איך נמנע את אסון האמוניה הבא
ישראל מלאה במפעלים המטפלים ומחזיקים חומרים מסוכנים בצמוד לאזורי אוכלוסייה אזרחית. לכן יש לפעול בצורה נחושה יותר כדי למנוע את האסון הבא
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- דיון בוועדת הפנים: אסון האמוניה הבא בדרך
- מחקר: נמצא זיהום ויראלי שהופך אותנו לטיפשים
למנוע את האסון הבא
אנו חיים במדינה קטנה וצפופה. פעמים רבות גדר פשוטה מפרידה בין אזורי מגורים ואזורי תעשייה. באופן שגרתי מובלים חומרים כימיים רעילים דרך שכונות מגורים למקום האחסון במפעלים. תקלות מתרחשות באופן יומיומי בזעיר אנפין, אך מספר פעמים בשנה מתרחשות תקלות חמורות יותר, המסתיימות בפגיעות חמורות ואף במוות. בחודשים האחרונים התרחשו מקרים דומים, כולל דליפת חומר כימי במפעל בעתלית, ושריפה במפעל פטרו-כימי בחיפה. דליפות הגורמות לחשיפה משמעותית לכימיקלים המשפיעה על בריאותנו.
דליפת אמוניה בעמק חפר
.
השאלות המובנות מאליהן, כגון: מדוע אירעה דליפת האמוניה; למה לקח זמן רב כל כך לעצור את הדליפה; וכיצד נהרג כבאי מיומן, כבר החלו להיחקר. אך אנו חייבים להסתכל אל מעבר למקרה הספציפי כדי שנוכל להבין את המציאות בעולם התעשייה וכיצד מתנהלת השמירה על הבטיחות בתעשייה. רק בהתבוננות מערכתית כזו נוכל למנוע טרגדיות אלה מלקרות שוב.
אחריות ממשלתית, תאגידית ואישית
כאשר מתרחשות תאונות בישראל, ישנה נטייה למצוא אדם הנושא באחריות, ולהאשימו באופן אישי. כששלושה עובדים נהרגו במפעל כימיקלים בחיפה בשנת 2010, ועשרות נוספים נפצעו, הנהלת המפעל והמשרד להגנת הסביבה הגיבו ואמרו כי היה זה מקרה בודד, שנגרם בשל עובדים אשר חרגו מפרוטוקול העבודה. כששני ילדים בירושלים מצאו את מותם בשנה שעברה מחומר הדברה שהושאר בביתם, הואשם המדביר בחריגה מנהלי העבודה. גם במקרה שאירע בשבוע שעבר, כשאלפי תושבים החיים בסמוך למפעל הוד-חפר פונו מבתיהם מחשש לפגיעת האמוניה והכבאי סאמר עסלי נהרג במילוי תפקידו, החקירה מתמקדת בטעותו של קבלן בודד.
אירועים אלו לא התרחשו בבועה מנותקת. כאשר מתרחשות תאונות תעשייתיות, הן אמנם לא מכוונות, אך הן לא "סתם תאונות". הן מתרחשות עקב הזנחה. הן מתרחשות בהקשר מערכתי, בה המערכת מאשימה קודם כל את הפועל הפשוט, בעוד שהמערכת עצמה כושלת בקידום תרבות של בטיחות בתעשייה וקבלת אחריות תאגידית.
למעשה, כאשר מתרחשות "תאונות" אלה, כולנו אשמים. משרד התעשייה המסחר והתעסוקה והמשרד להגנת הסביבה אשמים בכך שאינם אוכפים את נהלי העבודה הקיימים ואינם מקדמים נהלים קפדניים יותר. תאגידים ומנהלי הבטיחות אשמים בכך שאינם מטמיעים אמצעי זהירות בארגוניהם, אינם מקדמים תרבות של בטיחות בעבודה ואינם מעניקים תמריצים למניעת אסונות. גם הרופאים התעסוקתיים אשמים בכך שאינם מקפידים לחזור וליידע את העובדים בסיכונים הבריאותיים הכרוכים בעבודתם והחשיבות שבשימוש בציוד המגן. הציבור אשם בכך שאינו דורש מהחברות הקפדה על בטיחות העובדים והקהילה, חברות שאת מוצריהן אנו רוכשים מדי יום.
בתור רופא תעסוקתי וחוקר בתחום
בעוד שהטרגדיה האחרונה במפעל הוד-חפר הייתה עלולה להיות גרועה יותר, אם משרדי הממשלה והצרכנים לא יאלצו את התעשייה לנקוט בצעדי מניעה, הטרגדיה הבאה תהיה אכן גרועה בהרבה.
ד"ר אריק אמסטר MPH (מוסמך בבריאות הציבור), הינו רופא תעסוקתי, מרצה בבית הספר לאוניברסיטת חיפה לבריאות הציבור וחוקר בבית ספר הארוורד לבריאות הציבור. ד"ר אמסטר הוא בוגר תכנית פולברייט לחילופי מרצים וסטודנטים המנוהלת ע"י קרן חינוך ארה"ב-ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם