הגיע הזמן להוריד את רמת התיעוב בין ימין לשמאל

בבחירות האלו כדאי שנזכור שמשני צדי המתרס, וגם באמצע, יש אנשים אכפתיים, ששייכים לאותה מדינה ושנאבקים עם המון אמוציות על ההמשך שלנו פה

אור יזרעאלי | 31/12/2014 11:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
איזה מבאס להיות שמאלני. להיות בטוח שהמדינה נגנבה לך מתחת הידיים. שחבורת פשיסטים, גזענית במיוחד מדרדרת אותה אל פי תהום. לראות בכל פינה עוני משווע, מנהל לא תקין, קפיטליזם חזירי במיוחד ושימוש ציני במכנה המשותף הנמוך שהוא הפחד.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- כך פעל תרגיל העוקץ נגד קשישים ברחבי הארץ
- מסתמן: כתב אישום יוגש נגד פואד

 לקום בבוקר ולהרגיש רגשות אשם חמורות על עוולות יומיומיות שמתבצעות בשמך. כיבוש ועושק הפלסטינים. להרגיש שכל הכסף שנצבר בקופה הציבורית נשלח אל עבר הקו הירוק הארור. שמתנחלים משיחיים, הזויים, מנסים לקרב את הקץ על ידי עקירה מסיבית של עצי זית, עליה להר הבית והתעמרות בחלשים. להרגיש שהדלת שלנו אל העולם החופשי אט אט נסגרת, כי ביבי לא מחפש פתרונות מדיניים.

להיות מסוכסך עם כל העולם בגלל קבוצת הזויים שמשתמשת יותר מידי בהסברה שלה במילה שואה. קבוצה שמחפשת הכרה בהיותנו מדינה יהודית כל הזמן במקום לחתור לשלום ולנורמליזציה. לדעת שסתם נשפך פה דם במזרח התיכון וישראל החזקה שינתה את פניה ובמקום להיות אור לגויים הפכה חושך סביבתי קולוניאלי וברוטאלי.

מבאס גם להיות ימני. להרגיש שכל התקשורת שמאלנית. שבג"צ הוא מעוז השמאל, שרשויות האכיפה, מנהל מקרקעי ישראל וכולם שמאלנים. לחשוב שמה שמעניין את אותה אליטה מנותקת זה רק למצוא חן בעיני העולם וזה לא עוזר כי שונאים "אותנו" בגלל שהם אנטישמיים.

לפחד כל פעם מכל מנהיג ימין שיעשה לפתע פניית פרסה רק כדי למצוא חן בעיני האליטה התקשורתית, משפטית. להרגיש רוב עצום שנדחק על ידי מיעוט. ללכת כל הזמן עם ההרגשה שמאשימים אותך על לא עוול בכפך ברצח רבין ובכל גרפיטי שמתקשקש. זאת ההרגשה שכשפוגעים ביהודים למדינה בכלל לא אכפת אבל כל שטיח חרוך בפתח מסגד מוביל אולפן שידורים מיוחד במקום האירוע.

לחשוב שלא נותנים לצה"ל לנצח וחבורה של "יפי נפש" משחירה את ישראל בעולם. להיות בטוח שאוסלו היה האסון הכי גדול למדינת ישראל ויש אנשים של הזמן גוררים שוב לאותה טעות. להרגיש שהבדוויים בונים חופשי איפה שבא להם אבל מישהו תמים שקנה בית בשטח פתוח ב"ארץ ישראל" יכול למצוא את עצמו מפונה באמצע הלילה עם הציוד ובית הרוס.

להיות בטוח שיש חבורה שכל הזמן מאיימת על מדינת ישראל כמדינה יהודית ואותה חבורה לא מבינה שיש מלחמה עם האויבים מסביב.

איזה מבאס זה להיות במרכז. להרגיש כל הזמן שאתה פרגמטיסט, אבל החבר'ה מסביבך חושבים שאתה אופורטוניסט. לחשוב שהימין הוא הזוי וסהרורי והשמאל הוא קיצוני ואנטי ציוני. לדעת שאתה לא פחות אוהב את המדינה למרות מה שאומרים עליך מימין ואתה לא פחות רוצה שלום למרות מה שאומרים עליך משמאל.

להרגיש המפוקח היחיד
בסביבה לצד אידיאליסטים עם ראש בקיר. זה לראות שאין שום מפלגה שמייצגת אותך, כי הליכוד ימינה מידי העבודה שמאלה מידי ובמרכז כל הזמן מתחלפים לך המנהיגים. זה לא להאמין למילה של אבו מאזן, אבל לחשוב שמה שהכי חשוב לנו זה הקשר עם ארצות הברית כי היא התומכת הגדולה ולכן אסור להסתכסך אתה. זה לשנוא את הערבים שנאת מוות, אבל להרגיש שאין ברירה ונצטרך מתי שהוא להגיע איתם להסכם. זה לאהוב כל אדם באשר הוא אדם, חוץ מקיצונים.

ואפשר גם ההפך. איזה כיף להיות ימני להרגיש שעם ישראל חי ובסוף ינצח. איזה כיף להיות שמאלני ולהרגיש הומניסט ובעל רגישות לסבל של אחרים. איזה כיף זה להיות במרכז, מקום טוב באמצע.

אז בבחירות האלו כדאי שנזכור שמשני צדי המתרס (וגם באמצע) יש אנשים אכפתיים, ששייכים לאותה מדינה שנאבקים עם המון אמוציות על ההמשך שלנו פה. יש גם אנשים רעים, טיפשים וחכמולוגים, בכל המחנות באופן זהה. נכון שיועצים אסטרטגיים מכוונים למכנה המשותף הנמוך בכל הקמפיינים ונכון שנראה לנו שאסון עומד להתרגש עלינו אם כל צד שלא רואה את הדברים כמונו יוביל את המדינה. אבל בואו ניקח קצת אוויר ולמרות תקופת הבחירות נבחר להוריד את רמת התיעוב.           
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אור יזרעאלי

צילום:

עיתונאי ופובליציסט בבמות שונות. מחבר הספר 'עזה כמוות אהבה'

לכל הטורים של אור יזרעאלי

פייסבוק