על גגות תל־אביב
המגישים באולפן התל־אביבי הופתעו שתוצאות הבחירות היו שונות מאלה שבקלפי התל־אביבית שלהם. לו שידרו מבאר־שבע הם היו מחוברים יותר למציאות
מאז הבחירות עסוקים רבים מכלי התקשורת בשאלה איך פספסנו את הפריפריה. פרשנים פוליטיים שואלים את עצמם איך לא זיהו את התמיכה הגדולה של תושבי עיירות הפיתוח בצפון ובדרום בבנימין נתניהו. אבל השאלה שצריכה להישאל היא אחרת: מדוע גופי תקשורת שלא מוציאים את האף שלהם ממרכז הארץ מתפלאים שהם לא מסוגלים להריח תהליכים שמתרחשים בפריפריה.עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מורה כתבה בפייסבוק: "מאחלת לימניים להיאנס"
- 'מאסטר גאנר': קורס השריון היוקרתי משפר ביצועים
קחו למשל את נבחרת חברת החדשות של ערוץ 10. את משדר הבחירות החגיגי שלהם הם בחרו לקיים באולפן מיוחד שהוקם על גג עיריית תל־אביב. מהאולפן המושקע השקיפו המגישה ושלל הפרשנים על כל גוש דן.
התחזיות, הפרשנויות והסקרים שלהם לאורך כל תקופת הבחירות, כולל ליל הבחירות, התאימו היטב למה שנצפה מעיניהם. בתל־אביב השמאל ניצח. הרצוג ומרצ קיבלו שם יחד 47 אחוזים מהקולות. נתניהו רק 18. ואולי הגיע הזמן לשאול גם מה הקשר בין הבחירות לכנסת לבין גג עיריית תל־אביב. מידת הרלוונטיות של תל־אביב לבחירות הארציות זהה למידת הרלוונטיות של באר־שבע, ובכל זאת איש בערוץ 10 לא העלה על דעתו למקם את אולפן הבחירות החגיגי שלהם על גג עיריית באר־שבע, אף ששם הייתה התאמה גדולה יותר בין דפוסי ההצבעה של התושבים לתוצאות הבחירות הכלליות. הבעיה כמובן לא מתחילה במשדרי הבחירות אלא בשאר ימות השנה.
כמעט כל אולפני הטלוויזיה והרדיו הארציים ממוקמים בגוש דן, מיעוטם בירושלים. המגישים, הפרשנים, הכתבים, כולם מתגוררים במרכז הארץ, למעט אלו שהגדרתם המקצועית היא “כתבנו“ בצפון או בדרום. אין ספק שיש היגיון בכך שעיר גדולה במרכז הארץ היא בירת התקשורת של המדינה, אבל אין הצדקה לכך שאין אפילו תוכנית אולפן אחת באף אחד מערוצי הטלוויזיה הארציים, שמשודרת באופן קבוע מהפריפריה. כשכמעט כל התוכניות בכל הערוצים משודרות מאותו קילומטר רבוע בגוש דן, אז לא רק המגישים והפרשנים הם תושבי המרכז, אלא גם כמעט כל האורחים באולפן.
במכרז האחרון שהתקיים לערוץ 2 התחייבה הזכיינית ‘רשת‘ להקים אולפני טלוויזיה בפריפריה. לאחר לא מעט נזיפות ואיומים מצד הרשות השנייה, צילמה 'רשת' בשנת 2008 כמה תוכניות אולפן במרכז התקשורת של נתיבות. את התוצאות אפשר היה לראות כבר ביום הצילומים הראשון. לא רק שכל צוות הצילום ואנשי האולפן שהשתתפו בהפקת התוכניות היו תושבי הדרום, גם אחוז ניכר מהמרואיינים הגיעו מהאזור. מבין חמשת אנשי האקדמיה שהתארחו ביום הצילומים הראשון, ארבעה היו מרצים מאוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע וממכללת ספיר בשדרות.
המרחק בין תל־אביב לנתיבות הוא בסך הכול שעת נסיעה אחת, ובכל זאת, ברגע שהאולפן נדד מגוש דן המסך נצבע בגוונים חדשים. בשביל להבין את הפריפריה, לא מספיק לשלוח לשם פעם בכמה חודשים כתב תל־אביבי שיפיק סדרת כתבות “מיוחדת“, כאילו שמדובר במסע להרי ההימלאיה. תושבי הפריפריה זכאים לייצוג על המסך גם בשגרה. בתוכניות האולפן, במשדרי החדשות, כמגישים, כפרשנים, ולא רק כסיפור סוחט דמעות בתוכנית ריאליטי. כשתשעים ומשהו אחוזים מתעשיית התקשורת מיוצרים בגוש דן בידי תושבי גוש דן, אין פלא שהתמונה שמייצרת “נבחרת החדשות“ משקפת בעיקר את תוצאות הבחירות בגוש דן.
לאחר תקופת הרצה של כמה חודשים, נחנך השבוע בירוחם מלון ‘אירוס המדבר‘ - המלון החברתי הראשון בישראל, שרוב הכנסותיו מנותבות לטובת החינוך בירוחם. אחד מחתני השמחה באירוע היה הח“כ היוצא עמרם מצנע, שעד לפני חמש שנים כיהן כראש הוועדה הקרואה בירוחם. מצנע עדיין מכהן כיו“ר הקרן לפיתוח ירוחם, הקרן שיזמה את הקמת המלון ושמחזיקה ב־65 אחוזים מהבעלות עליו.
השותפים של הקרן בהקמת המלון הם סם וג‘ימי פינטו, זוג אחים נדבנים שעלו ארצה מצרפת ומשקיעים בירוחם מדי שנה קרוב לשני מיליון שקלים, בעיקר בתחום החינוך. הסיפור המעניין של ‘אירוס המדבר‘ מתחיל מהמתחם שעליו הוא הוקם. באמצע שנות השמונים כפה שר המסחר והתעשייה דאז, אריאל שרון, על חברת ‘רותם אמפרט‘ מקבוצת כי“ל, שהייתה אז בבעלות המדינה, להעביר את משרדי החברה ממרכז הארץ לירוחם. שרון חשב שהפעילות המשרדית של ‘רותם אמפרט‘ תתרום לתושבי העיירה שכיכבה אז בטבלת מוקדי האבטלה.
בפועל, כמעט מאה אחוז מהעובדים במתחם המשרדים הגיעו לשם מדי בוקר בהסעות מבאר־שבע וממרכז הארץ. רק תושבים בודדים בירוחם זכו לעבוד במתחם שהוקם בצמוד לאחת השכונות המבוקשות בעיירה. בשנות התשעים מכרה המדינה את כי“ל לידיים פרטיות ובתחילת שנות האלפיים עברה החברה לבעלות משפחת עופר, וזו החליטה בשנת 2008 להוציא את המשרדים מירוחם. מנהלי ‘רותם אמפרט‘ חששו שנטישת המתחם תעכיר את האווירה בעיירה.
מצנע, שכיהן אז כראש המועצה, הציע להם לתרום את השטח לטובת ירוחם. וכך, על המתחם הנטוש של המשרדים, נבנה בשנים האחרונות מלון של 47 סוויטות מעוצבות ומרווחות, הממוקמות במרחק של חמש דקות נסיעה מהמכתש הגדול ומפארק אגם ירוחם. במלון עובדים קרוב לשלושים עובדים, כמעט כולם תושבי ירוחם. מנהלת המלון היא חלי אללוף, שחזרה לירוחם עיר הולדתה לאחר 16 שנות עבודה בתל־אביב. המעגל נסגר. במתחם שאליו הגיעו מדי בוקר עשרות עובדים מחוץ לירוחם, עובדים היום עשרות מתושבי המקום, ומארחים תיירים מחוץ לעיירה. האירוס של ‘אירוס המדבר‘ פורח במקום שבו נבל הרותם של ‘רותם אמפרט‘.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם