אל תתפלאו שערביי ישראל לא מודים לנו

צריך להגיד את האמת: הסיכוי של ערבי-ישראלי להגיע לתפקיד בכיר במדינה הוא אפסי. אז מה הפלא שהם זועמים?

אמיר חצרוני | 12/11/2014 9:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
למה הם עושים את זה? מדוע בני דודינו לא אומרים תודה שהם לא חיים בכלוב ולא מתים מאבולה ובמקום זה מבעירים פחי אשפה, שורפים צמיגים ושולפים סכינים? מבלי להצדיק יידוי אבנים או חסימה לא חוקית של כביש, ובוודאי מבלי לומר מילה טובה על פיגועי דקירה – קשה לומר שאני לא מבין את הצד הערבי. שישים ושש שנים הם חיים כאזרחים שווי זכויות לכאורה, אך בפועל הם אזרחים סוג ב'.
 
צילום: יגאל לוי
הפגנה בכפר כנא צילום: יגאל לוי

הסיכוי של ערבי-ישראלי עם תעודת זהות כחולה, שלא לדבר על תושב מזרח ירושלים עם תעודה כתומה, להגיע לתפקיד של שר, מנכ"ל משרד ממשלתי, מנהל בחברה ממשלתית, רקטור באוניברסיטה, יושב ראש דירקטוריון בחברה בורסאית גדולה, עורך ראשי של עיתון או ערוץ טלוויזיה, ובעצם  כל תפקיד בכיר מחוץ ל"מגזר" שואף לאפס. אולי בעתיד יהיו ערבים שישברו את המחסים ; בינתיים, כבר 66 שנה, לא נתקלתי בהרבה דוגמאות כאלו.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- נתניהו: "נפעל בכל דרך נגד ההסלמה וההתססה"
- דנינו מאשים: "ההסלמה בגלל קיצונים משני הצדדים"

אנחנו מצקצקים בלשון וטוענים ש"כיף להיות ערבים בישראל", אך בפועל היכולת של ערבים להסתדר במדינת ישראל מבלי לאבד את הזהות התרבותית, האתנית והלשונית לא קיימת. תנסו לכתוב בערבית למשרד ממשלתי. במקרה הטוב, לא תקבלו תשובה אם תשאלו מישהו בערבית ברחוב איך מגיעים לאנשהו – סביר שהוא יקרא לשב"כ לעזרה.

זה לא חייב להיות ככה. בפינלנד, למשל, מדינה דמוקרטית באמת עם פחות תושבים מישראל, שפחות משישה אחוזים מאזרחיה הם שוודים (הערבים בישראל – לשם השוואה - מהווים למעלה מחמישית מהאוכלוסייה), מחויב כל ילד פיני ללמוד שוודית בבית ספר ולהגיע לרמה שמתקרבת לשפת אם. שוודים אזרחי פינלנד לא רק רשאים לפנות לרשויות השלטון בשפת אימם (ולקבל תשובה בשוודית!); הם גם ימצאו שלטים בשוודית ברחוב, בשדה התעופה, בתחנת הרכבת, בפארקים הלאומיים. הם יכולים ללמוד קורסים בשוודית בכל מכללה, ועומדת לרשותם אוניברסיטה שמלמדת רק בשוודית – Abo Akademi.

בישראל, מאידך, אחוז הערבים בסגל האקדמי זניח – ישנם גם מוסדות אקדמים שסגל המרצים שלהן לגמרי נקי מערבים. עד היום הוקמה רק מכללה אקדמית ערבית אחת, פרטית וללא תמיכה כספית מהממשלה (בניגוד לעשרות המכללות היהודיות שמסובסדות מכל כיוון). אותה מכללה לימדה – למרבה האירוניה - בעיקר בעברית. גם הניסיון המהוסס הזה נגמר רע, כאשר מל"ג סירבה לאשר למכללה להעניק תואר בתקשורת בנימוק שהסגל לא חוקר מספיק, הספרייה לא מצוידת, והבניין לא מתאים. ראיתי בחיי מכללות עם מרצים שפרסמו את מחקרם האחרון במילניום הקודם, שהספרייה שלהם קונה ספרים לפי קילו, והשיעורים מתקיימים בקרוואנים - ובכל זאת אף אחד לא אומר מילה - רק שהמכללות האלה ממוקמות באזור גוש דן ולא בנצרת.

הקיפוח התרבותי נמצא, כמובן, לא
רק באקדמיה. הסיכוי לשמוע שיר בערבית בגלגל"צ או ברשת ג' נמוך מאוד. הייצוג הערבי בועדות שמחלקות פרסים יוקרתיים כמו פרס ישראל ופרס ספיר של מפעל פיס הוא בגדר קוריוז. מצד שני, כאשר שרת התרבות מחלקת פרסים לסופרים ומחזאים עבור יצירות ברוח הציונות, באמת אין לערבים מה לחפש.

עוד לפני שמדברים על כלכלה ונדל"ן, הערבים הם עובדים זרים בארצם שלהם. הם רשאים לעבוד, זכאים לשירותים מינימאליים כמו ביטוח בריאות וביטוח לאומי, וזהו. מבחינה תרבותית - הם מחוקים. עכשיו, נתניהו מכריז שגם האזרחות של מי מביניהם שאינם נאמנים לחזון הציוני מוטלת בספק. מישהו צריך להסביר לראש ממשלתנו שלפי אמנת האו"ם, שישראל חתומה עליה, לא ניתן להשאיר אנשים ללא אזרחות. אזרחות היא זכות אוניברסאלית בסיסית שלא נלקחת אפילו מרוצחים, ובוודאי שאין לגזול אותה ממי שחטאם היחיד הוא בכך שהם מתנגדים לאופי הציוני של המדינה.

אפשר לבקש מהמיעוט הערבי לחרוק שיניים ולשמור על החוק; לא ניתן לדרוש מהם לתמוך באידיאולוגיה אשר מנציחה את מצבם הנחות ולא לקוות לשינוי מהותי.   
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

צילום: .

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק