ראשי » חדשות » דעות

ירושלים היא גם הבית שלנו

כשאני שומע פוליטיקאים אומרים את המילה "ירושלים", אני כבר יכול לספר לכם איך זה יגמר כי לא תושבי העיר הם החשובים אלא הסמליות שהעיר מייצגת

חדר הוועדה לתכנון ובנייה ממוקם בקומה האחרונה בכיכר ספרא בירושלים. את החדר עוטפת מרפסת הצופה לנוף פנורמי בלתי נגמר של העיר המורכבת והמופלאה בעולם – חדש וישן, קודש וחול. לפעמים, בין דיון אחד לאחר, בעיקר כשקשה ויש מתח ועצבים באוויר, אני יוצא לשטוף את העיניים, לנשום עמוק אוויר הרים צלול כיין ולרעוד מעצם המחשבה על "עיר הקודש".
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- דיווח: אבו מאזן משתתף בפגישה בנוכחות נתניהו בירדן
- רוסיה מכחישה: "הטענות כלפינו הן סיפורי אימה"

"עיר הקודש" אנחנו אוהבים לקרוא לה, כי היא באמת כזו, וכל כך הרבה כבר נכתב על הקדושה שלה. נורא נעים לעמוד ולהביט בה מלמעלה, להתפעם מהסמלים שלה שכולנו מכירים. "ירושלים של מעלה", האידיאל, הרעיון הנצחי, העיר שחוברה לה יחדיו. בטקסס יש נפט, באפריקה יש יהלומים ובירושלים יש עוצמה רוחנית היונקת מההיסטוריה ומעצבת את פני העתיד.

וכמו כל משאב אחר, יש מי שרוצה לעשות ממנו רווח. בכל העולם וגם בישראל קשה למצוא מי שלא יקפוץ על המציאה – אם רק יזכירו את עיר הבירה, או שיתערבו במה שקורה בה – הרווח כבר מובטח. כבר הרבה שנים שכולם מחפשים לעשות על ירושלים סיבוב, ובמקום שקדושתה תהיה מקור של השפעה והשראה היא הופכת להיות מקור של חולשה וסכסוך, המרחיקים את העולם ומנתקים לאט
לאט את ירושלים מאוהביה.

בעשור הראשון של שנות האלפיים ירושלים התדרדרה בקצב מסחרר והייתה שם נרדף לצרות. תושביה הוותיקים עזבו אותה, חברות עסקיות ברחו ממנה ותיירים נשמרו ממנה. הכוחות הקיצוניים הלכו והשתלטו על המציאות היום יומית והעיר שכולה קסם שקעה בעננה של אפרוריות, שחיתות ודיכאון.
אך בעשור השני החלו כוחות אחרים לקחת אחריות על העיר: כוחות צעירים ומתונים המביאים עימם אנרגיות השמורות בד"כ רק לקיצונים. בהרבה עבודה קשה חזר הקסם לרחובות העיר המופלאה שעברה תהליכים בלתי רגילים של התחדשות – תרבותית, רוחנית, תיירותית וספורטיבית. בין סמטאות שוק מחנה יהודה שחזרו לחיים לבין ה"ארנה" החדשה על 12,000 המקומות שבה קם דור חדש שלא מוכן לקבל את המציאות כמובנת מאליה. דור שמורכב מתתי-זרמים המתערבבים באופן תדיר סביב נקודות מפגש שרק ירושלים יכולה להציע.

הדור הזה זה אנחנו, אלו שחיים בעיר הזאת, יוצאים לבתי קפה ומגדלים בה ילדים. אנחנו חיים פה, באמת, ונמאס לנו מהסיבוב שכולם עושים עלינו. כשאני שומע פוליטיקאים מישראל או מהעולם אומרים את המילה "ירושלים", אני כבר יכול לספר לכם איך זה יגמר.  לפעמים זה ברק אובמה, לפעמים נתניהו, גם האיחוד האירופי לא חוסך את מילותיו – אבל המסר הוא תמיד אותו מסר : לא תושבי העיר הם החשובים אלא הסמליות שהעיר מייצגת. אתם מוזמנים להתווכח עלינו בכל נושא – מהר הבית ועד הבנייה מעבר לקו הירוק, אבל רק תזכרו דבר אחד – שאומנם ב"ירושלים של מעלה" יש רעיון, אבל ב"ירושלים של מטה" יש בני אדם.

לא מאמינים? הנה לכם דוגמא טרייה – על ההחלטה

להוריד מעל סדר היום תוכנית אב לבניית 8,000 יחידות דיור בשכונת גילה במסגרת דיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים (בה אני חבר). על פניו יש בכך הגיון – עבור מי שאינו מכיר דינה של שכונת גילה על 30,000 תושביה זהה לגורל של התנחלות מבודדת בצפון השומרון, אבל עבורינו, התושבים, זוהי בעיקר תוכנית שמסדירה את שבילי האופניים, את הגינות הציבוריות ואת הכבישים, וכשהיא יורדת בגלל שיקולים פוליטיים היא פוגעת בסוף בעיקר בנו – הצעירים - שההתפתחות של העיר הינה גורם מכריע בהחלטתנו להישאר.

אז חלאס, אני מתחנן בפני המנהיגים מישראל ומהעולם - תפסיקו להתייחס לבירת ישראל כאילו היא כלי משחק על לוח השחמט שלכם. נכון, העיר הזו היא חלום, אידיאל נשגב, מקום של ערבות הדדית ושל קהילתיות, אבל העיר הזאת, על כל המורכבות שלה, העיר הזו היא גם הבית שלנו.

חנן רובין, חבר מועצת העיר ירושלים ומחזיק תיק הצעירים. נשוי + 5
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח