פרידה סופית ממפלגת קדימה
מתוך מספנת השחיתות של ההתנתקות הגיחה הטיטניק של הפוליטיקה הישראלית. רעננה, נוצצת, מתנשאת, דקדנטית להחריד. עתה חוץ מציפי לבני גם זמנה יגיע, שרידי המפלגה הצינית הזו מתחילים לסיים את דרכם הפוליטית
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- תחזית חורפית: הגשם מגיע, השלג - אולי
- מסקנות מהפריימריז: אדלשטיין בדרך לנשיאות
רבים עמדו בתור, כוססים ציפורניים בציפייה לשמוע את הדירוג שלהם ברשימה ואת ליטר נית הבשר לה יזכו לאחר הנצחון. מתוך מספנת השחיתות של ההתנתקות – התנתקות מכל ערך אמיתי לטובת השיקולים האגואיסטיים של אנשיה – הגיחה הטיטניק של הפוליטיקה הישראלית. רעננה, נוצצת, מתנשאת, דקדנטית להחריד.
עבור הקברניט היתה היא והנתיב בה ביקש להשיט אותה מפלט ומחסה מזרועות החוק. בדיעבד התברר שאל הקברניט, שעד יומו האחרון נותר בעיני הציבור בחזקת חשוד, נספחו כמה שבהמשך יצאו חייבים בדין, בראשם ההוא שהחליף את המייסד ליד הגה הספינה. עבורם היתה קדימה, עוד תחנה בשיט התענוגות במימי ההיסטוריה הפוליטית של ישראל.
עבור ציפי לבני, זו שהחליפה את המחליף, היתה קדימה גשר על גביו היא חצתה את התהום שבין ימין לשמאל. אחרים – שכוכבם דעך בביתם הפוליטי הקודם – מצאו בה סידור עבודה קורץ, סירת הצלה שמשתה אותם מהמים הקפואים של החידלון הפוליטי והעניקה להם מעט חמצן להמשך הדרך.
אינני יודע כמה עבריינים (אם בכלל) עמדו על סיפון הטיטניק, גם לא ברור אם נוסעי הספינה צעקו 'קדימה' בצאתם מנמל סאות'המפטון. מה שכן, הניגוד החריף בין הפאר וההדר בתחילת הדרך לבין החורבן שבסופה, בין תחושת הזחיחות ביציאה מהנמל לבין ההלם והזעזוע במפגש עם המים הקפואים, עמד לנגד עיני כששמעתי על מאיר שטרית. האידיאולוג של קדימה, שבזמנו התגאה בכך שלמפלגה אין אידיאולוגיה, נזרק כעת אל המים הקפואים מבלי שמצא מקום על סירת הצלה כלשהי.
ההתרסקות הגדולה אירעה כזכור ערב הבחירות הקודמות. במהירות שבה דרך כוכבה של קדימה הוא גם דעך. בבת אחת נמחקו ממצבת כוח האדם שלה כמעט כל אנשיה. מהמפלגה הגדולה ביותר היא הפכה לרסיס מפלגה. עוד לפני הבחירות היא נותרה עזובה. את כולם נשא הרוח – אלה לביתם, אלה לבית כלאם ואלה לבית עולמם. מעטים בלבד מצאו בית פוליטי יציב בליכוד ובעבודה.
פוליטיקאים ותיקים ומנוסים, עמודי תווך בפוליטיקה הישראלית, מצאו בה את קברם (הפוליטי). אפילו עבור שמעון פרס האלמותי היתה קדימה התחנה האחרונה בבית הנבחרים. בשנתיים האחרונות מאז הבחירות נותרו צפים בצד הקרחון שרידים שנותרו חיים אך טרם נאספו על ידי ספינת חילוץ. בלית ברירה הם המשיכו לשוט על גבי מה שנותר מהספינה, שהפכה לרפסודה.
חלקם בנו לעצמם סירה רעועה לה הם קראו 'התנועה', בתקווה שהיא תמשיך להניע אותם. לאן? לא משנה הכיוון. לאנייה גדולה שתסכים למשות אותם מהמים הקרירים, איתה יוכלו להישאר בחיים ולהמשיך במשט.
אך ברגע שפגשה 'התנועה' באניית 'העבודה' התברר שבאנייה אין מקום לכל השטים בסירה. אז בחרה הקברניטה אחד מהקבוצה, טיפסה איתו על סולם החבלים הארוך ונפרדה בקרירות מהשאר, עוזבת אותם לגורלם.
וכאן מחכה לנו התשובה לתעלומה הגדולה – כיצד זה נמחקה מפלגה גדולה כמעט ביום אחד? אכן בפוליטיקה אף פעם אין נאמנויות, האינטרסים האישיים מדברים תמיד ובכל מפלגה הסכינים שלופות. אבל כשכל מה שמחבר בין החברים הוא הציפייה להתחלק בתיבת האוצר אותה הם מחפשים, כשזו תבושש לבוא – תיפרד החבילה.
אם בספינה יתגלה חור ימהר כל אחד למלט
ומה מכאן והלאה?
תהליך ההתמוססות, כך לי נראה, יימשך. גורלו של מופז יוכרע בקרוב. יתכן שעוד כמה קדימאים לשעבר יישארו בחוץ לאחר הפריימריז במפלגות הגדולות (לשעבר). אם תפסיד העבודה-בתנועה (או שמא 'תנועת העבודה') ולא תצליח להרכיב ממשלה, תפלוט העבודה את הגוף הזר שחדר אליה או לפחות תשליך אותו לזירת הגלדיאטורים של הפריימריז הבאים. לעבור למפלגה אחרת או להקים אחת חדשה – זה יהיה כבר יותר מדי עבור לבני. לא שלה עצמה הרעיון יפריע.
אבל הבוחרים, שכבר עכשיו מאסו בדילוגים שלה ממסגרת אחת לחברתה, ילמדו אותה שלצעד כזה לא תהיה תוחלת ואחריו לא תהיה לה תקומה (גם אם היא תתחנן בתקומה לא יקבלו אותה). אכן, צדק קיים והוא מתגלה כעת לעינינו. גרסת המשך לקדימה לא נראית בשטח, אם כי כמה מפלגות מזכירות במשהו את אופייה. האם הן יגמרו כמוה? נחכה ונראה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם