הפיגוע רק דחה את איומי הבחירות שבפתח
המערכת הפוליטית פתחה את השבוע עם איומי בחירות אך הטבח בהר נוף טרף את הקלפים, והביא לספקולציות חדשות לעלות על הפרק
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
הנה הפירוש למהלך: לוקר מבין שהמדינה הולכת לבחירות בשנה הקרובה והוא לא רוצה להתלכלך בעניינים פוליטיים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה, גם אם ירצה וגם אם לא, עסוק בשנה בעייתית כזו בהבטחת עתידו של ראש הממשלה. זה כרוך בכלכלת בחירות, הבטחת משרות, פשרות תקציביות, עיגול פינות, חנופה לשותפים פוטנציאליים, עיכוב רפורמות ומה לא. במלים אחרות, שנת בחירות היא שנה מלוכלכת שמסיטה את אנשי ראש הממשלה מעבודתם המקצועית ומפנה אותם לעיסוקים אחרים. יש כאלה שבנויים לזה. לוקר לא.
לוקר החזיק בידו תפקיד רב עוצמה. הוא יכול לבוא בטענות לפרישה המוקדמת שלו רק לאדם אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו. נדירים המקרים שבהם אדם פועל נגד האינטרס של עצמו, אבל נתניהו עשה את זה שוב. לפני חודש וחצי, אאוט אוף דה בלו, הוא הודיע על רצונו להקדים את הפריימריס על ראשות הליכוד ודיבר על שינויי חוקה שיאפשרו לו לרענן את רשימת המפלגה לכנסת הבאה.
לנתניהו לא נשקפת שום סכנה מהבית, ושני הקנדידטים - חברי הכנסת משה פייגלין ודני דנון לא מסכנים את שלטונו בליכוד. לא הייתה לו שום סיבה לפריימריס מוקדמים, אבל המהלך המיותר הזה הוא שהתניע את המערכת הפוליטית לקראת בחירות כלליות, 20 חודשים בלבד אחרי שהממשלה הזו הוקמה. טירוף הבחירות אחז בכולם. אין מי שלא מנסה מאז לדאוג לעצמו. אין מי שלא עושה קמפיין על חשבון האחר, גם אם הדברים מסכנים את ביטחון התושבים במדינה, כפי שקובע ראש השב"כ באומץ על העלייה הצינית של חברי הכנסת להר הבית.
מאז ההכרזה של נתניהו ראינו את הכל מכל וכל: נתניהו הפך לאיש ימין מיליטנטי כדי לחזור לבית הפוליטי שלו אבל במרכז הליכוד ממשיכים להילחם בו; לפיד הפך את מאבקי התקציב, בעיקר על מע"מ אפס לספינת הדגל שלו, ומקורביו המציאו תכנית מופרכת להקמת קואליציה והחלפת נתניהו באמצע הקדנציה, מה שהפך את ראש הממשלה ושר האוצר לאויבים של ממש; נפתלי בנט הצטרף לחגיגה והפך את ראש הממשלה למנהיג שאין לו זכות קיום, מכיוון שהוא מסתתר מאחורי בטונדות; עמיר פרץ פרש מהממשלה כדי
בריתות קמות ונופלות, חוקים בעייתיים עולים ויורדים ומשתנים, הצהרות קשות, גזעניות ומתלהמות מפוזרות כאן על בסיס יומי. חברי כנסת רצים למוקדי התבערה כדי לשפוך עליהם עוד חומר דליק. ראשי ערים מהימין תורמים את חלקם ומלבים מלחמת אזרחים. הכל כשר במלחמת הקיום לקראת הבחירות, שאיש לא רוצה בהן, אבל כולם נגררו אליהן במצוות נתניהו.
הפיגוע הנורא ביום שלישי בבית הכנסת של קהילת "בני תורה" הביא לתפנית חדה בעלילה. הוא הטיח את הציבור ואת הפוליטיקאים אל מציאות אכזרית, שאולי הם גרמו לה, והיא עולה על כל עסקנות קטנה ואינטרסנטית. מי שביקר בבית הכנסת ברחוב אגסי וראה מקרוב את דם ארבעת הקורבנות, מי שהגיע להלוויות בירושלים
ומי שביקר בבתי החולים וראה את הפצועים נאנקים בכאבם, הבין שהמשבר הקואליציוני חוסל לפי שעה. בימים שבהם מתפללים יהודים נשחטים בסגנון דאעש אתה לא יכול לפרק את הממשלה בגלל מס על תיירות מרפא.
בערב הפיגוע יצא ראש הממשלה למיקרופונים. ההופעה שלו הייתה חיוורת למדי. נתניהו לא הציג תכנית ברורה או יוזמה חדשה שתסייע לנו לצאת מהאינתיפאדה השלישית, שמבשרת אולי על מלחמת דת כמוה לא ידענו. בסוף דבריו הוא ניסה לתת קונטרה פוליטית ליאיר לפיד. מול הניסיונות ההזויים של שר האוצר לבנות קואליציה חלופית הוא בא עם רעיון חסר שחר משלו, קרא לראשי מפלגות האופוזיציה בשמם וביקש מהם להצטרף אליו ולהקים ממשלת חירום לאומית.
את המשימה הטיל ראש הממשלה על זאב אלקין, יו"ר הקואליציה, שגם הוא מנהל מערכה משלו נגד ציפי לבני סביב חוק הלאום החדש. אלקין הוא אחד הפוליטיקאים החכמים בשטח. הוא פנה אמנם לכל ראשי האופוזיציה, אבל קשה להניח שהאמין כי משם תצמח לנתניהו ישועה. גם להם יש אינטרסים. הם מבינים שתהליך הבחירות לא בוטל בעקבות הפיגוע, אלא רק נדחה קצת. יצחק (בוז'י) הרצוג יו"ר העבודה לא ייכנס לממשלת נתניהו כדי לחסל את עצמו לפני שהולכים לקלפי. גם זהבה גלאון לא. גם אריה דרעי יו"ר ש"ס לא ילך להיות שר בלי תיק בממשלת לפיד, כדי להציל את נתניהו, ואם ירצה, ליברמן יטיל על כך וטו.
ויעקב ליצמן? אחרי מה שנתניהו עולל לדעתו לציבור החרדי הוא לא רוצה להושיט לו יד. ליצמן סבור גם כי לא יכולה לצמוח תועלת לציבור שלו, אחרי שכל התקציבים כבר חולקו.
בשבוע הבא נחזור לקלחת התקציב. חוק מע"מ אפס וחוק ההסדרים יעלו לדיון בכנסת. ההנחה במערכת הפוליטית בימים ובאווירה שאחרי הפיגוע היא שהתקציב יעבור בחירוק שיניים, אחרי שכל אחד יעשה עליו את הסיבוב הפוליטי המתבקש. אחרי הכל צריך לזכור כי השרים וחברי הכנסת עוסקים בכסף שלנו, ולא של עצמם. פה מיליארד, שם מיליארד, פה חוק שם תקנה. הכל יסתדר וכולם יישארו על כסאותיהם עד התקציב הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם