הסקרים הם בזבוז: כל ממזר יכול לנצח
מינה צמח וגדוד הסוקרים לא יספרו לנו שום דבר מועיל בחודשים הבאים: המבנים הפוליטיים הישנים מתו, המנצח ייקבע ברגע האחרון
עוד כותרות ב-nrg:
- פסק הלכה: חובה להתחתן עד גיל 24
- הקונגרס הצביע: להכניס ישראלים בלי ויזה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרפלקס הטבעי הוא להביא לאולפן את הסוקרים, את מכוני המחקר, כי בלי קול הצפצפה ולחיי הסופגנייה של מינה צמח והגבות המורמות שלה, הקמפיין לא יצא לדרך. הזמנת הסקרים השבוע, הראשונים מתוך מאות שיופצו כאן שלוש פעמים בשבוע עד ה-17 במארס, היא זריקת הון כסף לפח, כי כבר למדנו שבמדינת השבטים הזאת, המבנים הפוליטיים הישנים והאמון במח"ל ובמערך עברו מזמן מהעולם. היום כל ממזר יכול להפוך בן לילה למלך, ולהפוך את הקערה על פיה. המיצובישי של אלכס גולדפרב (זו הייתה לנסר או גלנט?) עברה מאז אריזת אינטרסים חדשה, מתוחכמת ואולי מרושעת פי כמה.
בנימין נתניהו, שגם בימים כתיקונם מרגיש בודד למדי בלשכת ראש הממשלה, יחווה הפעם בדידות שלא הייתה כמוה. המעטפת האידיאולוגית וההדר הבית"רי (דן מרידור, בני בגין, משה ארנס, מיקי איתן), שהעניקו לו עד מערכת הבחירות הקודמת מטרייה ערכית חשובה, התאדו מהשטח, וקשה להניח שישובו בחזרה.
על פניו, האלקטורט הישראלי נוטה בימים של אין פרטנר לנדוד הרחק ימינה מהמרכז הפוליטי, אבל בסופו של דבר ישראל של 2014 מזכירה בצלמה את רמי לוי, טייקון הסופרמרקטים שבא מלמטה. יכול להיות שהאוריינטציה הפוליטית שלו היא ימנית לאומית, אבל רמי לוי, גם אחרי הפיגוע אתמול במרכז הקניות שלו במישור אדומים, לא מעוניין לשבור את כלים, ולא מעלה על דעתו להפסיק להעסיק אצלו עובדים ערבים. כי הישראלים, גם כשהמצב נראה חסר פתרון, מחפשים את האופק שלהם בעצמם.
על פניו משה כחלון הוא הדמות המרעננת החדשה בבחירות האלו. מח"ל - או בגלגולו הקודם גח"ל (גוש חרות ליברלים) - יצר מאז 1977 תנועות טקטוניות במפה הפוליטית. אישים רבים שנולדו מתוך המשפחה הלוחמת (אריה נאור, דן מרידור, ציפי לבני) הלכו שמאלה, ואחרים (עוזי לנדאו, יאיר שמיר) מצאו מסגרות שלפחות בדימוי שלהן נחשבות ניציות יותר.
בכוונה לא הזכרתי את מנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שבעיניי הוא לשון המאזניים הקריטית לבניית הקואליציה הבאה, לכאן או לכאן. בעוד שהסקרים מראים שכחלון ניזון בינתיים בעיקר
שלושה עשורים של הליכה לצד נתניהו, עוד מהימים שהיה ראש לשכתו, לא הפכו את ליברמן לנאמנו של ראש הממשלה. זה לא באופיו לשמש כלב נרצע של אף אחד. ולמרות שבסביבתו נשמעים בימים האחרונים קולות על כך שהוא לא פוסל את האפשרות שישב בסופו של דבר על כיסא ראש כממשלה, האפשרות הזאת לא באמת קיימת. גם כי ישראל ביתנו ממוצבת סביב 10 מנדטים, וגם כי ליברמן לא מעוניין לצאת ממתחם הנוחות שלו כאיש חזק מאוד מאחורי הקלעים וכמספר שתיים או שלוש בקדמת הבמה.
ליברמן הוא פוליטיקאי פרקטי, ויש לו המטען הציני המתאים להעביר את כובד המשקל של האג'נדה שלו משטחים והתנחלויות - למו"מ מדיני ועימות חזיתי עם החרדים. מהלכיו בחודשים האחרונים מלמדים שהוא יחכה על הדשא אצלו עד לשבועות האחרונים ממש, אפילו לימים האחרונים, יזהה לאיזה כיוון רצה עגלת המנצחים, ואז יקפוץ עליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם