בזמן שהטרור משתולל הפוליטיקאים עסוקים בלהתקוטט

האינתיפאדה השלישית כבר החלה, אבל טובת הציבור אינה חלק מסדר היום של נבחרי הציבור. הם טרודים במלחמות אגו ויחסי ציבור

אור יזרעאלי | 19/11/2014 9:27

תגיות:

הפיגוע המחריד בירושלים הגיע היישר אל תוך החוכא ואיטלולא בקלחת הפוליטית, ובלי כוונת מכוון חשף את ההנהגה שלנו במלוא כיעורה. קטל הדמים הנוכחי מצטרף לשרשרת אירועים מזוויעים של טרור פלסטיני ברחבי ארצנו. ולמרות שאף אחד לא הכריז על סוף עונת ציד היהודים, כבר הלכו להם הפוליטיקאים להשתכשך במאבקי אגו מכוערים במיוחד. אולי בשל העובדה שאף אחד גם לא השכיל להכריז על תחילתה של העונה.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ההרוג החמישי: נפטר השוטר שנפצע אנושות בפיגוע
- ניו יורק מגבירה את האבטחה בבתי הכנסת בעיר

אינתיפאדה שלישית, או שנייה וחצי, לאף אחד לא משנה נוסח התסריט אלא איך מטפלים בו. אבל מנהיגנו עסוקים. רוממות טובת הציבור בגרונם וחרב האינטרסים, האגו והיח"צנות בידם. בקואליציית הקרעים של נתניהו נראה שלאף אחד לא אכפת מה טוב לציבור, אלא רק על שם מי תיקרא איזו רפורמה.

אין ביטחון ברחובות, בוודאי לא בעיר הבירה. הכלכלה מדשדשת, יוקר המחייה מאמיר והנהגת המדינה עסוקה בלטלטל אותנו באיומי בחירות. איש לא מרגיש צורך בבחירות ואין אלטרנטיבות אטרקטיביות באופק, זה יהיה הליך מיותר, יקר, שקשה להאמין שיביא ליציבות ושגשוג. מה שהאזרחים מבקשים מההנהגה זה קודם כל ביטחון. ואת זה קשה להעניק כשעסוקים בקרבות בתוך הנגמ"ש.

התחושה היא שמשקל זעיר מונח על מדיניות ועשייה, בשביל ליצור כאן עתיד והווה טובים יותר, ומרב המאמצים מושקעים בריצה לספר לחבר'ה. הדבר מחלחל מלמעלה למטה. קרבות בקבינט לאחר צוק איתן על מי היה הראשון לזהות, מוצאים את מקומם גם בהטחת האשמות מתוקשרת בין זרועות הביטחון השונות, שנוגעת ברגישים שבענייני הביטחון שלנו.

מי שהבטיח פוליטיקה חדשה, מקיים. בכך שעל כל צעד ושעל הוא מאיים לשרוף את המועדון. לימדו אותנו שהחרדים הם סחטנים, אבל אותם אלו שדחקו את החרדים מהממשלה עסוקים בסחיטה ואיומים. אף מפלגה לא חפה מההתנהלות האופורטוניסטית הזאת, לא בקואליציה ולא באופוזיציה. נראה שאפשר לספור על יד אחת את חברי הכנסת שפועלים ביושר לטובת הציבור ועוד תישאר אצבע לחטט באף.

חוקים לא נבחנים האם

הם טובים לציבור או לו, אלא מי תקע למי איזה חוק ומי יוכל לתקוע לחברו חוק אחר. המחשבה היא מי יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולהגיד לציבור בוחריו, "הנה את זה לא אני העברתי", כשזה לא מתיישר לחלוטין עם האג'נדה שהיועץ האסטרטגי קבע, ולא עתיד מדינת ישראל. לכל דיון ענייני נכנסים ארץ ישראל מצד זה והכיבוש והתנחלויות מצד שני, גם אם הקשר הוא קלוש. רק כדאי לקבל מחיאות כפיים מאי אלו עיתונאים.

בשעות כאלו פוליטיקאים על שלל דובריהם ויח"צניהם ממהרים לשגר איומים בטיפול בטרור. הם יודעים שככול שיחריפו את הטונים כך הציבור הדואב יחבב אותם יותר. בוודאי שרובם ככולם לא עושים זאת מטעמים ציניים בלבד, אך התחושה היא שזה נופל על אוזניים ערלות שעה שרגע לפני כן אותם פוליטיקאים התקוטטו במלוא היצרים על נתח עשייה שירשם על שמם.

הנהגה משקפת את העם. בוודאי בדמוקרטיות. אז אולי זו קריאה לכולנו בימים קשים אלו להתעלות קצת מעבר למחלוקות ולאינטרסים האישיים ולתת רוח גבית להנהגה. לשדר לה שאין לנו עניין בדברים הפעוטים, שלהם נראים כל כך חשובים. שישתחררו קצת מיחסי ציבור ואגו ושידאגו לעם היושב בציון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו