בלי שכרון כוח, בלי שנאה ובלי גזענות
הגורם המסכן את קיומנו אינו רק האויב, אלא הזחיחות והעדר שיקול הדעת הזורחים מפניהם של נערי 'כהנא חי' מול מצלמות הטלוויזיה או מסטטוס יהיר של עיתונאי מהשמאל
הפגנה בצומת גוש עציון בעקבות פיגוע הדקירה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מאות ליוו את דליה למנוחות: "לא ישברו את עמידתנו"
- המפכ"ל לשעבר חפץ: "לאסור על ערביי ירושלים לנהוג"
וכעת, לפרספקטיבה, מבט כללי יותר. לאן כל זה הולך, ומה עושים. כת אחת אומרת – מפסיקים לגור בגוש עציון, מתכווצים בתל אביב, מוחקים את הר הבית מרשימת המקומות הלגיטימית לבקר ול(רצות) להתפלל בהם. זה לא הזמן ל - - - (מלאו את החסר). כת אחרת אומרת את ההפך – מגבירים נוכחות בכל המקומות, לא מתכווצים אלא עושים שריר. זה בדיוק הזמן ל --- (כנ"ל).
ומה האמת? האמת שאין אמת. אנחנו פוסעים על חבל דק ותהום דמים משני צדנו, הדרך שבה נלך תקבע אם ניפול או נקום, נחיה או נמות. הכלים שלנו להתנהל במציאות הזו הם שלושה בלבד: כוח, חכמה ומוסר. אף אחד מהשלושה הללו לא יצלח לבדו. צריך להשתמש בשלושתם, כאחד. כבר כמעט שבעים שנה אנחנו רוקדים עם השכנים שלנו ריקוד דמים מסובך מאוד וחסר פתרון. צעד קדימה, שניים לאחור, נופלים וקמים וחוזר חלילה.
את הריקוד הזה צריך לנהל בשילוב המקסימלי של תבונה, כוח והגינות, לנשוך שפתיים כשנופלים, ולא להתלהב מדי כשמצליחים. בלי שכרון כוח, בלי שנאה ובלי גזענות. דווקא בגלל שאנחנו פוסעים על פי תהום, וילדינו העומדים בתחנות האוטובוס בכל
כוח, תבונה ועוצמה מוסרית
הידיעה שלחיינו כאן ישנה חשיבות עצומה, כי אין לנו מקום אחר, הידיעה שאיננו צמאי דם, ונוהגים בהגינות גם בגרועים שבאויבנו, שאיננו דאעש. כל אלה מוסיפים כוח גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
הגורם המסכן את קיומנו כאן, אינו רק האויב, אלא הזחיחות והעדר שיקול הדעת הזורחים, למשל, מפניהם הצוהלות של נערי 'כהנא חי' מול מצלמות הטלוויזיה כמו גם מסטטוס יהיר של עיתונאי מן השמאל. השקעה בחינוך – בראש וראשונה חינוך למידות טובות – גם היא כוח. חייב מנהיג ישראלי – ובעצם כל אזרח – לראות את עצמו כאילו הוא פוסע על חבל דק מאוד, משני צדיו תהום דמים, והמפתח להישרדותו הם איזון ושמירה על שיווי המשקל בעזרת השלישיה הזו: כוח, תבונה ועוצמה מוסרית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם