כחלון הציג כיתה אלמונית שלפתע זכתה בלוטו
בדיוק כמו לפיד לפני שנתיים, חבורה לא מוכרת זכתה בהזדמנות חייה. השאלה מי מהם ידע לנצל זאת ומי יעלם חזרה אל אלמוניותו ממנה בא
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
את העניינים ניהל אלי לוי, מסעדן מירושלים, חבר הליכוד גם הוא. באולם ישבתי ליד שמשון חתן, חבר של כחלון מסניף חיפה של הליכוד. "40 אלף ליכודניקים בחיפה עוברים לכחלון", התחייב חתן, אחרי שסיפר איך פגש את משה כחלון לראשונה, קצין חימוש צעיר שבא להצטרף לסניף של מח"ל בעיר.
''אומרים עלינו מפלגת אווירה''. נבחרי כולנו
צילום: אמיר מאירי
אני לא יודע אם כחלון עצמו הוא עדיין איש ליכוד, או שעזב לגמרי את התנועה. לפי הנאום שלו אתמול בכנס וגם לפי הראיונות האחרונים הוא דווקא איש הליכוד האמיתי. בעצם, הוא ממשיך את הדרך של מנחם בגין שכולם סטו ממנה. "הליכוד נטש את הערכים שלו לכן הקמתי את 'כולנו'", הצהיר כחלון. "אנחנו המפלגה החברתית היחידה במדינה".
כחלון קרא את נאומו מדף כתוב. אין לו את הטלפרומטרים השקופים של יאיר לפיד וכל הדוואין, אבל ניכר שהוא עבד קצת על הדיקציה. הוא הקפיד לדבר במסרים קצרים, ואפשר היה לגלות קצת כריזמה פה ושם. בנאום שלו לא הייתה מילה אחת בתחום המדיני או הביטחוני, למרות שדאג להחמיא ליואב גלנט (מספר 2 ברשימה) ולשגריר לשעבר מייקל אורן (מספר 4 ברשימה) ולהם בלבד.
כחלון דיבר בכוונה רק על הסיפור החברתי, שהוא לדעתו סיפור הבחירות. "הבחירות הן לא בין ימין לשמאל, שלא תטעו", ביקש כחלון מהקהל. "הבחירות הן על מנהיגים שאיכפת להם ועל אלה שלא איכפת להם. הבחירות הן על קבוצות הכוח מול אלה שבאים לפרק אותן. אומרים עלינו מפלגת אווירה. איזה אווירה? אווירה של יאוש", קרא כחלון, והקהל יצא מגדרו.
זה היה אירוע מוצלח, בסך הכל. מאות אנשים הגיעו מכל הארץ, חלקם באופן מאורגן (שלושה אוטובוסים הגיעו מכפר מרר, שם יש לכחלון חבר טוב, שאולי עוד יתברג ברשימה). הצבע השולט היה כחול-לבן. דגלי הלאום הונפו לצד הכרזות "כולנו כחלון". האנשים שאיתם דיברתי באו מתוך
גם הג'ינגל של "כולנו" נשמע עממי וקליט, ונראה לי שכחלון עצמו חיבר את המלים, שעליהן חזר בנאום שלו: "כולנו כאן להילחם בשביל עצמנו/ המדינה של כולנו/ כולנו זה הרוב/ מה בסך הכל ביקשנו?/שיהיה כאן טוב/כולנו כחלון/ כחלון של כולנו".
והייתה גם הרשימה של כחלון. מדובר בכיתה אלמונית למדי, אנשים מכל הארץ שאראלה ממפעל הפיס בדמות משה כחלון נפלה עליהם, והם הפכו לחברי כנסת בן לילה. חוץ מגלנט ואורן ברשימה נמצאים צגה מלקו, שהייתה מנהלת רשת א' ברדיו; רחל עזריה ממועצת העיר ירושלים; אלי אלאלוף, איש ראוי, מחבר דו"ח העוני; יפעת שאשא-ביטון, סגנית ראש העיר בקרית שמונה; אלי כהן מסניף הליכוד בחולון ("יאללה אלי", קרא הקהל כאשר הוא עלה לבמה); רועי פולקמן, שעבד עם ראש העיר ניר ברקת בירושלים והכיר את כחלון באוניברסיטת הרווארד ("אני הנציג האשכנזי ברשימה", הוא אמר למישהו); עו"ד מירב בן ארי, חברת מועצת העיר תל אביב; ושי באב"ד, שהיה מנכ"ל הרשות השנייה.
מעניין שכחלון העלה לבמה רק את 11 הראשונים, למרות שיש סקרים שנותנים לו יותר מנדטים. כך או כך, החבר'ה טובים. בהמשך הם יכולים לבלוט או להיעלם עוד יותר, בדיוק כמו חברי הכנסת שאותם הביא יאיר לפיד רק לפני שנתיים. בינתיים הם גילו אתמול בעיקר התרגשות מובנת. משה כחלון הוסיף את מנת הסנטימנט וסיפר על אביו, אב לשבעה ילדים, פועל בניין שעבר מסכת של השפלות ולא ניתנה לו הזדמנות, כפי שיש לבנו. בקצה הבמה ראיתי את האח של משה, קובי כחלון, בוכה כמו ילד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם