ראשי » חדשות » צבא וביטחון

"בחיסול המנהרות בעזה צה"ל פעל עם הראש בקיר"

בצוק איתן לא הבנו את כוונות האויב, חיזבאללה הוא האיום הכי משמעותי, הפצ"ר לקח יותר מדי חופש בבחינת האירועים ברצועה וההתנהלות של צה"ל אנכרוניסטית. אלוף במיל' יאיר נוה, נפרד מהקריירה הצבאית ומתרחק מהפוליטיקה. ראיון

עומד נוח: האלוף יאיר נוה ידוע כמי שאומר בדיוק את מה שהוא חושב. הוא אינו מכבס מילים או מחשבות, ואינו מתפתל בניסוחים דיפלומטיים. לא פעם במהלך שירותו הצבאי הארוך הוא הסתבך בגלל הישירות שלו. גם בשבוע שבו הוא יוצא לאזרחות בפעם השנייה בחייו, לאחר שהפסיד לגדי איזנקוט במרוץ לרמטכ"לות, נוה אומר דברים נוקבים. בלי התמרמרות על כך שלא נבחר, אבל עם ביקורת נוקבת על התרבות הארגונית של הצבא ועל סדרי העדיפויות שלו בשנים האחרונות. וכן, גם ביחס ל'צוק איתן' הוא מעלה שאלות כבדות משקל, בלשון המעטה. 

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

האם הוא בדרך לפוליטיקה? תשכחו מהאפשרות הזו. לדבריו, הוא לא ייכנס לביצה הפוליטית לעולם, ולא רק בגלל תקופת הצינון, שרלוונטית עבורו לבחירות הקרובות. "הפוליטיקה", הוא אומר, "מבריחה כל אדם סביר. אני לא מתקרב לשם". נוה פרש לאזרחות בפעם הראשונה בעשור שעבר, אחרי שכיהן כאלוף פיקוד המרכז. הוא נקרא חזרה לדגל לאחר מלחמת לבנון השנייה, וכיהן כסגן הרמטכ"ל תחת גבי אשכנזי ובני גנץ. בשנתיים האחרונות עסק בניהול פרויקטים צה"ליים שונים בהמתנה להתמודדות על הרמטכ"לות, שאותה כאמור הפסיד. 
 
את הקיץ הארוך של 'צוק איתן' בילה נוה בצוות החשיבה של גנץ, ובאינספור שיחות שטח עם מפקדים מכל הרמות. הריאיון עמו נערך מיד לאחר שחרורו השני מצה"ל, בבית קפה מול הקריה. בכל זאת הוא נשאר קרוב, לפחות סמלית.

"ב'צוק איתן' בלטה מאוד החולשה שלנו בהערכת הכוונות של האויב", אומר נוה. "ידענו בדיוק איפה נמצא כל מחבל, אבל לא הערכנו נכונה מה באמת רוצה חמאס. מה הקו האדום שלו, מה הוא מוכן לספוג ומה לא, והאם הוא יורתע מפעילות תוך כדי המבצע. עובדה, הגענו בלחימה הזאת עד ליום החמישים.

"אני חושב שתחום ההערכה שלנו הוא בעייתי ומחייב שינוי גדול. הוא מחייב עכשיו היערכות מול אל־קאעידה ודאעש, מול הסלפים בסיני ומול השינויים בלבנון, שם נמצאים עכשיו לא רק חיזבאללה אלא גם דאעש וג'בהת א־נוסרא. חטיבת מחקר לא יכולה להיות שמרנית, היא חייבת להיות גמישה מאוד במבנה שלה ולהתאים את עצמה להתפתחויות בשטח. בסך הכול, ההתקדמות במחקר המודיעיני בשנים האחרונות הייתה פחותה בהרבה מאשר בשאר האגפים, אם לא מדובר אפילו בנסיגה לאחור".

החמצת התמונה הכוללת רלוונטית גם לנושא המנהרות ההתקפיות של חמאס?
"דווקא את הנושא הזה אני לא רואה כמו אחרים. בעיית המנהרות היא בראש ובראשונה של מפקדים, לא של מודיעין. המודיעין נותן לך את כל המספרים ואת הסימנים שבין המספרים, אבל להגדיר את זה כנוסחה ולהבין מה הרציונל של הנוסחה, זה אחריות של המפקדים. הבנת התמונה היא גם בעיני המתבונן, לא רק בעיני הצייר. מפקד הוא זה שצריך להגיד למשל שארבע מנהרות באותה גזרה הן לא רק איום של כל מנהרה בנפרד, אלא תפיסת הפעלה חדשה של האויב. אם המודיעין אומר בעצמו שיש תפיסה חדשה אז המפקד הרוויח, אבל אני מצפה שהמפקדים יבינו את הקונספט בעצמם, כמו שהמפקד צריך לאשר את הדפ"א (דרך הפעולה האפשרית המוערכת של האויב, ע"ר)".
 

המנהרות הפכו במהלך המלחמה לאיום כמעט קיומי בשיח הציבורי. זה לא היה קצת מוגזם?
"אני חושב שזה באמת היה מוגזם, ובין היתר זה שירת את היכולת לבצע מהלך קרקעי שהוא במרכז הקונצנזוס, תוך תצוגת יכולות ופתרון של בעיה ספציפית. היו מחלוקות בצבא, כולל שלי עם הרמטכ"ל, לגבי איך נכון לעשות את זה. אלה מחלוקות לגיטימיות".

הרמטכ"ל רצה להפעיל ברצועת עזה את התוכניות הקרקעיות המוכנות של צה"ל?
"לא בהכרח. אני לא יודע מה היה בין הרמטכ"ל לדרג המדיני, אבל הטענה שלי הייתה שגם את הטיפול במנהרות היה נכון לבצע אחרי שכבר ביתרנו את הרצועה, אחרי שהגענו לחוף הים, ואחרי שאיימנו על מוקדי השלטון, ורק אז ללכת אחורה, למנהרות. לא חשבתי שנכון לפעול מול האיום באופן חזיתי ורחב, עם הראש בקיר, בלי הפתעה ובלי תחבולה. "אם אתה בודק את הפעילות להרס המנהרות מול עקרונות המלחמה היא לא עומדת כמעט בשום פרמטר", ממשיך נוה.

"לא הפתעה, לא ריכוז הכוח, לא רציפות והמשכיות, כמעט שום דבר. יכול להיות שאם היו עושים את הדברים לשיטתי התוצאות היו יותר גרועות, אבל אני טוען, בכל זאת, שהגישה הייתה צריכה להיות אחרת. "לדעתי, ב'צוק איתן' היו שתי בעיות בסיסיות. בעיה אחת הייתה שמראש הודלפה הידיעה מהקבינט, שלישראל אין שום כוונה להכריע את חמאס אלא רק 'להרתיע' אותו. מהרגע הזה, למעשה, ניתן מרחב חסינות לחמאס. זה היה כמו להגיד למתאגרף 'תקשיב, אתה עולה לזירה, אתה תחטוף הרבה אבל לא יהיה נוק־אאוט, וכאשר תרד מהזירה, תקבל 50 אלף שקל'. חמאס מבחינתו הלך לכיוון ה־50 אלף שזה שיחות קהיר, ועד אז הוא היה מוכן לשלם באנשים שלו ובאנשים שלנו. ברגע שאתה לא מאיים בהכרעה על הנכס הכי חיוני של ארגון טרור, כלומר על עצם הקיום שלו, הוא נמצא בתוך מרחב של חסינות.

"כיוון שהיעד הסופי של חמאס בכלל לא היה במגרש שבינו ובינינו, אלא קשור גם לסוגיות שבין חמאס לרשות הפלסטינית ולמצרים, ההרתעה לא הייתה רלוונטית. חמאס רצה את ההישגים שלו בקהיר, לא בשדה הקרב, והיה מוכן לשלם בכל דבר שתמך בזה.

"עכשיו, לנוכח הטענה הזאת, שואלים אותי מה קרה ביום ה־50, כשבכל זאת הושגה הפסקת אש? אני טוען שהייתה פה התלכדות של כמה תהליכים. תהליך אחד הוא שחמאס הגיע למצב מאוד נמוך במלאים שלו, ושתיים - הייתה מחלוקת קשה מאוד בין הנהגת הפנים של חמאס להנהגת החוץ, ו'הפנים' רצה להראות שהוא המחליט. באותו זמן הבשיל משא ומתן סביר בקהיר וזה מה שהם חיפשו. מהזווית שלנו אני חושב שנקודת היציאה מהמערכה הייתה בעייתית, לוגית וצבאית. 

"הבעיה המהותית השנייה ב'צוק איתן' הייתה בשאלה איזה סוג מבצע אנחנו רוצים. זה היפוך מראה לסוגיה הקודמת, משום שברגע שהחלטנו על מבצע הרתעה וחשבנו בכל פעם שאם נעלה מדרגה נגרום לחמאס להפסיק להילחם, הרי שברור כי לא הייתה לכך תוחלת. מכיוון שלטעמי הבינו לא נכון את תמונת המודיעין - כמעט בכל דיון ערב היו שאמרו 'חבר'ה, מחר אולי תהיה הפסקת אש' - נוצר מצב שלרמטכ"ל לא היו הכלים להגיד שהוא מבין שחמאס הולך עד הסוף ושהוא מוכן להקריב הכול כדי להגיע לקהיר, ואז צריך לעשות מבצע הכרעתי ולא הרתעתי או לחלופין ללכת למבצע שמבוסס על הפעלת אש רחוקה בלבד.

"החיבור של אי־הבנת חמאס מצד אחד, ומתן חסינות לחמאס מול הכרעה מצד שני, יצר מצב שכלל הפעילות שלנו הייתה כמו להבריג בורג לחור לא מתאים. החור מאוד קטן, עפות הרבה מאוד חתיכות של אלומיניום, אבל העסק לא מתברג".

מי צודק בוויכוח בין הרמטכ"ל לראש השב"כ, בשאלה האם השב"כ העביר התרעה על מלחמה בקיץ?
"הופכים את הדיון לטכני. התרעה מורכבת מהשאלות 'מי, מתי ואיפה', וברגע שאתה לא מקבל תשובות מדויקות לשאלות האלה אז ניתן להגיד שבאמת לא הייתה התרעה. אבל כיוון שלדעתי ההבנה בחמאס הייתה שאין לו ברירה אלא לצאת למערכה, אחרי שהרשות הפלסטינית סגרה לו את חשבון הבנק והמצרים סגרו לו את המנהרות, אז העיתוי המדויק היה פחות חשוב. הצבא נערך לאפשרות של מערכה בקיץ מול הרצועה, וזה לא היה משנה אם היא תפרוץ כמה שבועות לפני או אחרי".

אם הצבא נערך, איך זה שלא הייתה אווירה של הכנות קדחתניות כמו לפני 'עופרת יצוקה' ב־2009 או 'עמוד ענן' ב־2012, כשאתה היית סגן רמטכ"ל? בפועל היחידות לא התאמנו באינטנסיביות ללחימה, וכמעט שום יחידה לא לחמה לפי תכנון מוקדם שלה.

"נכון. כסגן רמטכ"ל אני הכנתי את 'עמוד ענן' ברמה המטכ"לית, וגם את האמצעים שהופעלו מול רצועת עזה ואת המערך הדרומי של 'כיפת ברזל'. יצרנו איזושהי תפיסה שהביאה אותנו להישגים. בוא נאמר שבזמן שעבר מ'עמוד ענן' ל'צוק איתן' לא הייתה איזושהי היערכות מטכ"לית לקראת גיבוש תפיסה תחבולנית כלשהו, טכנולוגית או מבוססת על תורת לחימה".
 

איך קרה שניהלנו מערכה של 50 יום, למרות שמפקדים אמרו כל הזמן שבכל מערכה צה"ל ישאף לבצע 'תמרון מהיר וקטלני'? בפועל הלכו על מלחמת התשה.
"זה עניין מאוד מהותי. לא אני אלא כבר דוד בן־גוריון קבע שחלק מתפיסת הלחימה של ישראל היא העברת הלחימה כמה שיותר מהר לשטח האויב, מתוך מטרה להשיג הכרעה כמה שיותר מהירה, וזאת בגלל ההשלכות על המשק והרבה מאוד גורמים אחרים.

"יתרה מזו, תקופה לפני 'צוק איתן' ישבנו עם הממשלה הקודמת בדיונים שגם אני הייתי שותף להם, ושם דובר על קיצור משך המלחמה. שר הביטחון הקודם, אהוד ברק, הטיף לקיצור המלחמה עד כדי מספר חד־ספרתי של ימים, בגלל המשמעויות של הפגיעות בעורף. ככלל, היה ברור שאנחנו צריכים לקצר את המלחמה ולא להאריך אותה, גם בגלל המשמעויות של הלגיטימציה הבינלאומית, מלאים ועוד. 

"אז עשינו את כל הדיונים האלה עם הממשלה, קיבלנו החלטות רציונליות מודעות על הקטנת חלק מהמלאים בשל בעיות תקציביות וההבנה שהמלחמה תהיה קצרה, וכך יצאנו למערכה. אני חושב שהייתה תפיסה מדינית חדשה שהצבא לא התאים את התוכניות והמלאים שלו אליה, ולא את ה'סטייט אוף מיינד' שלו. מה שקרה בפועל הפוך מאיך שהצבא התכונן בשנים האחרונות. תוך כדי המבצע אמרו בעצם שאנחנו הולכים למלחמת התשה".

אולי זה קרה בגלל ההצלחה העצומה של 'כיפת ברזל', שהורידה לחץ מהעורף?
 "אין ספק שזה חלק מהעניין. 'כיפת ברזל' מאפשרת חופש יחסי בקבלת ההחלטות, אבל הטענה שלי היא לא לגבי מהות ההחלטה ללכת על התשה, שיכול להיות שהיא נכונה, אלא עניין אחר: אם אתה רוצה לשנות באופן דרמטי כל כך את תפיסת ההפעלה של הצבא, אתה צריך לקיים דיונים מסודרים בממשלה, להחליט מה המשמעויות הנגררות ולהיערך בהתאם, ולא להגיע בהפתעה למערכה של 50 יום".

מה דעתך על חקירות הפרקליטות הצבאית את ההתנהלות ב'צוק איתן'?
"לדעתי הכול עניין של מינון. אני חושב שההחלטה של הרמטכ"ל למנות צוות שילווה את הלחימה, יאתר אירועים חריגים תוך כדי לחימה ויבדוק אותם, הייתה נכונה. הבעיה היא במעבר ממאה מקרים שאותם חקר האלוף נועם תיבון, ל־30 עד 40 מקרים שאותם חוקר הפרקליט הצבאי הראשי. לכאורה הפצ"ר הוא עצמאי, אבל הוא לא פועל בחלל ריק אלא בתוך אמות מידה עקרוניות, ולדעתי הוא לקח פה יותר מדי חופש פעולה כדי להקדים לכאורה חקירות חיצוניות על ידי מערכות בינלאומיות ואחרות.

"בעיניי עברו למצ"ח יותר מדי מקרים שהיו צריכים להיפתר באופן פיקודי. בזמנו יעצתי לתחקר גם אירועים חיוביים, למשל איך ירו באופן מדויק לעבר מקום כלשהו שהיה מוקף באזרחים. מהות העניין מול חקירות חיצוניות היא לא רק להראות שטיפלנו במי שלא היה בסדר, אלא שהמודוס אופרנדי (שיטת פעולה, ע"ר) שלנו היה נכון. הרציונל הוא שהרמטכ"ל לא פושע והמפקדים לא פושעים".

האירוע של הפעלת נוהל חניבעל בקרב ברפיח, שעומד בלב הסערה, נבדק עכשיו בלי לקחת בחשבון שבזמן אמת חששו שיש חייל חטוף?
"זה לא רק שפחדו שיש חייל חטוף. ידעו את זה בפירוש".
 

אז אתה יכול להבין את התסכול של המפקדים?
 "כן. בטח באירוע הזה".

אתה מכיר את מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, באופן אישי?
 "בוודאי".

מה דעתך עליו?
 "עופר הוא מפקד טוב, כמו אחרים. הוא לא יותר טוב ממח"ט הצנחנים או ממח"ט הנח"ל, אבל הוא יותר קשקשן מהם, ולצערי הרב משתמשים בו".

באיזה היבט?
 "אני חושב שהוא עשה טעות, למשל במנשר שהוא הוציא לפני היציאה לקרב. אין ספק שצה"ל הוא צבא יהודי, אבל כמו שאני לא מצפה ממח"ט דרוזי שהוא יכתוב 'נעשה ונצליח בשם הנביא יתרו', כך מח"ט יהודי יכול לצטט מן המקורות אבל לא לשים את הדברים כמו שעופר עשה. אחר כך ציבור מסוים הפך אותו לאיש השנה שלו, ועופר טעה בכך שלא יצא נגד זה או שלפחות לא הודיע לשלטונות הצבא וביקש מדובר צה"ל לטפל בזה. בכך הוא בעצם יצר מצב שהשתמשו בו. הטענות שלי לעופר בעניין הזה הן על תמימוּת".

האם הכיפה על ראשו של וינטר היא סדין אדום מבחינת חלק מהציבור והתקשורת?
"לא יודע. אני מקווה שהביקורת עליו היא לא בגלל שהוא דתי, אלא בגלל תפיסת העולם המלחמתית שלו. היה קצין דתי אחר, מפקד חטיבת הצנחנים אל"מ אליעזר טולדנו, שהיה שקט יותר וביצע פעילות מבצעית באותה רמה אם לא יותר טוב אפילו, אבל הוא היה פחות מוחצן ופחות קשקשן ואף אחד לא יצא נגדו בתקשורת".

בתקופתך, קצינים בכירים מאוד חובשי כיפה היו דבר נדיר. אף פעם לא עשית עניין מהכיפה שעל ראשך?
"אף פעם לא הסכמתי להיות נציג של חובשי הכיפות בצבא ולא דיברתי בכל מיני פורומים דתיים".

האלוף יאיר נוה יוצא לאזרחות בפעם השנייה בגיל 57, כשהוא סב לשישה נכדים. הוא מתגורר כיום בזכרון יעקב, לאחר שעזב את ביתו הקודם בגבעת שמואל בעקבות הפגנות שנערכו מול ביתו וגם בגלל יחס עוין בבית הכנסת, בתקופת היותו אלוף פיקוד המרכז. בין השחרור הראשון שלו לחזרתו למדים, כיהן נוה בין היתר כמנכ"ל חברת הרכבת הקלה, שהייתה אז בתהליכי הקמה בירושלים.

"אם הדבר היה אפשרי הייתי ממליץ לכל סגן רמטכ"ל להיות בוגר לימודי מנהל עסקים ולהגיע לתפקיד הזה אחרי פרק זמן באזרחות. זה משנה את זווית ההסתכלות שלך בכמה מישורים", אומר נוה. "ככלל, זווית ההסתכלות הצבאית שונה מזווית ההסתכלות האזרחית. באזרחות אתה צריך גם להביא כסף, לא רק להוציא. המשכורות לאנשים לא מגיעות באופן אוטומטי. המחויבות שלך באזרחות לביצועים היא אמיתית, ואינה תלויה בקומבינות.

"כשאתה מנהל חברה אזרחית אתה נמדד רק על פי מבחן התוצאות בשטח, ואתה מבין עוד משהו שבדרך כלל אינו מובן בצבא - שממד הזמן הוא בעצם המשאב הכי מרכזי. "בצבא, פרדוקסלית, ככל שהזמן עובר ולא קרה כלום אז אתה מרוצה, ואילו באזרחות, אם הזמן עבר ולא קרה כלום זה סימן שנכשלת. באזרחות אתה מבין שגם הזמן של האנשים שלך שווה כסף, ושתרבות ארגונית של המתנות ארוכות רק כי מישהו תקוע באיזשהו דיון, עולה לארגון הרבה כסף. 

"עוד משהו שאתה מבין רק באזרחות זה שהניהול צריך להיות כמה שיותר שטוח. הצבא היום אנכרוניסטי. כסגן רמטכ“ל ניסיתי, ללא הצלחה, לקדם רפורמה גדולה מאוד בצבא שעניינה השטחה של המטות. אין שום סיבה שבמטה מפקד אחד לא יהיה אחראי על 10-8 קצינים כפופים, ולא רק על שניים או שלושה, בטח בעידן שכל המידע נמצא באינטרנט וברשתות השליטה והבקרה. "ניהול שטוח הוא גם יעיל, גם זול יותר וגם יוצר פחות ביורוקרטיה. הוא מאפשר לקבל החלטות חשובות בתוך שבועיים, ולא כמו עבודות מטה בצבא שלוקחות מינימום שנה, כשבינתיים המציאות משתנה. לצערי לא הצלחתי ליישם את השינוי הזה".

אתה מסכים עם הטענה שהתרבות הארגונית בצבא מעודדת בינוניות, ושבמקרים רבים מוטב להיות קונפורמיסט ואפילו לקקן כדי להתקדם לצמרת?
"לגבי מפקדים בשטח התזה הזו לא נכונה. אתה לא רוצה מ"פ בינוני, וגם לא מג"ד בינוני. לגבי המטה, הייתי אומר שהוא יודע לפעול בתוך איזושהי מסגרת רעיונית ברורה. אם אתה מציג לו גבולות גזרה מימין ומשמאל, הוא יודע לפעול. המטה, כתפיסת עולם, מושך אותך לאי־עשייה ולסטגנציה. הערכים המרכזיים אצלו הם יציבות וחוסר שגיאות.

"לגבי המפקדים הבכירים, אני חושב שמרמת אל"מ ומעלה המערכת עושה את הבקרה ואת ההערכה הנכונה, כי הרבה מאוד עיניים, כולל של הרמטכ"ל עצמו, רואות כל קצין. ברמת רבי הסרנים והסא"לים, לצערי, קיימת עדיין שיטת ה'סוסים' - מפקדים שנוח להם לעבוד עם קצינים שעבדו איתם קודם לכן, והם סוחבים אותם מתפקיד לתפקיד בלי קשר לרמת ההישגים שלהם ובלי קשר לרמה של מתמודדים אחרים, שהם אולי יותר טובים".

מפקדים מקדמים את המועמדים 'שלהם' גם כסמל לעוצמתם?
"לצערי, כן".

אתה חושב שצה"ל מצליח להתאים את עצמו במהירות מספקת להשתנות המערכה ולעובדה שהצבאות הסדירים מסביבנו התפרקו ברובם?
"אני חושב שזאת השאלה מספר אחת של הרמטכ"ל הנכנס וגם של הרמטכ"ל היוצא. כשאתה בונה כוח אתה צריך לראות איזה מרכיבים הם בעצם הסיר הגדול שמכיל את כל שאר הסירים, ומהי ההכנה האפקטיבית שמאפשרת את כל תתי־האפשרויות. אני התנגדתי מאוד לצמצום האימונים מאז שנת 2013. הצמצום הזה לא בוצע רק מסיבות כלכליות".

הקדנציה של בני גנץ כרמטכ"ל הייתה לדעתך טובה פחות או יותר משל גבי אשכנזי?
"מי אני שאשפוט. אני לא שר ביטחון. בנושאים מסוימים בני הביא לצבא נינוחות, שקט, פחות מלחמות גנרלים, יושרה וגם הגינות בין־אישית. הצבא נינוח בתקופתו. יש בזה חסרונות, אבל גם יתרונות".

לדברי האלוף הפורש נוה, לחימה אפשרית מול חיזבאללה היא האיום הכי משמעותי שאליו צריך להיערך. "הצבא צריך להיות היום יותר ממושטר, כך שסגן הרמטכ"ל וראש אגף תכנון ייבחנו מהם מרכיבי ההכרעה שלנו וישפרו אותם, במקום שכל זרוע תפעל כדי לשפר את יכולותיה".

מגוון האיומים עלינו קטן או גדל עם הזמן?
 "הצטמצם. אתה נדרש להרבה פחות יכולות שקשורות להנעת גייסות גדולים או להגנה אווירית מול מטוסי אויב, ומתעסק הרבה פחות בהגנה האווירית של האויב מולך. בקרבות אוויר־אוויר כבר מזמן לא מתעסקים, ובים אין לך ציי אויב רלוונטיים. זאת אומרת שחיל הים לא צריך לדבוק בתפיסת העולם הסטי"לית שלו. לכן, בגין האילוצים הכלכליים, הייתי מנסה לייצר תפיסה מבצעית מול תרחיש האב בצפון, בהנחה שהוא כולל גם את תרחישי המשנה בעזה ובמקומות אחרים".

מה לגבי האפשרות שאיראן תהפוך למדינה גרעינית?
"איראן תהיה מדינת סף גרעינית, ולטעמי אין הבדל בין מדינת סף למדינה גרעינית, כי ברגע שהיא מדינת סף גרעינית אתה כבר חייב להשקיע את כל המשאבים הנדרשים להתמודדות מול האיום הזה, למקרה שהיא תחליט להפוך לגרעינית בתוך כשנה. גם המערב יצטרך להשקיע את כל המשאבים הנדרשים ולהיות הרבה יותר חייכן אליהם כדי שלא יפרצו קדימה. זה מאפשר להם את כל היתרונות של להיות מעצמה גרעינית בלי החסרונות".
 

בזירה הפלסטינית, צפית את העלייה בטרור ואת המהלכים שמבצע אבו־מאזן?
"אני חושב שאין קשר בין הטיפול בטרור למהלכים של משא ומתן. נהפוך הוא. היסטורית, דווקא כשניהלנו מו"מ אז התגבר הטרור כי לקיצוניים היה אינטרס לתקוע את זה. מלחמה בטרור חייבת להיות אקטיבית ונחושה. 

"הגישה שלי אומרת שביהודה ושומרון אתה נמצא באזור רוחש גחלים, ואתה לא יכול להתייחס לרמץ כאילו הוא בשדה חול. כל רמץ יכול להפוך מהר מאוד ללהבה. אתה צריך לשים מהר מאוד שמיכה עם הרבה כוח כדי שיהיו פחות אלימות והסלמה,

ולא להביא עוד גדוד ועוד גדוד אחרי כל אירוע. עודף כוח מקטין אלימות ולא מגביר אותה. התקופה הקרובה היא לא פשוטה. אנחנו נמצאים במצב שיש גחלים, והכי אקוטי בתקופה הזאת הוא להימנע מנפגעים בעת הפרות הסדר, בדגש על ניסיון להימנע מפגיעה בבני נוער, כיוון שזה מצית האש העיקרי. 

"אני חושב שאם ייערכו בקרוב בחירות ביהודה ושומרון, חמאס יזכה בהן, ולכן יש לנו אינטרס ברשות פלסטינית חזקה, שבולמת את חמאס. אין פה חוכמות. האלטרנטיבה לרשות היא חמאס ולא כאוס, וצריך להימנע מכך".

אתה חרד כיום ליציבות הממלכה ההאשמית בירדן, כמו שאמרת בהיותך אלוף פיקוד המרכז ועוררת סערה?
"לצערנו, הירדנים עומדים עכשיו במוקד האיום הדאעשי. הוא מתדפק להם על הגבול המזרחי וגם עולה מבפנים. יש גרעינים של דאעש בדרום ובצפון ירדן. אני לא יודע לאן זה יתפתח, אבל אני מקווה מאוד שהם יהיו חזקים כדי לחסל את האיום כשהוא קטן. הצירוף של דאעש יחד עם מיליון וחצי פליטים סורים, וצורך קבוע בשלושה מיליארד דולר כל שנה רק כדי להיות מסוגלים להחזיק את הממלכה, הוא עול לא קטן".

מה הלאה? יאיר נוה שומר את כל הקלפים (האזרחיים) קרוב לחזה. לא מן הנמנע שיחזור במוקדם או במאוחר לממסד הביטחוני, בצורה כזאת או אחרת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...