האם באמת כל הערבים הם רוצחים פוטנציאליים?

זה שרוע טהור קיים, לא אומר שהוא מידבק. ערבי שיאבד את כבודו ופרנסתו, ולא יוכל להמשיך בשגרת חייו, לא יגלה לפתע את האור. לכל היותר, הוא יידחק לחושך

ליאת נוקד - וינדר | 23/11/2014 10:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
כשהייתי בערך בת 16 נבחרתי לייצג את הנוער הדתי באיזו תכנית טלוויזיה, בתחנה מקומית. כמיטב הסלבס, הוסעתי לאולפן השידור, אופרתי על ידי מאפרת חיננית, וחוברתי למיקרופון קטן. הנושא היה, איך לא, "רצח רבין". כחלק מגישור בין עולמות או מניסיונות פתטיים לרייטינג, הפגישו המצלמות ביני, נערה הלבושה כמיטב המתנחלות דאז (למרות שגרתי בכלל בנתניה) מול נער מתיכון חילוני איכותי, שהיה נחוש להראות כיצד הציבור הדתי כולו אחראי במו ידיו לרצח רבין.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ארדן שלל תושבות ממעורב בפיגוע הדולפינריום
- נביל שעת': "נפנה לאו"ם עד סוף החודש"

ואז, בין גמגום להצטרדות, בין הצטדקות לניסיונות ריצוי, הבנתי שכעס הוא המצע הפורה ביותר לגידול הכללות. האדם הפגוע והמחפש נקמה, אינו רוצה, או אינו יכול, לראות את מגוון הנקודות מול עיניו, הוא רואה רק גוש אחד אחיד שעליו להתנגח בו בכל כוחו. המעשים לא ישנו והפרטים לא יעניינו. המראה שלך יעיד על הציבור שלך, ומראית העין התקשורתית של הציבור שלך - תעיד עליך. ולאף אחד בכלל לא אכפת שאבא שלך הצביע רבין..

לאחרונה, נזכרתי בהרגשה זו, כאשר שמעתי שוב ושוב את הקריאות לפיטורי ערבים. קריאות שאינן נשמעות רק ממיני צללים ומזיקים, אלא גם מקבוצות שונות המזהות עצמן עם ה"מיין סטרים", זה שמחפש בייאוש דרכי התמודדות, זה שיורה לכל הכיוונים. מבחינת מי שקורא לפיטורים, הדרך היחידה לנצח את הפחד החונק מחיות אדם, שדרכיהן דרכי שנאה, ונתיבותיהן סלולות בדם, היא להכליל מיליון וחצי איש תחת כותרת הומוגנית אחת, לפטרם, לגרום להם להגיע לרעב והשפלה, לכעס ולשנאה, ורק אז הם יבינו מי "בעל הבית", יכניעו עצמם בפנינו, יכופפו רצונם לרצוננו, ונחדש ימינו כקדם.

רוע הוא רוע הוא רוע
איני מאלה אשר דנים לכף זכות את
כל המתבהמים למיניהם, ואיני מאלה שמסבירה בידיעת כל, שעלינו להבין את מצוקתם הנוראה של המחבלים שבייאושם הנורא בשל הפגיעה באל-אקצה ובשל עוולות הכיבוש, מה שנותר להם לעשות הוא לטבוח במתפללים בסכיני מטבח או לדרוס תינוקות בעגלותיהם. רוע הוא רוע הוא רוע.

ועדיין, זה שרוע טהור קיים, לא אומר שהוא בהכרח מידבק. שהרי בכמה בעצם מדובר? כמה ערבים בעלי אזרחות ישראלית "עושים לנו את המוות"? מאות, אלפים, עשרות אלפים? האם באמת "כולם רוצחים פוטנציאליים"? האם אכן "רובם הגדול פעילי טרור"?. התשובה לכך היא לא. שכן, אם היו רוצים רוב אזרחיה הערבים של מדינת ישראל לצאת באלימות עיוורת נגד המדינה. לא הייתם יושבים וקוראים טור זה, הייתם עכשיו בעיצומה של מלחמה. ורוב היהודים יודעים זאת.

נכון, כל אדם פשוט, שבשל השתייכותו הדתית/לאומית, מפחד ללכת לעבודה, מפחד לשלוח את ילדיו לבית ספר, מפחד לחכות לאוטובוס, לא יוכל להמשיך בשגרת חייו ומגיעים לו פתרונות מידיים.
אך יש לזכור שכל אדם פשוט, שרק בשל השתייכותו הדתית/לאומית, מבלי שהוכח יותר מכך, יאבד את כבודו ופרנסתו ולא יוכל להמשיך בשגרת חייו, לא יגלה לפתע את האור, לכל היותר, הוא יידחק לחושך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ליאת נוקד - וינדר

צילום:

שליחת הוראה בארצות הברית.אם לחמישה, מחנכת ומורה לכימיה ואזרחות, בעלת תואר שני בביואתיקה.

לכל הטורים של ליאת נוקד - וינדר

עוד ב''דעות''

פייסבוק