ברחבי הרשת תמיד נותרו אתרי הצפייה הישירה, מציעים את מרכולתם לכל דורש וללא תשלום. אף שחוק זכויות היוצרים החדש שהתקבל בשנת 2008 הגדיר את הפצת התכנים המועתקים כעוולה אזרחית וכעברה פלילית שעונשה מאסר, המערב הפרוע של האינטרנט הישראלי המשיך להתנהל כמעט באין מפריע.
רק בשנת 2011 הגיע לשכונה השריף החדש שנשבע שיפסיק את החגיגה: חברת זיר“ה, ראשי תיבות של “זכויות יוצרים ברשת האינטרנט“. מאחוריה עומדים 11 גופי מדיה שנמאס להם לראות את התכנים שלהם מופצים ברשת באופן חופשי. עם מקימי החברה נמנות חברות הכבלים והלוויין, זכייניות ערוץ 2 וערוץ 10, ומפיצת הסרטים הגדולה בישראל, ‘יונייטד קינג‘. כל הגופים הללו מזרימים מיליוני שקלים בשנה לקופת זיר“ה, שמנהלת בעבורם את המלחמה בשודדים בעלי המקלדות.
הכוח המסתער של זיר“ה כולל בעיקר אדם אחד, שפעמים רבות נלחם בטחנות רוח, אך לא מפגין ולו גרם של ייאוש. זהו עו“ד ערן פרזנטי (44), שהפך בשנים האחרונות לאויב מספר אחת של קהילת הפיראטים הישראלית. לרשותו עומדת מערכת שלמה של ניטור מידע, שמאפשרת לו לתבוע מפעילים של אתרי אינטרנט המציעים לכל דכפין צפייה בסדרות וסרטים ישראליים ללא תשלום.
ברזומה שלו - השבתה מוחלטת של מגוון אתרי צפייה ישירה, ובהם WNET ו‘הורדות.נט‘, שהחשכתם הותירה מאות אלפי ישראלים מאוכזבים מול המסך. “אני מייצג אנשים שמשקיעים בקולנוע הישראלי יותר מכל אחד אחר“, אומר פרזנטי, “התעשייה הזו, מעבר לכך שהיא מסחרית, מייצרת תרבות ואמנות. סרטים ישראליים זוכים בפסטיבלים בינלאומיים, והקולנוע הישראלי הוא כבר לא בורקס. יש גם השקעה בסדרות טלוויזיה ברמה גבוהה ובאיכות שהולכת ומשתפרת בשנים האחרונות, מבחינת עלילה והפקה ומבחינת טכנולוגיה ואיכות שידור".
"המטרה שלנו בזיר“ה", ממשיך פרזנטי, "היא להגן על התעשייה הזו, להגן על היוצרים. כשאנשים מורידים תוכן באינטרנט, הם שוכחים לפעמים שמאחוריו עומדות אלפי משפחות בישראל שמתפרנסות מיצירה ותרבות. אני לא צריך אישור מאף אחד לכך שאני עושה את הדבר הנכון. אני פטריוט ישראלי“.
זיר“ה אינה העיסוק היחידי של עו“ד פרנזטי. אל שולחנו במשרד עורכי הדין מ‘ פירון ושות‘, בקומה גבוהה בבניין הממוקם במתחם הבורסה ברמת־גן, מתגלגלות תביעות רבות של ישראלים שמגלים פתאום שהיצירה שלהם – מאלבומי מוזיקה ועד מכנסי ג‘ינס – מועתקת ונמכרת או מחולקת חינם בידי אחרים.
את העיסוק המשפטי בקניין רוחני ירש מאמו, ד“ר שרה פרזנטי, מהבכירות שבמומחים הישראלים לנושא. הוא עצמו למד באנגליה ואחר כך באוניברסיטת תל־אביב, ומאז שנת 1997 הוא נלחם למען זכויות היוצרים. מאחוריו - המפיקים, התסריטאים, הבימאים והשחקנים. מולו - עשרות צעירים ובני נוער האוחזים מקלדת וחיבור מהיר לאינטרנט, שהוא רואה בהם אויבי הציבור, לא פחות.
בזיר“ה אין עובדים בתשלום. האנשים שיושבים בארגון ומקבלים החלטות עושים זאת בהתנדבות מלאה. שכר משולם רק לנותני שירותים חיצוניים, כמו עו“ד פרזנטי ולצדו חוקרים פרטיים ומפעילי מערכות שמזהות דליפות וקבצים בלתי חוקיים. כשתכנים כאלה מועלים לרשת, פרזנטי מתערב ושולח התרעות לאתרים ולמשתמשים.
“הפעילות היא לא רק באמצעות בתי משפט“, הוא אומר. “הרבה מהתוכן הלא חוקי נמצא באתרים זרים, בשירותי הזרמת וידאו כמו יוטיוב או באתרים לצפייה ישירה שמאפשרים לגולשים להעלות אליהם תכנים. יוטיוב מגן מאוד על זכויות יוצרים, משתף פעולה עם היוצרים ומסיר תכנים מפרים. הוא מעמיד לרשות בעלי הזכויות מערכות לאיתור התוכן הלא חוקי, ומאפשר להסיר אותו בקלות. אבל לא כולם יוטיוב, ויש אתרים דומים שלא מצליחים להשתלט על השיתוף הלא חוקי. הרעיון הוא לפנות לאתרי האחסון ולהסביר שהם מחזיקים בתוכן אסור. בדרך כלל די בהתרעות כדי לעצור אותם ולגרום להם להסיר אותו“.
ואם הם מחליטים להתחכם או להתעלם?
“אנחנו שולחים מכתבי התרעה ומגיעים לבתי משפט אם יש צורך. השופטים מבינים לחלוטין את הצרכים שלנו, והחוק עומד לצד היוצרים באופן מלא. אם כלו כל הקצין, בית המשפט מוציא הנחיה, אנחנו פונים אל ספקיות האינטרנט, והן חוסמות את הגלישה לאתרים שמציעים הורדות בלתי חוקיות או צפייה ישירה בתוכן לא חוקי“.
היעד העיקרי של זיר“ה, אומר פרזנטי, הוא האתרים הגדולים שמפרסמים תכנים כאלה, ולא הגולשים הצורכים אותם. “זו החלטה של חלוקת משאבים. קשה יותר לפעול נגד משתמשים פרטיים. זיר“ה לא מגיעה אליהם ולא תובעת אותם, למרות שהמערכות שלנו מצביעות על הרבה אנשים שמבצעים פעילות חריגה ברשת. מול המשתמשים הפרטיים אנחנו מאמינים יותר בחינוך מאשר באכיפה".
“מבחינתנו גם קהילת המתרגמים ברשת היא קהילה עבריינית שגורמת נזק", מדגיש פרזנטי. "יש בתקשורת המציירים אותה כהרואית, ומתארים איך אנשים עובדים שם ללא תמורה כדי לתרגם סדרות וסרטים מחו“ל לטובת הציבור, אבל משפטית אין בעיה להוכיח את הפרת הזכויות בתרגום. אנחנו פשוט עוד לא עוסקים בזה“.
אחד מאתרי הצפייה הישירה הגדולים בישראל הוא ‘סדרות‘ (sdarot.pm). מנהל האתר סירב להיפגש איתנו או לשוחח בטלפון, מחשש שזהותו תיחשף, אבל הסכים להתראיין בעילום שם באמצעות דואר אלקטרוני, ובלבד שיוכל לנצל את ההזדמנות כדי להתמודד עם טענותיו של פרזנטי. “אני שומר על מעטה חשאיות ורמת מידור גבוהה כדי שלא יינקטו נגדי צעדים משפטיים“, הוא מסביר. “יש דרכים להתמודד מול האיומים מצד זיר“ה, אבל מטעמים מובנים לא אוכל לפרט אותן“.
בעבר כבר פנו אליו מזיר“ה, באמצעות גורם שלישי, כדי שיסיר סדרות ישראליות השייכות לגופים שהחברה מייצגת. הבקשה נענתה בחיוב והתכנים הוסרו. “באותה הזדמנות שאלנו את זיר“ה אם יש אפשרות להסדיר את עניין זכויות היוצרים באמצעות תשלום תמלוגים או בכל דרך אחרת. התשובה הייתה שהם לא מתעסקים בזה ותפקידם לאכוף את שמירת הזכויות ותו לא“, הוא מספר.
המשמעות, לטענת מפעיל ‘סדרות‘, היא שהחברה הזו הוקמה רק כדי לסגור אתרים קיימים וליצור הרתעה מפתיחת אתרים נוספים, ולא כדי לסייע לבעלי הזכויות לקבל את התמורה הראויה להפצת יצירתם. “השאלה היא אם מבקשים את טובת היוצרים, או שרוצים לכפות על ציבור הגולשים בישראל לצרוך את התוכן רק בדרכים שהגופים המרכזיים מעוניינים בהן. בישראל קיים גוף ששמו אקו“ם, ‘אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו“לים‘, שחלק מתפקידו הוא הסדרת תשלום התמלוגים לאמנים בתחום המוזיקה תמורת השימוש ביצירות. אני בטוח שאם היה גוף דומה שפועל בתחום הווידאו, הוא היה מכניס כסף רב לבעלי הזכויות“.
פרזנטי מודה שהמטרה מבחינתו היא להרתיע את מקימי האתרים. האמצעי העיקרי לכך, הוא אומר, הנו פגיעה כלכלית – גם בהטלת קנסות דרך בתי המשפט, אך בעיקר בפנייה למפרסמים שמציבים מודעות באתרי השיתוף הלא־חוקיים. לדבריו, בעבר הייתה הפיראטיות בישראל עסק כלכלי שגלגל סכומי עתק, והמעורבים בה היו גורמים עברייניים של ממש, אך מאז הצליחה זיר“ה לצמצם את הרווחים וכך גם את המוטיבציה להקים ולתפעל את אתרי ההורדות.
“עד שהתחלנו לפעול, הפיראטיות נוהלה על ידי גורמים שמטרתם לא הייתה להביא תכנים חינמיים לציבור אלא לייצר הרבה כסף. הם הקימו מנגנונים שלמים, העסיקו בגרושים ילדים שהעלו תכנים, ויצרו תעבורת גולשים. הם ידעו לעשות מזה כסף על ידי מכירת שטחי פרסום לעסקים לגיטימיים כביכול, שלא ידעו איפה הם קונים את הפרסומות שלהם. הפעילות הזו, נכון להיום, הפסיקה. גוגל הפסיקה לפרסם שם, בתי עסק כבר לא מפרסמים כי אנחנו פונים אליהם, והרווח קטן בהרבה ממה שהיה לפני שלוש שנים, אם הוא בכלל קיים“.
“רבים מהנתבעים היו דווקא דתיים, חובשי כיפות סרוגות“, מוסיף פרזנטי, “ואני מניח שגם רבים מהצרכנים של התוכן. כשאתה גולש באינטרנט, השיוך הדתי נעלם. יש תוכן שהוא פחות מקובל אצל דתיים ויותר חזק אצל חילונים, כמו הסדרה ‘משחקי הכס‘, אבל אני מניח שבפועל היא לא פחות פופולרית במגזר הדתי. גם בבתים שאין בהם חיבור לכבלים וללוויין, ולפעמים אין בכלל טלוויזיה, יש מחשב וצורכים דרכו תכנים באופן בלתי חוקי".
"כשאנחנו סוגרים אתרים שמפרים זכויות", אומר פרזנטי, "אני מקבל מיילים מאנשים שלא מזדהים בשמם המלא אבל אומרים שהם שומרי מסורת ושאין להם טלוויזיה בבית, ולטענתם הדרך היחידה שלהם להיחשף לתכנים היא באמצעות האינטרנט. הם מאשימים אותי שאני מונע מהם את החשיפה לתרבות, היית מאמין?“
לצד אתרי ההורדות צצו לא מעט אתרים שמשקרים לציבור הגולשים, ומעלים דפי אינטרנט שכאילו מציגים תוכן לצפייה ישירה, אך בפועל לא מוחזק על גבי השרתים שלהם שום קובץ וידאו. הגולשים מגיעים לדפים עמוסי פרסומות, ולא זוכים לשזוף עיניהם בסרט. התוצאה: ישראלים רבים נמנעים מגלישה לאתרי הצפייה הישירה שאליהם מפנה החיפוש בגוגל.
בזיר“ה רואים בכך תרומה נוספת למלחמתם: ככל שיהיו יותר אתרי אינטרנט שימכרו לגולשים פרסומות במקום תוכן, יותר ישראלים יבינו שעדיף להם לצפות בסדרות חדשות כמו ‘זגורי אימפריה‘ או ‘איש חשוב מאוד‘ בפלטפורמות החוקיות - אתרי האינטרנט של חברות התוכן, או שירותי הצפייה בתשלום של הכבלים והלוויין.
“תחום ההורדות הלא חוקיות באינטרנט הישראלי הולך ומצטמצם כפועל יוצא של הפעילות המשפטית שלנו, יחד עם העובדה שקשה יותר למצוא את התוכן לצפייה ישירה“, טוען פרזנטי. “אחרי שלוש שנות פעילות נמרצת הצלחנו להביא לכך שמסובך להשיג תוכן לא חוקי באינטרנט. אם פעם כל סבתא הייתה יכולה לצפות באיזה פרק שהיא רוצה, היום זה מסובך. המון קליקים, המון פרסומות, ומנגנון הרווחים של הפיראטים קטן הרבה יותר".
“בנוסף, החברות הגדולות מציעות היום צפייה בתכנים בצורה נוחה", ממשיך פרזנטי, "תמורת חמישה או שישה שקלים יכול מנוי של ‘יס‘ או ‘הוט‘ לצפות בתוכנית מוקלטת, וברוב המקרים הוא בכלל לא צריך לשלם. היוצרים מזמינים אותו לצפות בתוכן מתי שנוח לו, בפלטפורמה שהוא מחזיק, והוא מבין שאין לו מה לחפש באינטרנט“.
מנהלי ‘סדרות‘, כמו מפעילי אתרים אחרים לצפייה ישירה, מוצאים עצמם במרדף טכנולוגי בלתי פוסק בגלל פעילות זיר“ה. הם מחליפים שוב ושוב שרתים וכתובות אינטרנט, מה שמחייב את שוחרי הצפייה לעקוב אחר עמוד הפייסבוק של האתר, כדי לדעת איך להגיע לתוכן למרות חסימות הגישה. “יש לנו כמות שרתים ענקית בכל רחבי הגלובוס - במדינות אירופה, בארה“ב. העובדה שהם לא בישראל היא בעיקר בגלל זיר“ה“, אומר מנהל האתר.
פרזנטי לוחם בפיראטיות מאז 2005, הרבה לפני הקמת זיר“ה. כל מי שחי ברשת באותם ימים זוכר את אתר ‘ליונטוורק‘, שהציע קישורים להורדת תוכן באמצעות תוכנת שיתוף הקבצים ‘אימיול‘ ז“ל. זה היה גן עדן של סרטים, סדרות ותוכנות, שהועלו לרשת במהירות מעוררת התפעלות מיד עם שידורם או הקרנתם בפלטפורמות הרגילות. כשלוחמי זכויות היוצרים הצליחו להטביע את הספינה של ליונטוורק, חוו הפיראטים טלטלה שמהדהדת עד היום.
“בימים ההם המחוקק זלזל באינטרנט“, טוען פרזנטי. “הוא לא האמין שתופעת ההורדות היא כה הרסנית, ולא נתן את הדעת למה שעלול לקרות בתוך שנים בודדות. זו הייתה שגיאה“. רק בשנת 2008 התקבל כאמור התיקון לחוק זכויות היוצרים, שקובע כעת בסעיף 15 כי “העמדת תוכן לרשות הציבור“ מהווה הפרה של הזכויות. עד אז העתקת תכנים הייתה עבירה פלילית, אך פעולה של הפצת תכנים באינטרנט כך שאחרים יוכלו להוריד אותם, הצליחה לשרוד שנים ארוכות בתחום האפור.
“החוק היה צריך להיות ברור יותר“, אומר פרזנטי. “בפן הפלילי שלו הוא לא ברור עד היום, לא כמו בהעתקת תוכנות בצורה לא חוקית, ששם גבולות הגזרה ברורים יותר. הפרת הזכויות בצפייה ישירה, למשל, דורשת פרשנות משפטית“. בתחום האפור נמצא גם דינו של המשתמש היחיד שמוריד תוכן לא חוקי אל מחשבו האישי. זיר“ה, כאמור, לא רודפת אחריו - מקוצר רוח ומעבודה קשה.
ואתה טוען שאתה מסוגל להתמודד עם הג‘ונגל הזה, למרות שכל ילד יכול לפתוח אתר אינטרנט על שרת מרוחק, ולהתחמק מהחסימות שלך באמצעים טכנולוגיים כמו שרתי פרוקסי שמשמשים כנקודת מעבר?
“אפשר לנצח. תתפלא לשמוע שבמדינות מסודרות ובתרבויות עם מצפון אישי, שלא גונבים בהן, אנשים מוכנים לשלם על תוכן. אתה שואל אותי על ניצחון? הניצחון הוא לא שלנו, לא שלי ולא של זיר“ה. זה ניצחון של החברה הישראלית, מפני שאם יהיה כלכלי יותר ליצור תוכן איכותי, יהיה יותר תוכן איכותי. תיווצר כאן מציאות תרבותית וכלכלית שתאפשר למפיקים ליצור עונה שנייה ושלישית לסדרות, ולעשות זאת בפרקי זמן קצרים יותר, מפני שהם יכולים לעמוד בכך מבחינת המשאבים“.
מאחורי הפיראטיות ברשת עומדים גם אנשים שמגדירים את עצמם כפעילים חברתיים. הם טוענים שהמטרה שלהם היא להנגיש את התוכן ולהציע למעוטי יכולת את מה ש‘יס‘ משדרת בתשלום?
“אין דבר כזה פיראטיות אידיאולוגית. זה כמו שוד בנק אידיאולוגי. לגנוב ממישהו את הקניין שלו ולחלק אותו לאחרים לשם החלוקה - זו לא אידיאולוגיה. אלה אנשים שלא אכפת להם מאף אחד. ההורדות הלא־חוקיות פוגעות בכל שדרת התעשייה, מנערת המים ועד לבמאי הראשי. אידיאולוגיה לא יכולה לבוא על חשבון אחרים. זה לא שחרור אסירים פוליטיים שנעצרו על לא עוול בכפם, זו לא לגליזציה. זו גנבה. הטענות הללו מגיעות מעבריינים שרוצים לתת כסות לגיטימית לפעילות הלא־חוקית שלהם".
“פעם ניהלתי תביעה מול בחור מהצפון שהפעיל אתר אינטרנט לא חוקי", מספר פרזנטי, "הוא התחיל למכור ברשת חולצות עם לוגו האתר שלו כדי לממן את הוצאות המשפט. כמה ימים לפני שהגיע לבית המשפט, הוא קרא לציבור לבוא לדיון. הבטיח שהאולם יהיה מלא מפה לפה ושהוא יוכיח לכולם שמדובר במאבק ציבורי. אף אחד לא הגיע. אפילו הציבור לא מאמין להם, הציבור רק רוצה להוריד סרט בחינם. לא אכפת לו מאיפה הוא מגיע“.
לכאורה, חיסול אתרי הצפייה הישירה אמור להיות פשוט. לאינטרנט, פרוע ככל שיהיה, יש “שערים“ ברורים - ספקיות האינטרנט. כדי להוריד תוכן לא חוקי או לצפות בו, כל גולש צריך להתחבר לספקית.
אז למה הן לא מנסות לבלום את התופעה?
“כי הן לא מעוניינות בכך“, טוען פרזנטי. “הרי במידה מסוימת התוכן הלא־חוקי הוא סיבה להתחבר לאינטרנט, ובטח להרחיב יותר ויותר את פס הגלישה. אחת מספקיות האינטרנט אפילו העלתה קמפיין פרסומי שבו רואים איך בחיבור שלה מורידים סרט מהר יותר. תבין את החוצפה: מספרים לגולשים שהם יכולים לגנוב במהירות רבה יותר. נותנים לזה לגיטימציה".
“באופן ברור, ספקיות האינטרנט נהנות מהתעבורה", אומר פרזנטי, "לכן בינן לבין הגולשים יש העלמת עין וקשר שתיקה. הרי אפשר לראות בקלות, ובאופן אוטומטי, אם מישהו מוריד כמות אדירה של תוכן בתוך שעות בודדות. אפשר לראות מה הוא מוריד ומאיפה הוא מוריד, ואפשר, לכל הפחות, לשלוח לו דוא“ל אזהרה: 'אדוני, אתה מוריד משהו לא חוקי, אתה פוגע בפרנסתם של אחרים'".
ומה קורה כשאתם דורשים מהן לחסום את הגישה לאתר מסוים?
“יש ספקיות שמכבדות את החלטות בית המשפט, ואם השופט מורה על סגירת אתר או על חסימת משתמש הן יבצעו זאת. אחרות מתנגדות וטוענות שבית המשפט לא יכול להורות על סגירת גישה. אותי זה מקומם. אם בית המשפט מורה לחסום, הספק צריך לחסום ולא לנהל מערכה בשם חופש הגלישה“.
לטענת פרזנטי, בבסיס הבעיה עומדת התחרות האדירה בין ספקיות האינטרנט. “לפני עשר שנים, כשהתקשרת עם ספק, היה גבול עליון לצריכה החודשית שלך“, הוא מזכיר. “בחוזה היה כתוב שאם תעבור את המכסה, תשלם יותר על כל מגה־בייט של גלישה. היום בגלל התחרות כל ספקית מציעה נפח בלתי מוגבל, מה שהופך את האינטרנט למערב פרוע.
"הן אפילו לא מוכנות לקחת את האחריות ולהחליט ביחד על תשלום חודשי קבוע, שיושת על כלל המשתמשים ויועבר לקופה שתוקדש לשחקנים, לאמנים וליוצרים", אומר פרזנטי, "זה מודל שהיה נהוג בישראל בעבר, כשהתחילה תעשיית ההעתקות של קלטות השמע, שפשוט הרגה כאן את האמנים וסגרה אולפנים וחנויות. המדינה תיקנה אז ‘גמול קלטות ריקות‘. אמרו: נקבע מס כך שעל כל קלטת ריקה שנמכרת, ניתן חמש אגורות ליוצרים. אספו את הכסף במשך שנים, חילקו אותו פעם אחת לאמנים, וזהו. אבל אז עברו לדיגיטל, ולא העתיקו את המודל“.
לא תתפלאו לשמוע שבישראל 2014, מי שנחשבים בעיני הציבור למזיקים הם דווקא פרזנטי וזיר“ה, ולא גנבי התוכן. עורך הדין הנמרץ, נשוי ואב לשלושה, מקבל עשרות איומים על חייו בכל פעם שהוא מצליח להוריד מהרשת את אחד מהאתרים הבלתי חוקיים. “היה אתר שניסינו לטפל בו ותקפו אותי בצורה מופרעת, ברמה כזו שהמשטרה התערבה“, הוא מספר. “אנשים מתקשרים אליי, שולחים מיילים ותוקפים אותי, שואלים למה סגרנו את האתר, למה אנחנו עושים להם את זה. אמהות מתקשרות אליי בשם הילדים שלהן כדי למחות נגד הפעילות שלנו".
“אני לא אויב הציבור", מבהיר פרזנטי, "תעשיית הבידור משרתת את כל האזרחים בישראל, כולם רואים את ‘ארץ נהדרת‘ וצופים בסדרות הישראליות ב‘הוט‘ או ב‘יס‘, ומשפחות חיות בזכות העבודה שהתחום מספק. אבל אנשים לא עושים חשבון נפש, לא מרגישים שהם לא בסדר. אנשים חושבים שמותר להם. בעיניי, יש לנו בעיה ציבורית“.
אולי הבעיה הציבורית הזו מתחילה בכך שמערכת החינוך או תנועות הנוער לא מוצאות לנכון לעסוק בנושא הזה, ולא אומרות מילה על הורדות בלתי חוקיות ברשת?
“אספר לך יותר מזה: פעם הלכתי עם הבן שלי לבית הספר, והמורה הקרין שם סרט באמצעות מחשב. הסרט נפתח בכתובית: ‘הורד מאתר האינטרנט איקס‘, כלומר, אתר לשיתוף קבצים. חשבתי: אלוהים אדירים, אתה המורה מקרין להם סרט לא חוקי! אתה גנב! מה לימדת את הילדים? שמותר להם לגנוב, בכיף, מתי שבא להם".
“מערכת החינוך צריכה להפגיש את בני הנוער עם היוצרים והמפיקים, כדי שהתלמידים יסתכלו להם בעיניים ויראו את המציאות", ממשיך פרזנטי, "אני חושב ששר החינוך צריך לתת את הדעת על הנושא הזה. אם משרד החינוך יהיה מוכן להקצות זמן, נדאג להביא מרצים לבתי הספר ולהסביר לילדים במה מדובר. בעבר הייתי מרצה בפני חיילים בבסיסים ומסביר להם שהפיראטיות מסוכנת כי היא הורסת את התרבות של כולנו. אני מאמין שגם זו דרך להתמודד עם התופעה“.
הרושם שמתקבל מדבריו של פרזנטי הוא שזיר“ה לבד במערכה. המשטרה לא עושה כלום, וחברי הכנסת לא יכניסו את ראשם לסוגיה שהם עלולים להיכוות ממנה. “המשטרה צריכה להיות פעילה יותר בתחום ההורדות. היא נקודתית מאוד, ופועלת רק כשאנחנו מערבים אותה. היא לא יוזמת. אבל זה לא חדש שבעברות רכוש המשטרה לא עושה כלום. פרצו לבית שלך או גנבו לך את הרכב - תקבל אישור לביטוח. אותו הדבר באינטרנט".
“רק בבית המשפט יש לי גב", אומר פרזנטי, "שם לא מזלזלים היום בקניין הרוחני ובזכויות היוצרים, לא באינטרנט ולא מחוץ לאינטרנט. זו זכות כלכלית וקניינית שיש להגן עליה בכל הכלים שהמחוקק נתן. אבל הכנסת? היא כולה מונעת על ידי לוביסטים. תחום ההורדות הלא־חוקיות לא מעניין את חברי הכנסת. כשאתה מנסה לתקן חקיקה כך שהיא תיתן לך כלים להתמודד עם הבעיה, אתה לא מצליח כי במאבק הזה אין רווח פוליטי. ההפך, מי שיילחם נגד הורדות לא חוקיות יושמץ ברשתות החברתיות“.
מנהל אתר ‘סדרות‘ דווקא סבור ששיתוף התכנים ברשת לא פוגע בהכנסותיהם של בעלי הזכויות. “להפך“, הוא אומר, “זה תורם לחשיפה מוגברת, מושך קהל חדש להתעניין בתכנים, ואת אותה התעניינות ניתן למנף לרווח בדרכים אחרות, ללא גביית תשלום על התוכן עצמו. הפתרון היחיד הוא הורדת מחירים מצד ספקי התוכן ומתן אפשרות חלופית לצפייה בתכנים. אתרי הצפייה הישירה צומחים מפני שבארץ אין שום חלופה הולמת לשירות של חברות הכבלים והלוויין, כמו למשל אתר ‘נטפליקס‘ שקיים בארה“ב“.
עו“ד פרזנטי, אולי יש אמת בטענות האלה של אתרי השיתוף? הרי יש סדרות שדווקא ההורדות יצרו סביבן באזז, מה שהביא לצמיחת קהל הצופים.
“מעליב להעלות את הטענה הזו. אם תראה סרט באינטרנט, תלך לראות אותו אחר כך בקולנוע? זו טיפשות, כבר ראית את הסרט. מעבר לכך, מי אתם שתעשו את השיקולים הכלכליים של יוצרי התוכן? אני יכול להיכנס למכולת, לגנוב מילקי ולחלק אותו חינם ברחוב, כי לדעתי זה יגדיל את הצריכה של המוצר? ודאי שלא. אז מדוע העתקת תוכן לא חוקית זוכה לשלל תירוצים מגוחכים כאלה? אגב, לפני עשר שנים, כשההורדות באינטרנט התחילו לתפוס תאוצה, יצאו כמה אמנים בהכרזה שהם יפיצו את החומרים שלהם חינם באינטרנט ויתפרנסו מההופעות. בלשון המעטה, זה לא הוכיח את עצמו“.
באחרונה יצאה זיר“ה בקמפיין שמנסה להסביר לקהל הישראלי מדוע צריכת תוכן לא חוקי היא מעשה גזלה שפוגע בתרבות הישראלית. באחד התשדירים, שמוקרנים בעיקר באולמות הקולנוע בשלב הפרסומות, נראית להקה שמנסה להופיע על במה אך כלי הנגינה נחטפים בזה אחר זה מחבריה. לבסוף המיקרופון של הסולן נלקח גם הוא, וקולו לא נשמע. המסר של זיר“ה ברור: אם תמשיכו להוריד סרטים וסדרות באופן לא חוקי, לא יהיה לכם מה לגנוב.
“בחרנו קמפיין חינוכי ולא קמפיין מאיים, כי אנחנו חושבים שאפשר לחנך צרכנים להתנהגות אחרת“, מסכם עו“ד פרזנטי. “חינוך נכון יוכל לשנות את נקודת המבט של דור העתיד, שאולי יבין שצפייה ישירה היא לא שעשוע. היא שוד“.
התנהגות הגולשים הדתיים ברשת איננה שונה באופן מהותי מזו של הגולש החילוני הממוצע, בכל הקשור להורדות לא חוקיות וצפייה ישירה בתכנים המפרים זכויות יוצרים. האם המציאות הזו נגזרת מעמדה לא ברורה של ההלכה? התשובות ההלכתיות בנושא, המופיעות ברשת בעשרותיהן, אכן מציגות לגולשים גבולות גזרה עמומים, לא חד־משמעיים.
רבה של קריית־ארבע, הרב דב ליאור, מתיר את ההורדות הלא־חוקיות. “שירים שנמצאים באינטרנט מותרים ופרוצים לכול, ולכן מותר לצרוב אותם לדיסקים, כמו שמותר להקליט שירים מהרדיו“, קבע הרב ליאור בעבר. “יש מושג של ‘אבֵדה ששטפה נהר‘. פירוש הדבר הוא שאדם ירד לרחוץ בנהר, הניח את בגדיו מחוץ לנהר, והגלים באו ושטפו את בגדיו. אדם כזה, אפילו אם הוא יצעק כל היום שהוא לא מתייאש מאבדת בגדיו, זה לא יעזור לו. מי שמוצא את בגדיו זכה בהם. אותו הדבר באינטרנט: מכיוון שאין ליוצרי הסרט שליטה, זה אבוד מבחינתם“. לכן, לטענתו, ליוצרים כבר אין בעלות על מה שיצרו, ומותר להעתיק, להפיץ ולהזרים ברשת כל מידע נפוץ.
עמדתו של הרב ליאור לא זכתה לתמיכה מצד פוסקים אחרים. רובם המוחלט מתייחס בשלילה להעתקת תוכנות ולהפרת זכויות יוצרים של סרטים וסדרות. “הורדות בלתי חוקיות הן מהעברות החמורות ביותר“, אומר הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר ‘אורות שאול‘ ברעננה. “ראשית מדובר בגזל, המתואר בתורה כאחת הסיבות המובהקות למבול – ‘כי מלאה הארץ חמס מפניהם‘. זה גם הנושא העומד במוקד סיום תפילת נעילה – ‘למען נחדל מעושק כפינו‘. אני מתקשה להבין את סולם קיום המצוות של אלה שמקפידים על עניינים מהותיים פחות, ואפילו על גזרות דרבנן, ודורכים ברגל גסה על עניינים כאלה".
“שנית, מדובר גם בעוול מוסרי" ממשיך הרב שרלו. "אדם או חברה עבדו ועמלו והשקיעו, ומי שמוריד באופן לא חוקי עושה להם עוול, אפילו אם יש לו תירוצים מרתקים ויצירתיים על ‘החברות הגדולות‘ או ‘אבדה מדעת‘. שלישית, זה חילול השם נורא שמדינת ישראל נמצאת במקום גבוה מאוד ברשימת השימוש הלא־חוקי בתוכנות. איך אפשר לראות במדינה ערך ולהתפלל לשלומה, ובד בבד לאפשר את הצגתה כבלתי מוסרית?“
הרב שרלו דוחה את טענות מפעילי האתרים בדבר תמיכתם העקיפה בפעילות האמנים והיוצרים
“בסולם המצוות הדתי, ענייני צניעות נמצאים בראש סדר היום, ואילו ענייני גזל נמצאים בתחתית הסולם", אומר הרב שרלו. "זהו עיוות שהנביאים דיברו עליו חזור ודבר, ונראה שהמציאות מוכיחה כי למסר הנבואי יש גם היום חשיבות חיונית להליכה בדרך השם ולקיום מצוותיו. הלוואי שנזכה למערכת חינוך שמתוך עולם הקפדה הלכתי, יראת שמיים ואהבתם, תחנך גם לדרך היושרה והנקיות הממונית“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם